שבועות 037 הכנת לתורה מאהבה תשעט

הכנה למתן תורה מאהבה

ימי הספירה – זמן בנין כנסת ישראל

אנו נמצאים בזמן יציאת בני ישראל ממצרים עד יום החמישים - מתן תורה. נותן התורה - הקב"ה, מה הוא נותן – תורה, והמקבלים – עם ישראל.

חמישים יום הללו שבהם אנו נמצאים הם הזמן שבו נבנתה כנסת ישראל. "הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָֽ לְעָם" (דברים כז, ט) - במתן תורה עם ישראל עתיד להיות עם גמור, ותחילת בניינו של עם ישראל מתחיל מיציאת מצרים, שלב על גבי שלב, עד ההגעה למתן תורה.

ישנו את הבנין הכולל של כל כנסת ישראל, וישנו את הבנין הפרטי של כל יחיד ויחיד, שבונה את נפשו הפרטית בימים הללו מיציאת מצרים עד מתן תורה. בניינו של הפרט הוא חלק מחלקי הבנין שבונה את כל כלל כנסת ישראל.

צורת בנין האדם

עתה נבאר בהבנה בהירה ופשוטה, מהו סדר הבנין שנעשה מיציאת מצרים עד מתן תורה. ראשית נקדים, שההסתכלות הנכונה על האדם היא, שהוא נקרא בגדר "בונה", מלאכת בנין. כשם שיש בנין בקרקע, כך יש בנין של אדם. הגמ' במסכת חולין (קלט ע"ב) אומרת ש"קן בראשו של אדם", שיש לו כתר של אדמה. כלומר, זהו בנין שבונים את האדם.

לפיכך, נבאר מהי צורת אדם כפי המתבאר בדברי רבותינו. עיקר צורת בנין האדם בנויה מארבעה חלקיים עיקריים, ואלו הן: חלקו התחתון הוא עולם המעשה, בידיים. חלקו העליון יותר זהו קומת המידות, בלב האדם. וחלקו העליון עוד יותר זהו ראשו של האדם, ששם נמצאים חושי האדם: ראיה, שמיעה, ריח, ודיבור, שעל עיקרו נקרא שם האדם - "מדבר". ופנימיותם - המוחין שנמצאים בראש.

בנין האדם מיציאת מצרים עד מתן תורה

כעת נבין כיצד מיציאת מצרים עד מתן תורה ישנו בנין של האדם. נתבונן, מה הם המצוות שנצטוו בהם בני ישראל ביציאת מצרים, האם מצוות בראיה, מצוות בשמיעה, מצוות בריח, או מצוות בדיבור.

בשלב הראשון של יציאת מצרים נצטוו בני ישראל במצוות מעשיות. "מִֽשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם" (שמות יב, כא) - משכו ידיכם מן העבודה זרה, וקחו לכם קרבן פסח (רש"י שמות מ, ו, ומקורו במדרש). נצטוו בדם פסח ודם מילה (מדרש רבה, שמות יט), "וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חַיִּי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חַיִּי" (יחזקאל טז, ו).

א"כ, השלב הראשון של יציאת מצרים בונה באדם את המצוות המעשיות.

היום בליל פסח יש לנו מצווה נוספת מלבד המצוות המעשיות, מצוה של דיבור - "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ" (שמות יג, ח). אולם בליל פסח הראשון לא הייתה מצווה של סיפור יציאת מצרים לבנו, מצוות "והגדת לבנך", שהרי הם עצמם היו נמצאים שם, מצוות "והגדך לבנך" הינה עבור המשך הדורות. אולם ביציאת מצרים המצוות שהיו אלו הם מצוות מעשיות, קרבן פסח וברית מילה, וזהו מה שנבנה ביציאת מצרים.

בנין עולם המידות בימי הספירה

לאחר מכן מגיעים ימי הספירה, הימים הללו שאנו סופרים את ספירת העומר יום יום, מפסח עד מתן תורה. ועלינו להתבונן מה נבנה במ"ט ימים הללו ביציאת בני ישראל ממצרים.

מה שנבנה מפסח עד מתן תורה, זהו עולם של מידות, כפי שאומרים בנוסח הספירה לאחר מכן, מידה לאחר מידה.

"לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֶּצַח וְהַהוֹד כִּי כָל בַּשָּׂמַיִם וּבָאָרֶץ, לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה" (דה''א כט, יא) - אלו הם מידותיו של הבורא יתברך שמו. ועבודתנו היא – "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" (שמות טו, ב) - הוי דומה לו, מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף את חנון (שבת קלג ע"ב). זהו בנין של עולם של מידות שבונים בימי הספירה הללו.

גילוי חושי הראש במתן תורה

נעלה שלב למעלה מכך, שמגיעים למתן תורה, הגילוי שמתגלה במתן תורה הוא - "רצוננו לראות את מלכנו" (הובא ברש"י שמות יט, ט), כח הראיה. וכן עשרת הדיברות שהקב"ה מדבר, כח הדיבור, ואנחנו שומעים את מה שהקב"ה מדבר.

הגמ' אומרת במסכת שבת (פח ע"ב) שכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה התפשט בכל העולם כולו, ובהרחבה יותר בדבריהם (שם), כל העולם כולו נתמלא בשמים, כח הריח.

לפיכך, הייתה ראיה, הייתה שמיעה, היה ריח, היה דיבור, וכעת עולים למדרגה של ראש, שזה נקרא ישראל - "לי ראש", חיים במחשבה.

בפנימיות, זהו לא רק ראיה שמיעה ריח ודיבור, אלא העבודה שישנה בפנימיות זהו גילוי מתן תורה - גילוי המוחין דקדושה. זהו שלמות קומת כנסת ישראל.

זוהי התפיסה הכוללת מיציאת מצרים עד מתן תורה, בנין של כל האדם כולו, מהמעשה, מהמידות, מהחושים שבראש, עד הפנימיות שהוא מתן תורה.

ראשית כל הקדמנו הקדמה כוללת בהסתכלות בהירה, על צורת המבנה מיציאת מצרים עד מתן תורה, השלמות הכוללת.

המדה העיקרית שמכחה נבנה העולם ומכחה ניתנה התורה

כעת נעבור לעיקר העבודה שבה אנו נמצאים בימים הללו, ימי הספירה. כמו שנתבאר מדברי רבותינו, ימי הספירה הם העבודה של עולם המידות. ישנם הרבה מידות לקב"ה, ועלינו להתבונן מהי המידה העיקרית שמכחה נבנה העולם, שהיא המידה העיקרית בקומת האדם.

רבותינו מלמדים אותנו שמדת האהבה היא השורש של הכל [כמבואר במקראות ומאמרי חז"ל]. ניתן ראשית את הדוגמא הבהירה והשורשית לכך. הקב"ה נתן לנו תורה, הכח שמכוחו הקב"ה נותן לנו את התורה הוא - "כי באור פניך נתת לנו ה' אלוקינו תורת חיים ואהבת חסד".

בכל יום ויום אנו מברכים פעמיים ברכת התורה, מתחילה בברכות השחר, ולאחר מכן בברכת "אהבת" עולם, "אהבה" רבה, "תן בליבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד וגו'" – הקב"ה באהבתו אותנו נתן לנו את תורתו.

נמצא, שהמדה שמביאה לכך שהקב"ה נותן לנו תורה זוהי המידה הנקראת אהבה. ולכן תחילת המידה שנבנית מכל המידות כולם בימים הללו זוהי מידה של אהבה. זהו הכח של שורש המידות שמביא למתן תורה.

_{בהר סיני נאמר: "וַיִּֽחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָֽר" (שמות יט, ב) - "כאיש אחד בלב אחד" (רש"י שם, ומקורו במכילתא), ואיזוהי המידה שגורמת שכולם כאיש אחד בלב אחד - אהבה שמחברת את כולם.}

בירור האהבה והשנאה בהר סיני

חז"ל אומרים במסכת שבת (פט ע"א) בלשון אחד, שהר סיני נקרא כך על שם שירדה עליו שנאה לאומות העולם. נעשתה שם הבדלה, בירור של עולם האהבה, ובירור של עולם השנאה. מי צריך לאהוב - אהבת הבורא – "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ", אהבת התורה, ואהבת ישראל – "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". את מי צריך לשנוא - "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאֹיְבִים הָיוּ לִי" (תהלים קלט).

בהר סיני מתבררים המידות, מתבררת האהבה. מתברר התוקף של אהבת הבורא אלינו, מתברר התוקף של אהבת ישראל לבורא, מתברר התוקף של אהבתנו לישראל, מתברר התוקף של אהבתנו לתורה, ומתברר לנו את מי צריך לשנוא. זהו עומק מהלך הבירור שנתברר בהר סיני.

הכנה למתן תורה – בירור מה האדם אוהב

לפי האמור נבאר מהי ההכנה הפנימית בימים הללו למתן תורה. לאחר שנתבארה לנו התמונה הכוללת, מעשה, מידות, חמשת חושים, מחשבה, ועבודת הימים הללו שעניינם מידות, ועיקרם היא מידת אהבה, שהיא המביאה למתן לתורה. כעת הבירור הפנימי והעמוק באדם הוא - מה האדם באמת אוהב.

קודם מתן תורה, ההכנה להר סיני הייתה בירור האהבה ובירור השנאה, כמו שנתבאר. אשר על כן הבירור הפנימי הוא, מה האדם אוהב.

ציורם של דברים באופן ברור, אם האדם רוצה באמת לבנות את נפשו, הוא יכול לקחת דף ועט, ולרשום דבר מאד פשוט - מה הוא אוהב בחיים. דבר ראשון הוא רושם לעצמו את כל הדברים שהוא אוהב.

מי שמגיע לרשימה קצרה מאד, או שהוא לקח את הדברים באופן שטחי, או שהוא לא מכיר את עצמו. אבל ברור לכל אחד מאתנו שברשימה הזו לא יהיה פחות מכמה עשרות דברים שהאדם אוהב.

לאחר שהוא מסדר לעצמו את כל הדברים שהוא אוהב, כעת הוא מתחיל לדרג אותם. מהו הדבר הראשון שהוא אוהב, מהו הדבר השני שהוא אוהב, וכן ע"ז הדרך. חלק השנאה, מה האדם שונא, זהו בירור נוסף, אבל כעת הוא מברר מה הוא אוהב, ולאחר מכן עושה סדר של מה שהוא אוהב.

אולם, ראשית כל יש לסדר את הסדר האמיתי – מה האדם צריך לאהוב.

סדר האהבות האמיתי מצד הנפש האלוקית

מצד הנפש הפנימית האלוקית שבאדם, האהבה הראשונה שהוא אוהב, זוהי אהבת הבורא. האהבה השניה שהוא אוהב, זוהי אהבת התורה, שהיא שורש כל הוית הנבראים בכלל, וישראל בפרט. והאהבה השלישית שהוא אוהב – את עם ישראל בכללותו, ומשם משתלשל אהבתו לעצמו.

מצד הנפש התחתונה שבאדם, האהבה הראשונה שהוא אוהב, זוהי אהבת עצמו. אם הוא היה אוהב את עצמו אהבה נקייה וטהורה – זו מדרגה. אולם הוא אוהב את מה שהוא רוצה שיהיה לו.

כאשר ברור לאדם תמונת הדברים הללו, וברור לו שהמהלך להגיע למתן תורה זהו גילוי של אהבת הבורא, אהבת התורה אמיתית, ואהבת ישראל, מחוברים גם יחד. כעת הוא מברר את עצמו, היכן הוא שייך ביחס למדרגת מתן תורה.

קבלת התורה שאין לו אהבת הבורא, התורה, וישראל

נתבונן. מי שהיה במדרגת מתן תורה ולא הייתה לו אהבת ישראל, האם יכל לקבל תורה או לא, כמו-כן מי שלא הייתה לו אהבת הבורא ואהבת התורה, האם יכל לקבל תורה.

תשובה לדבר, הגם שכתוב בפסוק "וַיִּֽחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָֽר" - "כאיש אחד בלב אחד", כנ"ל, אולם כמבואר בדברי הרמב"ן, במתן תורה היו גם ערב-רב, והיכן הם עמדו – מרחוק, הם לא עמדו בתוך כנסת ישראל. לא הייתה להם אהבת הבורא אמיתית, לא היה להם אהבת התורה אמיתית, ולא היה להם אהבת ישראל אמיתית, כי הם לא היו ישראל גמורים, ולכן הם עמדו נבדלים.

מי שבאמת יכל לקבל את התורה בשלמותה, זהו רק מי שהיה לו את אותם האהבות באמת.

בכל שנה ושנה שמאיר האור של מתן תורה פעם נוספת, אחד מהמבחנים השורשיים כמה האדם באמת זוכה לקבל תורה הוא, כמה אהבת הבורא, אהבת התורה, ואהבת ישראל באמת יש לו בנפש - כאן הוא מעמיד את הנפש שלו.

החיבור שמתגלה לתורה בכללותו יש בו כמה חלקים. יש מי שאוהב את התורה מצד "זְמִירוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ" (תהלים קיט, נד), ישנה מנגינה פנימית בתורה, התורה נקראת שירה - "תִּֽהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד" (דברים לא, יט), שירה פנימית שממנה האדם מתחבר לתורה. יש מי שמתחבר לתורה מחמת שיש בה גילוי שכליות עמוק ונעים למי שאוהב את השכליות. ויש מי שמגלה את הקב"ה בתורה, שזוהי פנימיות אהבת התורה.

שני המקומות שבהם הקב"ה מסתתר – העולם והתורה

הקב"ה נקרא בלשון הפסוק: "אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר" (ישעי' מה, יד). וישנם שני מקומות היכן הקב"ה  מסתתר בהם. הקב"ה נקרא בלשון אחד - "בורא עולם", והעולם נקרא כך מלשון "העלם", כידוע. ולכן הקב"ה נקרא "בורא עולם", שהיכן הקב"ה נעלם – בעולם.

המקום השני שבו הקב"ה נעלם ומסתתר - בתוך התורה עצמה, שם הוא גנוז, שם הוא נמצא. זהו המקום שני שבו יש מקום הסתר שהקב"ה נמצא בו [במקום הנמוך שבנפש ישנה בחינה של "תופסי התורה לא ידעוני", ושם נראה לאדם שהוא אוהב את התורה כשלעצמה. אבל אם הוא בוקע פנימה, הוא רואה שם את אור ה', ואור ה' זהו אהבתו באמת].

אצל מי שזוכה לבקוע למעמקי התורה, הוא רואה מהתורה את הבורא, הוא מרגיש מהתורה את הבורא. וכמו-כן הוא רואה מהעולם, מהנהגת הקב"ה את עולמו, את מציאות הבורא יתברך שמו.

לימוד של דקה אחת מאהבת תורה אמיתית

לפיכך, אם נצליח ללמוד ולו דקה אחת ביום, מאהבת התורה אמיתית, כל אחד לפי ערכו. דקה ראשונה של ליל שבועות, בריכוז עמוק שכלי ונפשי איש לפי ערכו, אבל בנועם ורוגע, מתוך אהבה הכי עמוקה שכל אחד מאתנו מסוגל לגעת בה, כאן אנו מתחילים לגעת באור של היום.

מי שיכול ללמוד כך כל החיים כולם, כל היממה כולה - אשריו וטוב לו, זוהי מדרגה, איש לפי ערכו. אולם דקה אחת, שהאדם יכול להגיע לפי ערכו שלו, לאותה אהבה נקייה שיש לו, לקב"ה ולתורה, ולקב"ה שמתגלה בתוך התורה, ומכח כך הוא מנסה לעסוק בה.

בימים הנותרים שנשארו לנו, ננסה לעשות כך מהיום עד מתן תורה, כל סדר א', או כל אחד מתי שהוא מתחיל את יומו, דקה אחת בלבד ללמוד מאהבה נקייה, ומשם להתחיל את היום. הדקה הזו תפתח לאדם ולו צוהר קטן עוד יותר לעומק הפנימי, לחיבור הפנימי, וכשהוא יגיע למתן תורה, השלב הבא יוכל להיות עוד יותר עמוק. ואם הוא יזכה להמשיך כך לאחר זמן מתן תורה, אשריו וטוב לו, אבל לאט לאט הוא יראה שהוא יגלה רוחב יותר ועומק יותר. מהמדרגה בה האדם נמצא הוא מברר לעצמו את אהבתו לתורה, את אהבתו לקב"ה, ומשם הוא מנסה להתקדם הלאה.

יתן הבורא יתברך שמו, שכל אחד ואחד מאתנו יזכה לברר מה הוא אוהב, להגיע למקום שהוא מסוגל לגלות ולו דקה אחת את האהבה הנקייה הזו שיש לקב"ה ולתורה, ומשם לבנות את עסק תורתו עם הבורא עולם, ועי"כ להאיר את אור השלם של מתן תורה, אצלו, אולם בכל הכנסת ישראל גם יחד, קבלת התורה בשלמות.

"וַיַּֽעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַֽעֲשֶׂה" (שמות יט, ח), צירוף כל הכנסת ישראל יחד, גילוי שלם של הבורא עולם מתוך תורתו בכל עם ישראל, לנצח נצחים.