יום כיפור 020 עשרת ימי תשובה אב ומלך שורש הכפרה תשעה

אנחנו נמצאים בין כסה לעשור נתבונן מעט על המהלך של הימים הללו של ראש השנה ויום הקדוש יום הכיפורים, תחלת מהלך הדברים הוא יום הדין שהקב"ה דן את בריותיו, יש שלשה מהלכים בדין שהקב"ה דן את עולמו, יש מהלך של דין שהקב"ה דן את עולמו בבחינת יש דין ויש דיין ועל הדין הזה נאמר מי יצדק לפניך בדין, וכל באי עולם עובדים לפניו כבני מרון, יש פחד שאי אפשר להתקיים באותו דין

על הדין הזה נאמר מתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים אי אפשר לקיים את העולם במדת הדין הזו, זהו סוג אחד של דין שמתגלה בראש השנה. סוג שני של דין שמתגלה בראש השנה, ראש השנה הרי מלבד היותו זמן שהקב"ה דן את עולמו זהו גם זמן שמתגלה בו  המלכת הקב"ה למלך, מלך נאמר בו מלך במשפט יעמיד ארץ, דינא דמלכותא דינא, הדין של המלכות הוא דין, לפיכך מתגלה זוג חדש של דין מכוח ההמלכה של הקב"ה למלך, יש את הדין הרגיל כגדרי כל דין שיש דין ויש דיין, יש חושן משפט ושאר חלקי כל הדינים כולם זהו סוג אחד של דין, אבל הדין השני של ראש השנה שמתגלה הוא דינא דמלכותא דינא ומצד כך אפשר שיהיה הדין יותר זך יותר ממותק ויותר נקי.

בדין רגיל נאמר לשון הגמ' לאחד מ"ד בסנהדרין אין מרחמים בדין, אבל מכוח דינא דמלכותא דינא שהקב"ה דן את עולמו יתכן שיהיה רחמים בדין. על הדין הרגיל נאמר אין מרחמים בדין, אבל הדין השני שהוא דין של המלכת הקב"ה עלינו למלך, מלך במשפט יעמיד ארץ על דין שמתגלה מכוח המלכות הזו יתכן שיהיה רחמים בדין, כפי השיעור שהאדם ממליך את הקב"ה עליו למלך כך הוא זוכה להמלכת הקב"ה עליו וכך הוא זוכה שהקב"ה ידון אותו לא מדין רגיל אלא מכוח דינא דמלכותא דינא, אלו הם שני מדרגות של דין.

מדרגה שלישית של דין היא המדרגה שאנחנו אומרים אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים, מלבד השני הסוגים הראשונים של דין, דין של שופט שדן, ודין של מלך שדן, יש סוגיא שלישית של דין שמתגלה בראש השנה שהוא דין שנאמר בו אם כבנים כרחם אב על בנים, בדין רגיל אב יכול לדון את בנו?, ודאי אב הרי פסול לדון את בנו, מכוח מה נאמר שבראש השנה הקב"ה יכול לדון אותנו אם כבנים אם כעבדים, אבל אם כבנים מכוח מה הוא דן אותנו, מכוח שזה מלך, אבל איזה מלך ישנה הבחנה שזה מלך בבחינת דינא דמלכותא דינא, שם כבר שייך מדה מסויימת של רחמים מכוח שהמלך בכחו לרחם.

אבל יתר על כן אם מתגלה שהמלך עצמו הוא האב של מי שדן אותו הרי שהדין שמתגלה הוא לא רק מכוח דינא דמלכותא דינא, אלא מכוח אב שדן את בנו, אבל זה לא האב שדן את בנו לעצמו, אלא אב שהוא מלך שדן את בנו, זהו הסוג השלישי של הדין שמתגלה בראש השנה, א"כ שלשה פנים של דין שמתגלה בראש השנה, פנים ראשונים זהו דין רגיל ועל זה נאמר שאין העולם מתקיים, דין שני שמתגלה בראש השנה דינא דמלכותא דינא, ולכן מצד הדין הזה שייך שיהיה רחמים בדין, ומלך נכנס ראשון לדין בעומק שני טעמים בדברי הגמ' אבל לעניינו דידן מחמת שהדין מתחיל מכוח המלכות לכן המלך נכנס ראשון, דין שלישי שמתגלה בראש השנה זה דין של רחמים, אבינו אב הרחמן, הוא גם אב וגם מלך, והרי שהדין מצרף את האב יחד עם המלך, זהו צירוף שלם של מלכות שמתגלה.

הגילוי הזה שמתחיל להתגלות בראש השנה שהוא צירוף של אם כבנים שהדין הוא מכוח דינא דמלכותא דינא, אבל איזה דין לא של מלך לעצמו, אלא אב שהוא מלך שהוא דן זה המשך הגילוי שמתגלה ביום הכיפורים. הרי ראש השנה נאמר בו כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, כל באי עולם לא רק בני אדם אפילו מלאכים, כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון. הרי שראש השנה הוא לא מועד ששייך רק לישראל, הוא שייך לכל האומות כולם, לעומת זאת יום הקדוש יום הכיפורים כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישורון, זהו יום ששייך רק לישראל ולא שייך לאומות העולם, הרי זה יום שמחל להם הקב"ה לישראל על חטא העגל, לא ניתנה תורה לאומוה"ע אלא לישראל, מורשה אל תיקרי מורשה אלא מאורסה רק לכנסת ישראל, רק כנסת ישראל קיבלו את התורה, רק כנסת ישראל חטאו בעגל, כנסת ישראל בדקות הערב רב ורק להם ניתנה המחילה ביום הכיפורים.

הרי שיום הכיפורים הוא גילוי ששייך רק לישראל, במהלך הדברים שנתבאר עד השתא ג' פנים שנתגלה בראש השנה, הדין הראשון דין גמור, הדין השני דינא דמלכותא דינא, הדין השלישי כרחם על אב בנים אב שהוא מלך, דינא דמלכותא דינא מתגלה בראש השנה מצד עצמו, אבל הגילוי של אם כבנים שהוא דין של אב שהוא מלך זה שורש הגילוי ששייך אך ורק למהותם של ישראל. אפילו המדרגה השניה שנקראת מלכות היא שייכת רק לישראל ולא שייכת לאומות העולם, בישראל נאמר מולך ובאוה"ע  הוא מושל בגויים, אבל לעתיד לבוא יהיה גם מלכות על אומה"ע ולא יהיה רק ממשלה, ומלכותו בכל משלה, הרי שגם היכן שמתגלה הממשלה לעתיד לבוא יתגלה מלכות.

 א"כ השתא המדרגה השניה של דין שייכת רק לישראל ולא לאומות העולם, אבל לעתיד לבוא המדרגה השניה של דין דינא דמלכותא דינא, יום הדין הגדול והנורא, שהקב"ה עתיד לדון בו את עולמו שייך בין לישראל ובין לאומה"ע ואז יתגלה מלכות אצל כולם ומלכותו בכל משלה, אבל המדרגה השלישית שהקב"ה דן מכוח אבינו מלכנו אב שהוא מלך, גם לעת"ל שיאמר ומלכותו בכל משלה עדיין יאמר בנים אתם לה' אלוקיכם אתם דייקא ולא אומה"ע ומצד כך המדרגה השלישית של הדין שנאמר בה אם כבנים אבינו מלכנו שדן זה שייך רק לישראל ואין לו שייכות כלל לאומוה"ע.

המדרגה הראשונה של דין שייכת לכולם, המדרגה השניה של דין מלכות השתא היא שייכת רק לישראל, מלכויות שתמליכוני על מי? עליכם דייקא, אבל יש בה גם נגיעה לאומות העולם מצד לעתיד לבוא ומלכותו בכל משלה. המדרגה השלישית שהיא מדרגת אם כבנים אב שהוא מלך, זו היא מדרגת דין ששייכת רק לישראל ולא שייך לאומה"ע.

לפיכך מכוח המדרגה שמתגלה בראש השנה אם כבנים אבינו מלכנו זה היא ההמשכה שמתגלה ליום הקדוש יום הכיפורים, יום הקדוש יום הכיפורים הוא יום של מחילה וסליחה לכל, מכוח מה הוא זמן של סליחה ומחילה לכל, מדין מלכות לכשלעצמה נאמר מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, אבל מכוח מה שאנחנו נקראים אם כבנים אבינו מלכנו, הרי מלך שהוא אב שמחל לבנו, מכוח שהמחילה חלה על האב ועל הבן היא חלה על אף היותו מלך, ולפיכך כל גילוי המלכות שהתגלתה בראש השנה במדרגתה השלישית  שהיא האבינו מלכנו, היא השורש שמתגלה ביום הקדוש יום הכיפורים זמן מחילה לעם ישראל לכל לעם ישראל.

א"כ נעוץ ענינו של יום הקדוש יום הכיפורים זמן מחילה לכל בהמלכה שהמלכנו את הקב"ה עלינו למלך אבל באופן של אבינו מלכנו, אם ההמלכה היה רק באופן של אם כעבדים עינינו לך תלויות בחינת בינונים עד יוהכ"פ שאז הם צריכים להתהפך לצדיקים ואז עוד פעם חוזר המדרגה של אם כבנים. לאחר שעלה בידינו א"כ שהמהלך של המחילה והסליחה שמתגלה ביוהכ"פ מושרש באבינו מלכנו.

איפה נעשה עומק החיבור שנקרא אבינו מלכנו, כמובן במשל פשוט זה ברור יש אבינו ויש מלכנו, לפעמים האב הוא גם מלך, הדוגמה הברורה שלמה בן דוד הוא גם היה אביו של שלמה והוא גם היה מלך, אבל איפה נעוץ העומק של החיבור של האבינו מלכנו גם יחד.

יום הכיפורים נקרא יוהכ"פ מלשון כפרה, רק כיון שזה לא כפרה פרטית אלא כפרה כללית על שם כן הוא נקרא בלשון רבים, לא יום הכפרה אלא הוא נקרא יום הכיפורים, אבל השורש שלו הוא יום כפרה. מה הוא הלשון כפרה בדברי הגמ' נאמר כפרה הוא מלשון קינוח, תבוא האם ותקנח צואת בנה וכן על זה הדרך בלשונות חז"ל כפרה מלשון קינוח. אבל דייקא לשון חז"ל שהזכרנו תבוא האם ותקנח צואת בנה איפה מתגלה תבוא האם ותקנח צואת בנה, הרי על מה חז"ל אומרים את זה על פרשת פרה אדומה, על איזה אם זה קאי על אם של פרה אדומה.

נצטווינו הרי לקחת מצות פרה אדומה שיהווה לנו כפרה על חטא העגל, כלומר יום הקדוש יוהכ"פ הוא שלימות זמן כפרה שנתכפר להם חטא העגל, כשירד משה רבינו מן ההר בפעם השלישית בארבעים יום השלישיים, שני דברים מצאנו לעניינו דידן שהם נאמרים ככפרה על חטא העגל, נאמר מצות פרה אדומה, ונאמר יום הקדוש יוהכ"פ שמכפר לבני ישראל, הוא לא מכפר רק בכל שנה ושנה אלא שורש הכפרה היכן התחילה, בזה שהוא כיפר לנו על חטא העגל.

לפי זה מהו הלשון כפרה, כפרה זה נוטריקון כ-פרה זה יום הכיפורים יום הכפרה, מהו יום הכפרה הוא כמו פרה, איזה פרה פרה אדומה, תבוא האם ותקנח צואת בנה איזה אם? פרה, זה שורש החיבור בין פרה אדומה למה שהתגלה ביום הקדוש יום הכיפורים.

זה ברור הרי כל השנה כולה כאשר היו מקריבים את הקרבנות, יש דין של זריקת דם איפה היו זורקים את הדם כל השנה כולה, בחוץ, איפה היו מזים ביוהכ"פ לפני ולפנים, מלבד הזאה בחוץ יש גם הזאה לפני ולפנים, כלומר לוקחים את הדם פרה אדומה לוקחים את אותה אדמומית ומכניסים אותה לפני ולפנים, זה הוא הכפרה שמתגלה, מה שכל השנה יכול להתגלות בפרה אדומה, עשר פרות כמו שמונים חז"ל שהיה מפרה ראשונה שעשה משה עד פרה אחרונה שעתיד לעשות משיח, אבל עדיין היכן היו זורקים את שאר הדמים כולם בחוץ ולא בפנים, אבל מתגלה ביום הקדוש יום הכיפורים הוא כפרה, כמו שיש במשך ימות השנה אפשרות לעשות כפרה לחטא העגל מכוח תבוא האם ותקנח צואת בנה פרה אדומה, מתגלה פעם אחד בשנה יום כפרה כמו הפרה שהתגלה תבוא האם ותקנח צואת בנה.

מה הוא הלשון תבוא האם ותקנח צואת בנה ודאי שסדר בריתו של עולם שהאם מקנחת צואת בנה ולא האב, אבל בדקות יותר אם זה ר"ת אבינו מלכנו, יש  מידה שנקראת אבינו כמו שהזכרנו, ויש מדה שנקראת מלכנו, המידה שנקראת מלכות זכר ונקבה יש מלך ויש מלכה ויש מדה שנקראת מלכות, מלך כמובן זכר, מלכה כמובן נקבה, המידה שנקראת מלכות היא זכר או נקבה?  היא נקבה. סתמא של המידה שנקראת מלכות היא נקבה.

רמז בעלמא המלך הגמור שמתגלה זה שלמה, מלכותו היה מולך על העליונים ועל התחתונים, מי התנגד למלכותו של שלמה במידת מה מלכת שבא, כלומר היה התנגדות למלכות שהיא בבחינת נקבה מכוח מלכת שבא, הגמ' אומרת כל האומר מלכת שבא אינו אלא אשה טועה, אבל היא נקראת לשון של נקבה כי סתמא של מלכות היא נקבה.

אז כשמצרפים את אבינו מלכנו בעומק מה מצרפים באבינו מלכנו, אבינו כמובן זה האב הזכר, המלכנו המדה שנקראת מלכות מכוח מי היא מתגלה מכוח הנקבה. מצד כך המלכות שמצטרפת לאב זה כוחה של אם, תבוא אם ותקנח צואת בנה כמו שחידדנו לעיל עד השתא, שלש מהלכים שנאמר בדין של ראש השנה, והמהלך העליון השלישי הוא אבינו מלכנו, אבל בראש השנה זה עדיין מתגלה מדין צירוף של מלכות ואב אבינו מלכנו לכשלעצמו. כשזה בא ומתגלה ביוהכ"פ יש גילוי של אבינו מלכנו שמצטרף מכוח תבוא האם- אבינו מלכנו ותקנח צואת בנה.

בראש השנה כשעדיין מתגלה הדבר הגילוי הוא שזה אבינו והגילוי שהוא מלכנו עיקר היום הוא ההמלכה של הקב"ה למלך, אבל מדין איזה מלך מדין אב שמולך, אבל כשמתגלה ביוהכ"פ כי אתה סלחן ומחלן יש גילוי של מחילה וסליחה מכוח מה מתגלה המחילה והסליחה ביוהכ"פ מכוח תבוא האם ותקנח צואת בנה, בראש השנה כשיש אבינו ויש מלכנו מה העיקר האבינו או המלכנו? עיקר היום הוא ההמלכה, ביוהכ"פ מתגלה אבינו מלכנו אבל מה הוא העיקר של היום המחילה, כאן יש מדה מסויימת שהמלכות חל באופן של מחילה, בראש השנה עיקר מהות היום היא המלכה כי המלך זה אב, לפיכך אין גמר של מחילה בראש השנה, כי עיקרה של מלכות היא לאו בר מחילה.

ביוהכ"פ כשמתגלה שזה זמן של מחילה כי המלכות היא מלכות של נקבה והיא טפלה לזכר, כשהיא טפלה לזכר כאן מתגלה עומק מהלך המחילה של יום הקדוש יום הכיפורים.

בלשון ברורה ופשוטה כאשר האדם עומד בראש השנה לפני הקב"ה, וכאשר הוא עומד ביוהכ"פ לפני הקב"ה, בראש השנה עיקר הגישה בנפש לעמוד לפני בורא העולם באיזה אופן של מלכנו, יש גם אבינו, ביוהכ"פ עיקר הגישה בנפש לעמוד לפני מציאותו יתברך שמו באיזה אופן יש אבינו ויש גם מלכנו, אבל השורש של הנגיעה היא נגיעה באבינו שמתגלה גם שהוא מלך, המלכות אבל היא מלכות בבחינת נקבה שהיא בטלה למציאותו של האב.הגילוי א"כ של יוהכ"פ שנאמר בו תבוא האם ותקנח צואת בנה, מכוח מה היא מתגלה שתבוא האם ותקנח צואת בנה, הגילוי של הקינוח של צואת בנה היא מתגלה מהשורש של אבינו.

להבין עמוק מאיפה השורש שמתגלה צואה בבן, כמובן זה סדר בריתו של עולם מאז שאדם הראשון חטא, אבל בדקות יותר מאיפה מתגלה צואה בבן, דע מאין באת מטיפה סרוחה, אם יצירת האדם היה מדבר נקי, גם לא היה לו פסולת שתצא ממנו, כיון ששורש יצירת האדם דע מאין באת מטיפה סרוחה, כל דיני פולטת ג' ימים מטיפה סרוחה, הוא נוצר מדבר סרוח הסירחון שממנו הוא נוצר בהכרח שמתגלה בו כסדר באופן מציאותו.

ראוה מדברת החיבור נקרא אכילה, הפליטה של אותה אכילה יש צואה יש מקום של פסולת, באופן הגשמי זה פסולת כפשוטו, מה שהקב"ה ברא באדם נקבים נקבים, חלולים חלולים, יש לו פסולת, השורש הרוחני זה המקום של העבירות של האדם. פסולת שיש לאדם בגוף על זה יש ברכת אשר יצר, אבל זה הפסולת הגופני בלבד, הפסולת הרוחנית מה היא עבירות.

מאיפה השורש שיש לאדם עבירות הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי, שורש כל יצירת אדם נאמר בו בחטא, אילו יצירת אדם היתה יצירה שמתגלה בה אופן של מציאות שהיא איננה בחטא, אז הוא גם לא היה חוטא לעולם, מחמת ששורש יצירתו של אדם הוא בחטא, מכיון ששורש מציאותו הוא בחטא, לכן גם תולדות החטא שבדבר. כשמתגלה יוהכ"פ שהוא יום של כפרה אז ההבנה הפשוטה על מה אנחנו מבקשים כפרה, כל אדם ואדם על העבירות שהוא עשה, אבל בעומק יותר מבקשים כפרה לא רק על העבירות בפועל שהוא עשה בגלגול הזה, ולא רק על העבירות שהוא עשה בגלגולים הקודמים כמו שאנחנו נוהגים לומר בוידויים, אלא מבקשים כפרה על שורש מציאות בחינת הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי.

למה נאמר בעומק תבוא האם ותקנח צואת בנה, למה היא צריכה לקנח צואת בנה, אם לא היה נאמר בחטא יחמתני אמי, היא לא היתה מקנחת גם צואת בנה, היא מקנחת צואת בנה מחמת ששורש יצירתו שהיא הולידה את הבן נעשה במציאות של חטא. וכששורש יצירתו היא במציאות של חטא אז הפסולת הגופנית שמתגלה היא תולדה מהפסולת הרוחנית, היא שורש יצירתו של אדם.

שורש הכפרה שנאמר תבוא האם ותקנח צואת בנה עכשיו בעומק זה נאמר הרי לא רק במשל אלא בנמשל זה כפרה רוחנית, כי שורש כל החטאים כולם שמתגלים באדם הם לא מתחילים בו עצמו, אלא הם מתחילים בהיכן? תבוא האם ותקנח צואת בנה. בדקות יותר ממה שנאמר דע מאין באת מטיפה סרוחה, כלומר תחלת הוויותו מתגלה במה שהטיפה מסרחת ועל ידי כן הוא נולד כסדר כל זריעה וקצירה שמתגלה באדמה מצד כך שורש לידתו ממקום שנאמר בו חטא, והכפרה שמתגלה תבוא האם ותקנח צואת בנה זה מתגלה משורש היצירה של האדם.

לפי זה  עכשיו יובן היטב מדוע נאמר שיום הכיפורים הוא יום כפרה מלשון כפרה תבוא האם ותקנח צואת בנה, עומק הדבר שאר הפעמים שמתגלה שיש מחילה המחילה מתגלה על העון הפרטי שהאדם חטא, אם הוא חטא רח"ל בהרבה עבירות אז הוא צריך מחילה על כל העבירות שהוא עשה, אבל כשנאמר במדרגת פרה אדומה תבוא האם ותקנח צואת בנה נאמר כאן שהכפרה היא לא כפרה פרטית, אלא היא כפרה על שורש, הרי על מה היא באה לכפר פרה אדומה, לשם מה היא מוקרבת להזות על מי! על טמא מת, מה הגדרתו איך הוא נקרא מי שנגע במת הוא אב הטומאה, אז זה באה לכפר על הטומאה שהגיע מהאב, היא לא באה לכפר על ראשון על שני על שלישי תרומה וקדשים, היא באה לכפר על אב הטומאה כלומר על מי שנגע באבי אבות הטומאה שכלומר על המקור ההתחלתי של הטומאה הוא נגע בו, בא פרה אדומה ומכפרת על אב הטומאה כלומר היא עצמה תבוא אם ותקנח צואת בנה, ועל איזה צואה היא באה לקנח צואה של אב, אב הטומאה, אז על מה היא באה בעומק לכפר על הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי, על זה נאמר שהיא באה לכפר על אב הטומאה.

היא מכפרת על מה היא מכפרת לא על הפרטים  לא על ראשון תולדה לא על שני ושלישי ורביעי, היא מכפרת על שורש מציאות שמשם מגיע מקור הטומאה, על אף שהשתא פרה אדומה מכפרת רק על אב הטומאה, אבל לעתיד לבוא כאשר יקומו המתים בתחית המתים, וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, על מה יכפר אז פרה אדומה, גם על אבי אבות הטומאה היא תכפר על השורש העליון ביותר, האבי אבות הטומאה בעומק ענינו מה שמחבר אם האב ואת האם זה נקרא אבי אבות הטומאה.

כפרה מכל מקום שמתגלה ביוהכ"פ היא לא כפרה שמתגלה לדבר פרטי, זה לא שביוהכ"פ יש כפרה לכל הפרטים שהאדם חטא בהם, יוהכ"פ הוא כפרה בשורש ומחמת שזה כפרה בשרשן של הדברים, אם עקרנו את השורש ודאי שהענפים כלולים בשורש והם מתכפרים, אבל על מנת שיהיה גילוי שיהיה לאדם כפרה מכוח מדרגת יוהכ"פ כפרה חייב להיות שיהיה לו חיבור למקום שורש הדבר, למקום שמהיכן שהוא הגיע.

הרי ביוהכ"פ אנחנו מביאים שעיר אחד לה' ושעיר שני לעזאזל, כדברי רבותינו כידוע מאוד שעיר אחד לה' כנגד יעקב ושעיר אחד לעזאזל כנגד עשו אדום, זה הוא שני השעירים, איש שעיר אדום שה לעזאזל, ולעומת כך הקרבן של יעקב אבינו שמגיע לבית המקדש. במהלך הדברים שנתבאר השתא ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרוש את ה', כלומר גילוי שהתגלה אצל יעקב ועשו מה ששונים מכל שאר הוולדות שמתגלה ממתי שהוא יוצא לאויר העולם נאמר בו לפתח חטאת רובץ, אבל מה התגלה אצל עשו, על עשו לא התגלה רק לפתח חטאת רובץ, הרי כשהוא היה עובר במעי אמו כשהיא היתה עוברת על בתי ע"ז היה מפרכס ורוצה לצאת, אם נאמר תמיד לפתח חטאת רובץ אז למה עשו רוצה לצאת זו שאלה של רבותינו, לפתח חטאת רובץ אבל אצל עשו להדיא מתגלה שלא רק לפתח חטאת רובץ כלומר פתח זה מקום של הולדה, ראשון לטומאה, שני לטומאה, שלישי לטומאה, רביעי לטומאה, הולדה, כשהתגלה אצל עשו שנאמר בו לפתח חטאת רובץ, הוא התנגד ליעקב, יש ג' אבות אברהם יצחק ויעקב, כשעשו מתנגד ליעקב למה הוא מתנגד לשם אב של יעקב.

אם היה נאמר בו גם אצל עשו לפתח חטאת רובץ אז מתי היה מתגלה הטומאה שבו רק בתולדה אז יש לו רק תואר בן, אבל עשו הרי לא מתנגד רק לתואר בן שהוא רוצה שיעקב בנו של יצחק, אלא למה הוא התנגד לאיש תם השלם הנקי שהוא בבחינת בחיר שבאבות כלשון רבותינו, הרי שמתגלה שעיר אחד להשם ושעיר שני לעזאזל, הכפרה של יוהכ"פ היא לא מתחילה ביעקב ועשו כפשוטו, שעיר אחד להשם יעקב, ושעיר שני לעזאזל כנגד עשו, אלא היא מתחילה היכן בויתרצצו הבנים בקרבה, אפילו לפני שנאמר לפתח חטאת רובץ כבר שמה יש מציאות של טומאה, אז  כששולחים שעיר אחד לעזאזל ביוהכ"פ כנגד אדום על איזה טומאה באים לכפר, לא רק לטומאה שנאמר בה לפתח חטאת רובץ בתולדה בבן אלא מתגלה שזה מכפר על מה תבוא האם ותקנח צואת בנה על אב הטומאה, על מה שמתגלה עוד לפני הלידה, ובדקות לכן זה תבוא האם ותקנח צואת בנה כי על מה חל הכפרה על זמן היותם עדיין מעוברים במעי אמם שם זמן הכפרה.

הכפרה היא לא על זמן שנולדו כבר לפתח חטאת רובץ, כשנאמר שהכפרה חלה בזמן היותו עדיין עובר במעי אמו מפרכס ורוצה לצאת, הכפרה מתגלה עוד בזמן שהאדם נמצא בשורש של מציאות הרע, מה שנאמר לפתח חטאת רובץ זה הגילוי של הטומאה בפועל.

אבל איך מתגלה בכוח שהוא בעובר במעי אמו שכבר יש טומאה זה הטומאה שחלה בו מכוח הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי, זו טומאה שכבר מתגלה בזמן היותו עובר במעי אמו. הטומאה שמתגלה שנאמר לפתח חטאת רובץ זה כבר החלק ששייך לו זה התולדה. לפיכך המהות הפנימית א"כ של יום הקדוש יוהכ""פ הוא מצרף את האבינו מלכנו כמו שנתבאר, אבינו שהוא אב והמלכנו שהיא מדת מלכות מתגלה החיבור כפי שהם מצטרפים בכפרה מהיות אב ואם, לא מזמן התולדה של פתח חטאת רובץ.

יום הכיפורים שמכפר במדרגה העליונה של אבינו מלכנו, הכפרה מתגלה מהמקור של השורש העליון, הרי הקב"ה אמר במעשה של החמה ולבנה אמר ללבנה לכי ומעטי את עצמך, אומר הקב"ה שעיר של ר"ח הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח, ראש השנה הרי יש בו שתי קדושות יש בו קדושה של ראש השנה, ויש בו עוד קדושה של ראש חודש. אבל שם אומרים חז"ל שקדושת ר"ח נכללת בקדושת ראש השנה, זכרון אחד עולה לכאן ולכאן.

כשמתגלה ביוהכ"פ ממשיך אותו גילוי של כפרה שהתחילה בראש השנה, אבל לא רק מדין כפרה עלינו אלא איזה כפרה הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח זה עומק הכפרה של יום הכיפורים. יום הכיפורים הוא לא מכפר רק בענף של האב והאם אלא בעומק איפה הוא מכפר באבי אבות שבדבר. איפה זה אבי אבות דקדושה הוא יתברך שמו. זה האב אחד לכולם שמתגלה בכפרה של יוהכ"פ, אבינו מלכנו יש צירוף של אב ואם כמו שנתבאר בכפרת יום הכיפורים, השתא זה עדיין כפרה כמו פרה אדומה של היום שמכפרת רק על אב הטומאה, אבל לעתיד לבוא פרה אדומה תטהר גם על אבי אבות הטומאה זה הגילוי של ימים יצרו ולו אחד בהם זה יוהכ"פ שהוא יומו של הקב"ה, באיזה יחס הוא יומו של הקב"ה הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח, זה גילוי של כפרה שמתגלה בעומקו של יוהכ"פ.

מי שמצטרף ועומד לפני בורא עולם בשלימות הרי שהכפרה שחלה בו הוא לא מהכפרה שהקב"ה מכפר רק על בני אדם, אלא הוא מצטרף לכפרתו של מקום, עומק הכפרה שמתגלה ביום הקדוש יוהכ"פ זה כביכול כפרה עליו יתברך שמו, הביאו עלי כפרה שמיעטתי  את הירח. מה שמתגלה הכפרה לבני האדם היא תולדה מהכפרה למקום, זה יומו של הקב"ה, ככל שהאדם מצטרף אליו יתברך שמו, הוא מצטרף לכפרה של הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח בחינת דוד מלכא משיחא מידת המלכות, כאשר מתגלה הכפרה עליו יתברך שמו והאדם מדבק את עצמו בו יתברך הכפרה חלה גם עליו, כפי השיעור של הדביקות שהאדם מתדבק בו יתברך אז הוא נדבק בכפרה שחלה כביכול עליו וככה השיעור של הכפרה שהוא ממשיך על עצמו כפרה על כל הענפים כולם, אבל שבאה מהאם באה מהאב ובדקות יותר באה מהאבי אבות שבדבר הוא יתברך שמו, יום כפרה לכל