פסח 072 ארבע לשונות גאולה והוצאתי תשפ”ג

שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם החג שלושים יום, ארבעה לשונות של גאולה, ואלו הן: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי. זהו בתחילת פרשת וארא – לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי מתחת סבלות מצרים [לשון אחד] והצלתי אתכם מעבודתם [לשון שני] וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים [שלישי] ולקחתי אתכם לי לעם [רביעי]. עד כאן פשטות דברי חז"ל. א"כ ארבעת הלשונות הנ"ל אלו הן ארבעת לשונות הגאולה שלהדיא נתבאר בחז"ל.

אבל כידוע מאוד, לפי הירושלמי שם שאומר שארבעה לשונות של גאולה כנגדם תיקנו חז"ל ארבעה כוסות, א"כ, כיון שיש מחלוקת האם צריך לשתות כוס חמישי או שלא, נגד מה נאמר כוס חמישי לפי הצד שצריך לשתות אותה? אומר דעת זקנים מבעלי התוספות, מה שנאמר בהמשך הפסוק והבאתי אתכם אל הארץ אשר נתתי את ידי לתת אותה לאברהם וכו', א"כ 'והבאתי' הוא הלשון החמישי.

בדברי רבותינו מבואר שגם ישנו לשון שישי, מהו? שנאמר בהמשך הפסוק – ונתתי לכם אותה מורשה אני ה' וכו', ונתתי לשון שישי.

הלשם מבאר שישנם ז' לשונות של גאולה, מהו הלשון השביעית? מה שנאמר בלשון הפסוק ולקחתי אתכם לי לעם, הוא הלשון הרביעית שהוזכר, והייתי לכם לאלוקים. ולקחתי, והייתי – זה הלשון השביעית.

א"כ בתמצית עולה כאן מדברי רבותינו שיש ז' לשונות של גאולה, ואלו הם: והוצאתי אתכם, והצלתי אתכם, וגאלתי אתכם, ולקחתי אתכם, והייתי לכם לאלוקים, והבאתי אתכם אל הארץ לשון שישית, ונתתי אותה לכם מורשה – שביעית. בהרחבה יותר, לשון שמינית שנאמר בגאולה: חז"ל אומרים כידוע, כמה פעמים נאמר לשון יציאת מצרים בתורה? הגר"א אומר שנאמר תשעים פעם. זה היציאה. מה האות המרכזית של המילה יצא-צא? האות צ'; אומר הגר"א – יש תשעים פעם יציאה. אבל מה שאומרים חז"ל להדיא בזהר הקדוש בכמה וכמה מקומות, חמישים פעם נאמר בתורה לשון יציאת מצרים, אומר הגר"א שכנגד כך יש חמישים פעם לשון של העלאה, שהקב"ה מעלה את בנ"י ממצרים. א"כ זהו לשון שמינית. [הגר"א מונה שם להדיא פעם אחר פעם איפה החמישים פעם שנאמר יציאת מצרים ולגבי ההעלאה הוא אינו מונה אותם אבל הוא מזכיר שהם ג"כ חמישים פעם].

בכל אופן עלה בידינו בתמצית הדברים ח' לשונות של גאולה: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, והייתי, והבאתי, ונתתי. [וצריך להתבונן נקודה, שכולם נאמרו בלשון של ו' ו']. ומהי הלשון השמינית? והעלתי. ומהו בעומק והעליתי? הוא מעלה את כל הז' לשונות למקום עליון יותר. זה פתח כללי שפתחנו לסוגיית הלשונות של הגאולה. וכמו שכבר אמרנו את פשטות דברי חז"ל שישנם ד' לשונות של גאולה, ובהרחבה יותר – ז' שהם ח'. נתחיל עכשיו בס"ד:

המהות של לשון 'והוצאתי'

הלשון הראשון – והוצאתי. נאמר בלשון הפסוק לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים. ברש"י שם – מהו והוצאתי אתכם? כי כן הבטחתי. איפה הקב"ה הבטיח שהוא יוציא את בנ"י ממצרים? ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. לכאורה אין כוונת רש"י שהוהוצאתי הוא ביחס לרכוש גדול, אלא הוהוצאתי הוא כלפי 'ואחרי כן יצאו', [ואלא] שאיך הם יצאו? ברכוש גדול; כלומר, הקב"ה הבטיח 'ואחרי כן יצאו' ובאמת נאמר כאן 'והוצאתי אתכם' אבל ממילא משמע שביציאה הזו מה מונח? אחרי כן יצאו ברכוש גדול – הרכוש גדול. א"כ זהו שורש מציאות היציאה. יש כמה וכמה לשונות בדברי רבותינו מהו ההכפלה של הלשונות "והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי", מה ההבחנה של ההוצאה. ישנם אחרי כן את המהלכים הנוספים של והצלתי וכו'. אבל ביחס להוצאה, יש יותר מעשר מהלכים בדברי רבותינו מהי ההוצאה, ויסודי הדברים בקצרה ממש: בנ"י שהיו במצרים היה לזה כמה וכמה חלקים – היה את החלק שהם היו משועבדים בפרך במצרים. יש את עצם כך שהם היו עבדים לפרעה במצרים, עבדים היינו לפרעה במצרים, ויש את מה שעבדו בהם בפרך. ויש את מה שהם היו בגלות במצרים. יש כאן שלב ראשון שצריך לבטל את העומק של הפרך, שלב שני שצריך לבטל את כלל השיעבוד, ושלב שלישי – לצאת ממצרים. ולדברי רבותינו מהו והוצאתי אתכם? בפשטות הכוונה שהוצאתי אתכם ממצרים אל מחוצה לה, כך פשטות הפסוק וכך מבואר בזוהר ובמפרשים. אבל רוב הראשונים יותר נטו לומר דהנה לא כתוב והוצאתי אתכם "ממצרים" אלא כתוב והוצאתי אתכם "מתחת סבלות מצרים", זה יציאה מהסבל של מצרים. וא"כ – כך אומר רבינו בחיי ועוד – מהו והוצאתי אתכם מסבלות מצרים? כמו שאומרת הגמרא במסכת ראש השנה: עוד קודם שיצאו בנ"י ממצרים, פסק השיעבוד. מתי פסק השיעבוד במצרים? גם בזה יש לשונות, בלשון הגמרא הידועה במסכת ראש השנה דף יא: אומרת הגמרא:

בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים, נאמר תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, ומיד אחר כך נאמר עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים. א"כ בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים. ממשיכה הגמרא ואומרת הלאה: בראש השנה בטלה העבודה מאבותינו במצרים, מתי הם יצאו ממצרים? בט"ו ניסן, אבל העבודה כבר בטלה בראש השנה. הגמרא דורשת את הפסוק שנאמר "כתיב הכא והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" זה פסוק דידן, "וכתיב התם הסירותי מסבל שכמו", ודורשת הגמרא סבל-סבל: כאן נאמר והוצאתי אתכם מסבלות מצרים, ונאמר בלשון הפסוק הסירותי מסבל שכמו. אז ראשית פשוטם של דברים מבואר א"כ בגמרא, ששיעבוד מצרים הפסיק כבר קודם שהם יצאו משם, הוא הפסיק בחודש תשרי, בר"ה. וא"כ על זה נאמר והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים – זהו השלב הראשון שבו פסקה העבודה מאבותינו. אבל בדקות יותר מבואר כאן בגמרא, שהגמרא מדייקת את הלשון שנאמר והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, אומרת הגמרא מהו סבלות מצרים? מה שנאמר הסירותי מסבל שכמו. מה זה סבל שכמו? בבחינת סבל שסובל על השכם, במי נאמר לשון של שכם? ביוסף, אנכי נתתי לך שכם אחד על אחיך, שהרי הוא גם קיבל את העיר שכם, באותה לשון.

א"כ מהו עומק בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים ובראש השנה פסק השיעבוד במצרים, והגמרא מביאה את זה לאחר זה, ובעומק מה מונח כאן? בראש השנה כשפסק השיעבוד ממצרים, זה מדין מה שיוסף עלה לגדולה במצרים, ומכח כך נפסק סבל של השכם של מצרים – הופסק דייקא בראש השנה. א"כ מבואר מדברי הגמרא מה שעולה, שמה שנאמר בלשון הפסוק דידן והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, מתי זה היה? אומרת הגמרא - בראש השנה. ומה פסק? השיעבוד. ברבותינו יש דיון האם לגמרי פסק או שרק הפרך שבו, אבל בכל אופן, מוגדר כאן שהיה המציאות של יציאה שנאמר והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים – שממה היתה היציאה? מהסבל של מצרים.

שעבוד במדרגת גוף ושעבוד במדרגת ראש

עכשיו נתבונן יותר עמוק. נאמר כאן בסבלות מצרים – סבל של שכם. בכללות מה היתה העבודה במצרים, במה הם עסקו? בחומר ובלבנים כל עבודה בשדה. אז עיקר העבודה של חומר ולבנים, כאשר בונים אז איפה מקום הבניה? כשאדם בונה היכן הוא בונה? בידיו. אבל סבל איפה הוא נושא את הדבר? על כתפיו. הרמח"ל כאן אומר ומסביר, שיש את השיעבוד ששייך לגוף, מדרגה אחת, ויש את השיעבוד ששייך למדרגת הראש. שיעבוד ששייך למדרגת הגוף, עיקר המדרגה שלו היא בידיים. השיעבוד ששייך למדרגת הראש מהו? כשנושאים דבר על השכם, אז איפה הדבר נמצא? סמוך לראשו. הרמח"ל מדבר אפילו על הראש, אבל בחז"ל זה פחות מתואר. אבל אפילו אם לא נלך לשלב הבא שחידש הרמח"ל, אלא נלך לשלב הפשוט יותר: אז הסבל שנאמר בו והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים – איזה סבל הפסיק כאן בעומק? הסבל ששייך למדרגת הראש הוא זה שהפסיק. ילפינן סבל-סבל כמו שהוזכר כאן בלשון הגמרא, והלשון של הסבל הוא מלשון של סבל שנושא על שכמו, נמצא שעומק הביטול של השיעבוד שנאמר בראש השנה – הוא שייך למדרגת הראש. מדוקדק כמו שאמרנו עכשיו, מתי הפסיק השיעבוד של הראש? בראש השנה!

והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, בפועל מתי היתה היציאה ממצרים? בט"ו ניסן, מקרא מלא; אבל תחילת ההפסקה של השיעבוד היתה בראש השנה. נמצא שתחילת היציאה היא במדרגת ראש, ואיזה ראש? הראש של ראש השנה, א' בתשרי, אז היה שורש היציאה ממצרים. ואז נאמר אצל יוסף – עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים. זה היה הבצאתו, שהוא יצא על ארץ ממצרים. ואז מה הוא הפך להיות? ראש למצרים, משנה לפרעה. לכן בעומק, מדרגתו של יוסף שהוא בבחינת קודקוד נזיר אחיו [ראש], זה התגלה במדרגת היציאה שהיתה ביציאה ממצרים שהיתה במדרגת הראש.

השעבוד והיציאה שבמדרגת ראש

א"כ תמצית הדברים שעולה עד השתא בס"ד: והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, הסבל הזה הוא גילוי של מדרגת הראש. נבאר יותר – מה פירוש המילה סבל? מלשון סב-ל... אדם שנמצא במצב שהוא לא יכול לצאת ממנו והוא כל הזמן מסתובב מסביב אותו הדבר – זה הנקרא סבל. בעומק כידוע, כל הגדרת מצרים היא עבד לא יצא משם לעולם, זוהי הבחנה שכאשר הם יצאו ממצרים ההבחנה היתה – ויסב ה' אלוקים. מה שנאמר בפרשת בשלח, הקב"ה סובב אותם. והרי חז"ל אומרים רמז מן התורה להסיבה מנין – מויסב ה' אלקים.

אבל בכל אופן, כאשר הם היו בסבלות מצרים, היציאה היתה מה שהקב"ה סובב אותם, זה מה שאנחנו עושים הסיבה. אבל כשהיינו בגלות מצרים היה סבל, ויסב, משם שורש להסיבה. מהו סבל כמו שנתבאר? הוא סובב מסביב לדבר. עיקר הסיבוב מסביב לדבר זה צורת עיגול, גולגולת, מצורת סיבוב שמתגלה בגולגולת. נמצא שמה שנאמר כאן והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, מתבאר שמהו סבלות מצרים? בבחינת סבל על השכם; מה יש ע"ג השכם? גולגולת על הראש. נמצא שהיציאה במדרגה הזו שהיתה בר"ה – היא היתה במדרגת ראש, וזוהי יציאה מסבלות מצרים, מדרגת סב-ל..., סביב לדבר, בבחינת גולגולת המתגלגלת וסובבת, "אף הוא ראה גולגולת אחת צפה על פני המים" [מסכת אבות], שהיא מתגלגלת והולכת, כלומר: זה המדרגה של יציאת במצרים במדרגת ראש השנה, במדרגת ראש, אבל לא מדין ראש רק כראש, - שהרי כמו שנתבאר כמה פעמים יש לראש ג' שמות, ראש, קודקוד וגולגולת ראש זה מדין התחלה, קודקוד נקרא כן מלשון "קידה", קידה של הראש, על שם כן הוא נקרא קודקוד, וגולגולת נקרא כך מלשון עגול-מתגלגל. וא"כ ביחס הזה "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" זוהי המדרגה של הגולגולת, של הסבלות של הדבר שמסתובב מסביב לדבר וחוזר; בקלקול זה היה סבלות מצרים, וביציאה זוהי מדרגת ויסב ה' אלוקים את בנ"י ביציאתם ממצרים, והוא שורש לדיני ההסיבה וכפי שהוזכר.

שורש ההעלאה ממצרים המתגלה בתוך מצרים

ממשיכים: שורש היציאה במצרים, כמו שפתחנו ואמרנו – זה יציאה ממצרים. אבל לפי מה שנתבאר השתא בהרחבה ביסוד דברי רבותינו, מהו והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, איפה היציאה הזו היתה? במצרים. השורש של זה כמו שהזכרנו את הפסוק שנאמר – עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים. אבל שם זה היה במצרים עצמה. זה ה"על" של מצרים. על ארץ מצרים.

נחזור שוב: יש שבעה לשונות של גאלה ויש את השמיני, והסברנו – שבעה לשונות כמו שהוזכר: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, והייתי, והבאתי, ונתתי, והשם השמיני של הגאולה מהו? והעליתי. איפה השורש של והעליתי? כאשר מוציאים דבר, באיזה אופן מוציאים אותו? אפשר לקחת את הדבר ולגרור אותו ע"ג הקרקע ולהוציא אותו, ואפשר לקחת את הדבר [ע"י] להגביה אותו ולהוציא אותו. הגמרא דנה לגבי גנב שגנב חפץ מרשות הבעלים, שיש דין של קנייני גזילה: ומצד כך אם הוא גרר את הדבר – הוא לא קנה אותו כי זה  עדיין ברשות הבעלים. אבל אם הוא הגביה אותו ולקחו, אז הוא קנה אותו בהגבהה.

ומ"מ א"כ יש כאן לפי"ז שני מהלכים של יציאה ממצרים: יש יציאה ממצרים כפשוטו שנמצאים בתוך מצרים, ויוצאים מחוצה לה. זה מהלך אחד. יש מהלך נוסף של יציאה ממצרים, מהו המהלך הנוסף? הוא עולה למעלה! כשהוא עולה למעלה אז הוא יוצא ממצרים. "עדות ביהוסף שמו" – כשהוא ירד שמו אותו בבור בתוך מצרים. כשהוא עלה מן הבור ויריצוהו מן הבור בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים מהבור – " והתגלה – בצאתו "על" ארץ מצרים". כאן מונח השורש של הגאולה. יוסף כמו שהוזכר פעמים רבות מאוד – הוא שורש הגלות והוא שורש הגאולה! הראשון שירד למצרים זה יוסף, שורש היציאה: ואת עצמות יוסף לקח עמו. שורש קריעת ים סוף – מה ראה הים וינוס? ארונו של יוסף. הוא תחילת הגלות והוא תחילת הגאולה, כבר דובר פעמים רבות בהרחבה בס"ד.

אבל בעומק, היציאה של יוסף ממצרים איפה היא מתגלה? הוא ירד למטה לבור והיציאה שלו מה היתה? מה שהוא עולה למעלה. נמצא שבמילה והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, כמו שאמרנו סבלות זה שכם אחד על אחיך שהיא  מדרגת יוסף בבחינת הראש, אז מה היתה היציאה שהתגלה בוהוצאתי אתכם? שהפסיק השיעבוד, ואיך הוא הפסיק, הרי הם היו בתוך מצרים? – מה שהפסיק לגמרי הקושי של הפרך של השיעבוד בעומק מהי הגדרת הדבר? כי הם עלו למדרגת ראש! כשהם עולים למדרגת ראש – זה גופא היציאה ממצרים.

לפי"ז מה הזכרנו בשם הלשם שיש שבע לשונות, אומר הלשם להדיא שזה כנגד הגוף, כידוע הרי הגוף נחלק לשבעה חלקים. אבל כאשר זה עלה למדרגה של העלאה של שמונה, אז לאיפה זה עלה? לראש. ונחדד: הרי זה נקרא לשונות של גאולה, - איפה יש לשון באדם? בראש בפה. הרי פרעה כידוע נקרא כן מלשון פה-רע, מצד כך הוא שיעבד את בנ"י בפרך. פה-רך כמו שדורשים חז"ל להדיא. הזכרנו מה שרבותינו אומרים, והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים – או שהפסיק השיעבוד לגמרי או שהפסיק הפרך של השיעבוד, [ו]אם הפסיק הפרך של השיעבוד אז מאיפה זה הפסיק? כי התגלה הלשון של הגאולה של ההעלאה, אז הפה-רך דקלקול שהוא שורש הפרך – נתקן! זה נקרא בעומק והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים. הרי הם לא יצאו בפועל ממצרים לחוץ לפי רוב דברי רבותינו, על אף שבזוהר משמע שזה כן כפשוטו, והוא מתאר שלפי"ז הסדר של הפסוק הוא לא כסדרו, שכאן הרי כתוב והוצאתי והצלתי, ולכאורה היה צריך להיות סדר אחר, והוא מיישב שם מה שמיישב. אבל לפי מה שנתבאר השתא לפי רוב דברי רבותינו, לכאורה א"כ מהו ביאור הדבר? מה היתה הוהוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים? העליתי אתכם בתוך מצרים עצמה. וכשהעליתי אתכם בתוך מצרים עצמה, זה גופא שורש היציאה ממצרים!

א"כ תמצית הדברים האחרונים: שזה בדיוק הפוך – הוא העלה אותם בתוך מצרים כמו שנאמר ביוסף 'בצאתו על ארץ מצרים' כשהוא היה בתוך מצרים. לא אחרי זה. בודאי שהפשטות היא וכמו שאומרים רבותינו שלמות היציאה ממצרים – לעלות לארץ ישראל. אז ה"והעליתי" אחרי שהן יצאו קריעת ים סוף וכלל המהלך – התכלית היא לעלות לארץ ישראל. זה מה שנאמר והבאתי אתכם אל הארץ, ושלמות הההבאה של הארץ היא בהעלאה. שזה הפשטות של השם השמינית של הגאולה שהיא העלאה לארץ. אבל לפי מה שנתבאר עכשיו, איפה ההעלאה? – ההעלאה היא בתוך מצרים.

שורש ההעלאה ממצרים "על ענני שמיא"

השורש של זה בעומק כבר הוזכר פעמים רבות מאוד, יש שני שורשים לגאולה: היה שורש לגאולה בט"ו בבוקר שיצאו ממצרים, והיה שורש לגאלה בליל התקדש החג – אנכי יוצא בתוך ארץ מצרים. והרי כדברי הגמרא הידועים בסוכה, לעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה. ולפי"ז איפה היתה השכינה? למעלה; זה נקרא אנכי יוצא בתוך ארץ מצרים, והרי שזה מגלה כח שמצרים עולה, כח ההעלאה בתוך מצרים עצמה, למעלה מעשרה רשות לעצמו – זה גופא עומק ההגדרה. ובדקי דקות מצרים הרי היתה ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, זה מדין רה"י שהיא ד' אמות. זה מכח שורש של ד' אמות; כל ד' אמות ברה"ר הם הרה"י שבתוך רה"ר. [-אנו לא דנים עכשיו על רה"י של שבת, אלא אנו מדברים על רה"י כללית. בבחינת מה שנקרא ד' אמות של אדם קונות לו, שזה שייך גם לרה"ר ולא רק לרה"י של שבת – זה שתי סוגיות].

אבל בכל אופן, ההגדרה הבהירה היא א"כ: בשורש מה שנאמר אנכי יוצא בתוך ארץ מצרים, זה שורש של העלאה מלמטה למעלה. הזכרנו את דברי חז"ל והגר"א שכמה פעמים נאמר בתורה הלשון של יציאה ממצרים? חמישים. אומר הגר"א, זה נאמר כשהקב"ה אומר את יציאת מצרים להביא לבני ישראל. אבל כמה פעמים נאמר בכללות הלשון יציאה ממצרים? תשעים פעם. אומר המגלה עמוקות דבר נפלא: כנגד אותם תשעים פעם נאמר בתורה תשעים פעם המילה שמים! ובספר תהילים נאמר המילה 'שֵם' תשעים פעם. ועולה א"כ ש'שֵם' ו'שמים' – הוזכר תשעים פעם! אבל עיקר ענייננו עכשיו זה ה"שמים": מה עומק הדבר שתשעים פעם הוזכר יציאת מצרים ותשעים פעם הוזכר שמים? הרי [היציאה] ממצרים היתה העלאה למעלה. ברור מאוד. שורש היציאה היא לא בפועל במציאות של הדבר שיוצאים ממצרים - - אלא מה שורש היציאת מצרים? היא העלאה ללמעלה.

נחזור ליסוד דברי רבותינו: בפשטות מתי היה הזמן של היציאה ממצרים? ט"ו בבוקר. אומר התרגום כידוע: מתי בנ"י יצאו ממצרים? בליל התקדש החג. שמקודם לכן כאשר הם רצו להקריב קרבן פסח בי"ד, נשא אותם הקב"ה על ענני שמיא, כמו שיהיה לעתיד לבוא "זכו על ענני שמיא" – ולקחם לארץ ישראל לבית המקדש, ועשו שם את קרבן הפסח. לפי"ז ה"והעליתי" ו"הוצאתי" כבר היה בי"ד ולא רק בט"ו. שהרי הזמן שעשו את הקרבן פסח היה צריך להיות בי"ד.

שתי מהלכי היציאה ממצרים

אבל מה מונח כאן בעומק ביסוד דברי רבותינו? שהיציאה הראשונה באיזה אופן היא היתה? ענני שמיא! שזה בבחינת התשעים פעם שנאמר שמים; זהו הענני שמיא שהם עלו למעלה ויצאו – זה היה היציאה העליונה יותר. וכמובן יש ג"כ את היציאה תחתונה שהולכים בדרך בפועל. לפי"ז נתבונן עמוק: הרי תכלית היציאה מהי? והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי והבאתי אתכם אל הארץ. זה התכלית, להגיע בסוף לארץ ישראל. האם לבסוף הם הגיעו או לא? – לא, שהרי נגזר שכולם ימותו, וזולת כלב ויהושע כולם מתו. נמצא שכאשר מסדרים את כל הלשונות של הגאולה – האם לשונות הגאולה באמת הושלמו בפועל? לכאורה כפשוטם של דברים – הם לא הושלמו! הרי הם מתו במדבר. אבל, כיון שהם כבר יצאו קודם לכן לצורך הקורבן פסח להקריב אותו, והגיעו לארץ ישראל – אז מצד המדרגה העליונה הם כן הגיעו לארץ ישראל! וכלשון חז"ל הידוע מה שנאמר בגאולה העתידה: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", שהגאולה העתידה היא באופן של "זכו על ענני שמיא, לא זכו עני ורוכב על חמור". ובהקבלה לכך, באיזה אופן הם יצאו ממצרים? בשניהם! היציאה "זכו על ענני שמיא", זה מה יצאו להקריב את קרבן הפסח. אבל כשמשה רבינו הרי חוזר למצרים, חוזר לשם על חמור, בבחינת עני ורוכב על חמור! והוא חוזר לגאול את בנ"י ממצרים. מדין עני ורוכב על חמור מלשון חומריות כמו שאומר המהר"ל כידוע מאוד, אז איפה ואיך צורת היציאה? על הארץ, בחומר; ומצד כך הם באמת באו למדבר ובמדבר הזה ימותו ולא הגיעו לא"י. זה ה"לא זכו".

והרי שהיציאה התחתונה היא במדרגת לא זכו! ובאמת ה"לא זכו" הזה התגלה בכך שהם לא זכו להגיע לארץ ישראל. אבל היציאה העליונה שהיא במדרגת "זכו על ענני שמיא" שזה לא יציאה כפשוטו ממקום למקום כדבר שנגרר, אלא באיזה אופן היתה היציאה? זה יציאה באופן של על ענני שמיא, שהם יוצאים ממצרים באופן העליון – מצד כך הם באמת זכו להגיע לארץ ישראל! נמצא שמונח כאן שני מדרגות של יציאה: מדרגת יציאה מהצד התחתון, על חמור-חומר על הארץ, ואז הם לא הגיעו לא"י, וזה יציאה כפשוטו. אבל במהלך העליון יותר שהיא מדרגת היציאה מדין ענני שמיא – הם באמת יצאו ממצרים! והבאתי אתכם אל הארץ הזאת, והם באמת הגיעו והשלימו את התהליך של כל שורש היציאה של כל הלשונות של הגאולה.

ובלשון אחרת והיינו הך - מצד המדרגה התחתונה של הז' שמות של היציאה, שאז הוהוצאתי במדרגה התחתונה – הז' מדרגות הללו של הגאולה לא התקיימו בשלימותם. אבל מצד השם והעליתי העליון של מה שהוזכר – הם באמת עלו על ענני שמיא והגיעו לארץ ישראל.

אחדות שתי היציאות המתגלה בקריעת ים סוף

רבותינו אומרים ג' הלשונות הראשונים: והוצאתי והצלתי וגאלתי. מהו הלשון וגאלתי? גם בזה יש כמה וכמה מהלכים, אבל חלק מדברי רבותינו – רבינו בחיי ועוד – מתי היתה הגאולה השלמה? לא ביציאה, כי אחרי כן "מצרים נוסע אחריהם", אז איפה היתה הגאולה השלמה? בקריעת ים סוף, שאז הושלם הגאולה. זה חלק מדברי רבותינו, ש"וגאלתי" נאמר על ים סוף. [לא כולם סוברים כך, אבל כך סוברים חלק מרבותינו]. לפי"ז נבין: כאשר יוצאים ממצרים, כמו שנתבאר מהצד התחתון הם יצאו מהמדרגה של הארץ, ומהצד העליון הם יצאו במדרגה של מים, שזה הבחינה של על ענני שמיא שהם עננים של מים. מהו עומק הדבר ששלמות היציאה ממצרים היתה קריעת ים סוף? שם בנ"י הולכים בים ביבשה, מצד אחד הם הולכים ביבשה ומצד שני הם הולכים בים, מקום שהוא ים; מהו עומק הדבר שזה צורת היציאה ממצרים שהם הולכים במקום שהוא ים ויבשה? בעומק לפי מה שנתבאר השתא, האחדות של שתי היציאות ממצרים – הרי היציאה ממצרים העליונה באיזה מדרגה היא היתה? במדרגת המים, ענני שמיא שזה מים. וכי יש מים למעלה – כדברי הגמרא הידועים במסכת תענית? המים שמתאדים למטה עולים למעלה ונעשים עננים, ומהי ההתאדות של המים שעולים למעלה? כיון ששליש מהעולם זה יבשה ושליש מדבר ושליש ים! המים עולים למעלה מהשליש ים ומכח כך יש עננים. אז מה שהם באים עכשיו לצאת ביציאת מצרים, הם יוצאים בשתי התפיסות – בתפיסה העליונה של ענני שמיא שזה היציאה מלשון העלאה בבחינת צ' פעמים שנאמר יציאה, וכדברי המגלה עמוקות שצ' פעמים שנאמר בתורה שמים; והתפיסה השניה של היציאה מהי? הוא הנ' של היציאה שאלו הם הנ' פעמים שהקב"ה אומר להם להדיא שהם יצאו ממצרים וזהו הנ' של – ויהי בנסוע הארון שיש בפרשה זו נ' לפניה ונ' לאחריה והיינו; שהם נוסעים במדבר ממקום למקום בבחינת נ' – נע. ומצד כך – כאשר הם באים כעת להשלים את היציאה ממצרים, היציאה הזו באה לחבר את שני המהלכים של היציאה ממצרים! מצד אחד היציאה ממצרים כפשוטו היא מדין שהם הולכים ביבשה ממקום למקום. מהצד השני התפיסה של היציאה ממצרים היא במדרגת מים בבחינת זכו על ענני שמיא. איפה יש לך מקום שהוא גם מים וגם יבשה? בשמים? – שם זה מים ולא יבשה! בארץ? אם זה מקום שיש יבשה יש רק יבשה ואם זה מקום מים הוא רק מים אז איפה יצטרפו שתי התפיסות – זה העומק של קריעת ים סוף שזה מקום שנכנסים, ובנ"י הולכים בים-ביבשה, אז הם הולכים במקום שהיציאה כוללת בתוכה גם את המים של הזכו על ענני שמיא וגם את המדרגה של היבשה! זה מדרגת קריעת ים סוף שנאמר בה וגאלתי.

והרי שקריעת ים סוף באה לחבר את שני החלקים האלו של היציאה כמו שנתבאר – כאן מונח עומק נקודת היציאה. אבל אם לא זכו שנקרע להם הים, אז ממילא כל היציאה באיזו מדרגה היא תהיה? רק במדרגת הארץ, - ובזה כפי שידוע וגלוי לפניו ית"ש, הם לא עתידים לחזור ולהיכנס לא"י.

וכאן נבין עמוק: יציאת מצרים שהיתה בקריעת ים סוף בשלמותה, כידוע מאיפה הם יצאו? מאותו הצד, רק עשו סיבוב. זה מתחת סבלות מצרים, הזכרנו סבלות מלשון "סב-ל...", איפה מתגלה בפועל הפעולה של סב-ל...? בצורת קריעת ים סוף שכשהם עברו את הים באיזה אופן זה היה? באופן של סבלות מצרים, באופן של ה'סבל' שבדבר.

ולפי"ז מונח כאן הגדרה נוספת: הזכרנו את לשון רש"י שהוזכר בהתחלה, שביציאה מתחת סבלות מצרים אומר רש"י שהבטחה זו היא מה שהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו – ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. איפה היה עיקר הרכוש גדול שיצאו ממצרים? קריעת ים סוף. ביציאת מצרים נתגלה הרכוש שלקחה אשה מרעותה את הכלי כסף וזהב ושמלות, אבל איפה התגלה ה"רכוש גדול"? בקריעת ים סוף. לפי"ז, מה שהקב"ה הבטיח לאברהם אבינו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, זה קאי על היציאה, הן יציאה שיוצאים בפועל, והן יציאה שיוצאים מכח ענני שמיא. איפה מקום האחדות של שני היציאות האלו גם יחד כמו שנתבאר? בקריעת ים סוף, שם נאמר והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ובעומק מהו הרכוש גדול? לא רק כפשוטו ממש ביזת הים, אלא בעומק: במה שיש להם את שני מהלכי היציאה!

נתבונן ונבין: אברהם אבינו הרי נקרא אברהם העברי מלשון – מעבר לנהר ישבו אבותינו, כפי שאנו אומרים בהגדה. ישראל נקראים עברים, מילדי העברים הוא. אומרים חז"ל שתי סיבות מדוע נקראים כך: סיבה ראשונה שהיא כבר היתה אצל אברהם אבינו, שהם נקראים עברים מחמת שהם באו מעבר הנהר. והסיבה השניה – עוברי ימים. מהו העומק של העוברי ימים למה הוא מתחבר? לים סוף וכמו כן הוא מתחבר לאברהם אבינו בבחינת אברהם העברי. – מעבר לנהר ישבו אבותינו, - והרי אבותינו כשהם עברו את הנהר באיזה אופן הם עברו את הנהר? יש אופן שעוברים את הנהר במים עצמם, זה מהלך אחד שעברו אבותינו. אבל מהלך השני שנאמר באבותינו, במקלי עברתי את הירדן הזה, וכמו שאומרים חז"ל כידוע מה הכוונה? – נתן מקלו על הנהר ומה נעשה עמו? נחלק. ואז הוא עבר. כלומר: היה שני שורשים של מדרגת העוברי-ימים: או עוברי ימים כפשוטו, מדרגה שהוא עובר במים; או עוברי ימים באופן שזה הופך להיות יבשה, אלו הם שני שורשי היציאה ממצרים.

עומק ההעלאה המתגלה במדרגתו של יצחק

ובכללות – והוצאתי והצלתי וגאלתי, לפי חלק מרבותינו זה קאי על מדרגת אברהם יצחק ויעקב. ולפי"ז והצלתי – זהו הדבר שעומד לטבוע ורוצים להציל אותו, וכדוגמא, איך מצילים? אחד מאופני ההצלה הוא להרים אותו למעלה. וכבר הוזכר מה שהובא בדברי רבותינו – שכאשר מגיע גל, יש שני אופנים איך האדם מתמודד? יש אחד שאמר כופפתי את ראשי בפני כל גל וגל, והשני? נתעלה על הגל ועלה! שזה בבחינת הגולגולת. – "אף הוא ראה גולגולת אחת צפה ע"פ המים". ברור ופשוט.

וביצחק אבינו שהוא כנגד והצלתי – שורש מדרגת ההצלה של יצחק מהיכן הוא נובע? יצחק הרי נקרא עולה תמימה; ולפי"ז שורש ההעלאה ממצרים איפה שורשה הדק? ביצחק, שהוא "עולה" תמימה. זהו הוהעליתי אתכם מארץ מצרים, - והרי כידוע תחילת גלות מצרים מתחיל מזמן לידתו של יצחק ארבע מאות שנה, [ומברית בין הבתרים זה עולה ת"ל שנה], והרי שהארבע מאות שנה שהובטחו שיהיו במצרים התחילו בלידתו של יצחק. נמצא ששלמות יציאת הגלות והגאולה תלויה ביצחק, ומדין יצחק א"כ איפה שורש היציאה ממצרים? מכח ההעלאה ממצרים – זה מדרגתו של יצחק.

א"כ יצחק הוא במדרגה של עולה תמימה. וכידוע מחז"ל – כאשר אברהם הרי הולך לעקדה, – בא השטן כנגדו שלא ילך לעקדה ועשה כמה וכמה מניעות, עד המניעה שאומרים חז"ל שנדמה לו כנהר, שאז אמר אברהם אבינו "באו מים עד נפש". כלומר – איפה הגיעו המים כשאברהם אמר זאת – הם הגיעו לפה שזהו מקום הנשימה של האדם בפה ובחוטם, וכשהגיעו עד לפה, אם יגיעו לשם – הרי הוא כבר לא יוכל לעמוד. זה בחינת ההעלאה לפה! כאשר אברהם אבינו הולך יחד עם יצחק - 'וילכו שניהם יחדיו', כשאב לוקח את ילדו הקטן בדרך, כיצד הוא לוקח אותו? על הכתפיים. וכפי דברי חז"ל הידוע שנאמרו לגבי עמלק: משל לאב שנשא את בנו ע"ג כתפיו, שאל איה אבא, השליכו לכלבים וכו', [-וגם עמלק נמשל לאמבטיה רותחת שזה מים]. אבל מ"מ בעקדת יצחק – כאשר אברהם הולך לעקוד את יצחק באיזה אופן הוא עושה זאת? באופן של נסיון – 'והאלקים ניסה את אברהם' ואיזה נסיון? כפשוטו 'לך לך אל הר המוריה', לעקוד. אבל בעומק מה הניסיון הזה הופך להיות? בבחינת 'נס להתנוסס' שהוא הולך למעלה!

ויתר מכן, הרי בעקדת יצחק כדברי הפרקי דרבי אליעזר הידועים – מה קרה עם יצחק? פרחה נשמתו ועלה ג' שנים לגן עדן! כלומר, הוא עלה למדרגת על ענני שמיא, בבחינת צ' פעמים שנאמר "שמים", ודייקא באיזה אב יש אות צ'? ביצחק! זה השורש של הצ' שלו; במה שהוא עלה למעלה לשמים, כלומר – הניסיון הפך להיות במדרגה של העלאה למעלה לשמים במדרגת המים, שהשמים נקראים שמים נוטריקון שמ-מים כדברי הגמ' הידועים במסכת חגיגה. זהו המדרגה העליונה של יציאת מצרים. מצטרף אל הוהוצאתי והצלתי והוא עולה למעלה, זה עומק ההעלאה ממדרגתו של יצחק, השורש הפנימי של יציאת מצרים במדרגת זכו על ענני שמיא, מכח מדרגתו של יצחק למעלה – זה שורש היציאה הפנימית. הזכרנו  רק שבקריעת ים סוף מתחברים שני המהלכים של היציאה ממצרים הן מדין המים – ענני שמיא – והן מדין המדרגה התחתונה שהיא מדרגת הארץ וכנתבאר.

כפי שהוזכר, שורש המילה והוצאתי – המשמעות של להוציא דבר, היינו שהוא יצא מהעלם לגילוי, זו כל מדרגת הוצאה. אותו שורש של המילה 'מוציא-מציאה', שזה דבר שהיה אבוד והפך להיות מצוי. וכשהוא מצא את הדבר, הוא יצא מכיסוי לגילוי. הזכרנו פעמים רבות מאוד את דברי הלשם: מאיזה שורש המילה מציאות? מצוי, דבר שיצא מההעלם לגילוי – הוא נקרא מציאות. בערכנו דבר שלא נתגלה הוא איננו מציאות. דבר שאינו עומד לגילוי הוא אינו מציאות. אז כל מציאות נקראת כך מלשון שהדבר התגלה, והשורש של המילה היא האות צ', [-וזה סוגיא רחבה האם השורש הוא שלוש אותיות או שנים וכו', מחלוקות ידועות]. אבל בדקת, א"כ, בוודאי שורש המילה מציאות היא נמצאת בצ', שהיא שורש היצא שהוא שורש המצוי.

עומק מדרגת 'אנכי יוצא בתוך ארץ מצרים'

לפי"ז, אנכי יוצא בתוך ארץ מצרים, גילוי של הקב"ה, הוזכר כבר כמה פעמים – שמתגלה המצוי האמיתי. איך הקב"ה גאלם והתגלה להם? לא ע"י מלאך ולא ע"י שרף ולא ע"י שליח, ואחד מהטעמים הידועים בזה הוא כדברי רבותינו, שאלמלא היה יורד לשם מלאך ושרף מה היה קורה עמו? הוא היה נופל למדרגת טומאת מצרים. אבל הקב"ה באיזה מדרגה בעומק מתגלה שהוא יורד למצרים? כי את השמים ואת הארץ אני מלא! כשהקב"ה יוצא בתוך ארץ מצרים, לא מתגלה גילוי של מקום של השראת שכינה כפשוטו, הרי זה לא מקום ראוי לשכינה. כמו שנאמר בקרא כצאתי את העיר אפרוש כפי", אבל לא בתוך העיר – כך אומר משה רבינו, מכיון שהעיר אינה ראויה למקום של תפילה. כמו שכביכול אין גילוי של שכינה בבית הכסא, אז כפשוטו לא יכול להיות גילוי שכינה במצרים! והרי מצרים מהי? טמאה! ארץ העמים, ערוות הארץ באתם לראות, מקום של זירמת סוסים זירמתם ובשר חמורים בשרם. אז מאיפה יש מקום גילוי של אנכי יוצא בתוך ארץ מצרים? – רק מצד העומק הפנימי יותר: "את השמים ואת הארץ אני מלא" – אז שייך שיהיה גילוי של קריעת ים סוף. אז השורש הפנימי א"כ של עומק הגילוי שהיה במצרים הוא לא במדרגת גילוי שכינה כפשוטו שנמצא בכל מקום, אלא הגילוי שכינה שבמצרים הוא במדרגה העליונה של את השמים ואת הארץ אני מלא.

בעומק לפי מה שנתבאר לעיל: ביארנו הרי שיש שתי מהלכים של יציאה ממצרים – יציאה ע"ג הארץ, ויציאה מדין ענני שמיא שהוא עולה ויוצא. וביארנו שאיפה הוא מקום אחדותם? בקריעת ים סוף שהוא גם מקום של ים וגם מקום של יבשה. עכשיו אנו הולכים שלב אחד אחורה, ששםש לזה שורש גילוי דק יותר: שבתוך ה"אנכי יוצא בתוך ארץ מצרים" עצמו – יש שם שורש של גילוי של חיבור של שמים וארץ, שהרי עומק הגילוי שהקב"ה נתגלה בארץ מצרים כפי שנתבאר הוא לא כפשוטו גילוי של שכינה, שהרי זהו מקום שאינו ראוי לגילוי שכינה; אז איך היה שמה גילוי של "במורא גדול זה גילוי שכינה", איך היה הגילוי הזה? זה היה מכח מדרגת את השמים ואת הארץ אני מלא! וזה האחדות של מדרגת שמים ומדרגת הארץ, נעשה השורש האחדות שהקב"ה מגלה בתוך מצרים – אז מתגלה המדרגה של זכו על ענני שמיא ושל לא זכו רוכב על חמור, הן המדרגה העליונה והן המדרגה התחתונה – מתגלה יחד בשניהם בתוך מדרגת יציאת מצרים שנעשה שמה מציאות של חיבור של שניהם יחד והרי שבעומק בתוך מדרגת מצרים עצמה – יש את האחדות של שניהם!

עומק הנידון אם משה גואלם או אחר גואלם

לפי"ז נבין עמוק: הרי הקב"ה אומר משה רבינו אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם. שהוא הוא גואלם של ישראל, משה רבינו נקרא משה כמפורש בקרא על ידי בת פרעה, 'כי מן המים משיתיהו'. אומרים רבותינו – שורשו במים. ושורשו במים של דור המבול, שורשו במים, זה משה. ובעומק הוא נקרא איש השמים, מחמת שהוא במדרגת שמים; על זה נאמר במשה רבינו כי מן המים משיתיהו, כי שורשו מן השמים. זה ברור, משה רבינו הרי אמר שלח נא ביד תשלח, אבל הקב"ה אומר לו אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם. אז בשטחיות משה רבינו לא ידע זאת ולכן ביקש את שביקש. אבל לכאו' הרי לאחמ"כ משה רבינו ממשיך להפציר וברור שמהלך פני הדברים הוא כך: אם משה רבינו גואל את בנ"י ממצרים, מאיזה דין הוא עושה זאת? מדין זכו על ענני שמיא! אבל מה שהקב"ה אומר לו אם אין אתה גואלם אז אין אחר גואלם, כלומר: שהיתה אפשרות שאחר יגאל אותם, אבל איך זה יהיה? מדין הארץ. וע"ז גופא היה המשא ומתן של משה רבינו, באיזה צורה תהיה הגאולה ולפי"ז מי יגאל את בנ"י ממצרים.

ואם משה רבינו היה זוכה באמת לגאול את בנ"י ממצרים במדרגת שמים כפשוטו – אז זה באמת היה על ענני שמיא והם היו מגיעים לא"י. אבל משה רבינו עצמו לא הגיע לא"י, כמו שנאמר בקרא ראו כי רעה נגד פניכם וכמו שאומרים חז"ל והובא ברש"י: אמר פרעה להם, צופה אני באצטגננויות שמושיעם של ישראל עתיד ללקות במים! לכן הרי הוא גזר כל הבן הילוד היאורה וכו'. כלומר, מה הכוונה שעתיד המושיע ללקות במים? שהוא לא יצליח להוציא אותם במדרגת מים, אלא שההוצאה תהיה במדרגת ארץ.

והרי כפי שמתבאר – שבע שמות יש לגאולה, זה במדרגת הגוף, המדרגה השמינית היא במדרגת הלשון בעצם, שהוא לשון ששייך למדרגת הפה! הרי בחטא מי מריבה ששם לקה משה – במקום לדבר אל הסלע מה הוא עשה? היכה אותו. זה מקביל מאוד לכל מהלך פני הדברים! הרי הסברנו, מהו מתחת סבלות מצרים? שהיו שני שיעבודים שהיו במצרים כמו  שאומר הרמח"ל כהגדרה הכוללת: יש שיעבוד ששייך לגוף שהוא בחומר ולבנים, ויש שיעבוד ששייך למדרגת הראש, שמה זה? ומהו המדרגה הזו? – נושא על כתפו את הדבר, שייך למדרגת הפה-רך. משם נעשה שורש השיעבוד.

בעומק א"כ, אילו משה רבינו היה מדבר אל הסלע ולא מכה אותו – אז גאולת בנ"י לא היתה במדרגת הגוף אלא במדרגת ראש! בבחינת ראשו בשמים, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. אז משה רבינו היה גואל את ישראל במדרגת זכו על ענני שמיא. אבל כשהם לא זכו מה קרה? אז משה במקום לדבר אל הסלע בבחינת ההעלאה הוא מכה אותו והרי איפה נאמר לשון של ההעלאה? בחטא העגל כשאמרו על האלוהים אשר ילכו לפנינו אלה אלוהיך ישראל אשר "העלוך" מארץ מצרים! נפל מדרגת העליה. מתי זה היה? כאשר משה עלה לשמים! והיינו שאז נפלה המדרגה של משה של ההעלאה לשמים. ובמקום לדבר אל הסלע – דבר אחד לדור – מה עשה משה? הכה אותו. ומכח כך מה מתגלה? שמדרגת היציאה ממצרים מהי? הופכת להיות במדרגת מעשה, ואז נפל כל היציאה, - בשורש נאמר אין אתה גואלם אין אחר גואלם, אבל השתא, משה הופך להיות גואל מדין 'אחר – גואלם'. וביתר עומק, הרי משה רבינו כאשר הוא אמר להקב"ה שלח נא ביד תשלח, אז מה אמר לו הקב"ה? אהרן אחיך יהיה לך לפה. משה רבינו בא לטעון [לא איש דברים אנכי] שהוא אינו יכול לגאול אותם במדרגת הפה שלו. כל מעלתו של משה רבינו שהוא גואל זה לא מדין אחר גואלם שהוא במדרגת הארץ, אלא מכח מה הוא בא לגאול אותם? באיזה מדרגה? במדרגת הדיבור! הרי הוא בא וטוען להקב"ה שהוא לא יכול לדבר, כבד פה ולשון. אומר לו הקב"ה: אהרן אחיך יהיה לך לפה. עכשיו נבין את העומק לפי מהלך הדברים:

מדרגת מים עליונים ומדרגת מים תחתונים המתגלים במדבר

הרי היו שני מקורות של מים במדבר? הצד התחתון הוא בארה של מרים. והמים שיצאו מהסלע והצד העליון זהו המים העליונים של ענני הכבוד שהיו בזכותו של אהרן בא הקב"ה למשה ואומר לו אהרן אחיך יהיה לך לפה, מה כוונת הדבר? משה רבינו טוען שהוא כבד לשון, אומר הקב"ה: נצרף את אהרן למשה רבינו ואז מה יהיה? הוא ישאר במדרגת המים אבל איזה מים? בבחינת ענני שמיא! בבחינת אשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי, אז כאשר אהרן מצטרף למשה מה מתגלה? הוא עדיין נשאר במדרגה של המים העליונים ומצד מדרגתו של אהרן שהיא ענני כבוד הוא מצטרף למשה רבינו. אבל מכח שורש הקלקול שנעשה יש את המים התחתונים שהם המים ששייכים לאבן, ולבארה של מרים, אבל מצד התיקון בארה של מרים מצטרף לענני שמיא של אהרן. אהרן ומרים מצורפים.

אבל הם הרי מדברים במשה, כאשר הם מדברים במשה – הלשון הרע – מה נאמר שם? "ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים" . עכשיו נבין נפלא, מדוע דווקא זה המשל שנאמר? הפה יש בו כח של דיבור ויש בו כח של מים; אז אם מתגלה בו המים בתיקון – זה מכח ההבל שיוצא מן הפה שהוא מים כידוע. אבל כאשר בפה מתגלה המים דקלקול, באיזה אופן הוא מתגלה? ירוק ירק בפניה. זה הטיפה דקלקול. מה שנאמר בפסוק הנ"ל כלומר: הצירוף של אהרן ומרים – אהרן יהיה לך לפה – אז מצד התיקון זה מים עליונים, ענני כבוד; אבל כאשר ידברו מרים ואהרן במשה ונעשה שורש הקלקול – מה מתגלה בדיבור של הפה של אהרן? שהוא נופל מכח מדרגת מרים. שהרי מפורש להדיא שמי דיבר? מרים, - חז"ל אומרים חז"ל שאהרן ומרים הם אלו שדיברו, אבל בקרא נאמר הלשון שמרים דיברה. כי מרים הפילה את מדרגת הדיבור של אהרן למדרגת המים של ענני שמיא כלומר – את הפה העליון בבחינת 'ראשו בשמים' היא הפילה את מדרגת הדיבור הזה? למדרגת אביה ירוק ירק בפניה. אז מדרגת הדיבור שנמצא בפה נפל התולדה של זה, שבפועל מה קורה? שבמקום שהבאר של מרים יתגלה כמים שמצטרפים למים העליונים של ענני שמיא הם נשארים לתתא, הרי תמיד כשמים יוצאים מן הארץ הם קביעא וקיימא, באותו מקום, מקום יציאתם הוא קבוע באותו מקום; מה התחדש הרי בבארה של מרים? על אף שהוא היה סלע שהוא היה הולך ומתגלגל, ומכח מה הוא התגלגל איתם? זה ברור, למעלה התגלגלו הענני כבוד ולמטה התגלגלו הסלע, הם הלכו ביחד! הרי אופן הנסיעה היתה שכאשר העננים עמדו במקומם – לא יצאו, ואילו כאשר העננים נעו ממקום למקום הם נסעו – ויהי בנסוע הארון. זה לא שהיה שתי נסיעות, זה ברור לכל בר דעת; היה נסיעה אחת למעלה של העננים שנסעו והיה נסיעה למטה של בארה של מרים שנסעה עמהם, [לא], אלא זה מים שלמעלה ולמטה היו הולכים עמהם! כדוגמא של המן שהיה בו טל מלמעלה וטל מלמטה. אותו דבר כשבנ"י הלכו במדבר היה להם מים מלמעלה ומים מלמטה, וכאשר נוסעים – התחתון בטל לעליון ואז הסלע נוסע מכח הענני כבוד! היה מתגלגל עמהם מדין ראש גולגולת.

מהלך היציאה ממצרים באופן של הבדלה בין מים תחתונים למים עליונים

אבל כאשר נעשה שורש הקלקול, ותדבר מרים במשה אביה ירוק ירק בפניה – אז המים העליונים הפכו להיות יריקה, היפך וזרקתי עליכם מים טהורים, זרק זה הופך להיות ירק – יריקה, שורשים קרובים. ואז המים העליונים אינם מצטרפים לתחתונים מצד מהלכי התיקון, ואז גם המים התחתונים הופכים להיות נבדלים מן העליונים דתיקון, ואז איך מוציא משה רבינו מים מן הסלע? הוא מכה את הסלע ולא מדבר אליו, כי בעומק מהו הסלע? הוא איננו מצורף אל המים העליונים. אם הוא לא מצורף אליהם אז מכח מה אפשר להוציא ממנו מים? מכח ההכאה, זה נעשה שורש היציאה.

ובעומק הרי כמו שאומרים רבותינו, אם היה משה רבינו מדבר אל הסלע היה יוצא מים רבים, הוא הכה את הסלע ומה יצא? טיפין טיפין. איפה השורש הזה? ענני שמיא הרי הם מוציאים מים רבים, לפעמים אמנם יוצא טיפה, אבל יסוד העננים מהו? מוריקים מים גשמי ברכה. אבל בפה כאשר מתגלה מצד הקלקול יריקה, מה אדם מוציא בזה? טיפות. זה נקרא שהסלע שהיכו אותו הוציא רק טיפות, מאיזה דין הוא הוציא רק טיפות? מדין אביה ירוק ירק בפניה, זה המים שיצא כאשר משה היכהו!

השורש הזה א"כ כאשר משה רבינו מכה את הסלע, הוא השורש של סבלות מצרים. הרי משה רבינו כאשר הוא היה במצרים נאמר בו "ויצא אל אחיו" לראות בסבלותם, [ויוצא-והוצאתי], מה הוא ראה? איש מצרי מכה איש עברי! ולאחר מכן מה ראה? את דתן ואבירם מכים זה את זה. מה ראה שם? את ההכאה. אז כאשר הוא מכה את הסלע, בעומק את מה הוא מעורר? את סבלות מצרים, את ההכאה שהיתה במצרים, המים התחתונים אינם מצטרפים למים העליונים. איפה מתגלה המקום שאין מים עליונים אלא רק תחתונים? מצרים! הנילוס הוא המשקה. – בארץ ישראל נאמר בה למטר השמים תשתה מים במצרים נאמר בה והשקית ברגלך כגן הירק. אז כאשר יוצאים ממצרים מכח משה, גלות מצרים היא מים תחתונים בלי כנגד מים עליונים, ממילא אין ענני שמיא אלא רוכב על חמור, יציאה כפשוטה – יוצאים ממצרים ע"י מדרגת משה זה בסוד מדרגת ענני שמיא, הוא עולה לשמים לקבל תורה, 'מן השמים השמעת את קולך' וגו', אבל משה רבינו נופל במדרגה כמו שנתבאר בהרחבה השורש של שלח נא ביד תשלח אז אין צירוף גמור לשמים אלא מכח אהרן – וכאהרן ומרים מדברים במשה, אין צירוף של אהרן למדרגתו העליונה שהיא מדרגת ענני שמיא, ע"י כן נבדל מים תחתונים דמרים ממים עליונים דאהרן; המדרגה התחתונה מגלה א"כ שההוצאה של המים מהסלע לא באה ע"י דיבור אלא הדיבור נפל למדרגת יריקה שהיא סוג מסוים של הכאה בדקות, ואז גם בפועל משה רבינו מכה את הסלע בבחינת סבלות מצרים וכפי שנתבאר.

וע"י כן הגלות שמתגלה היא שהמים התחתונים אינם מצטרפים לעליונים, ואז במדבר הזה ימותו! משה רבינו מת במדבר. כלומר שהיציאה ממצרים שמשה רבינו בעומק הוציא – היתה בבחינת שלח נא ביד תשלח! ומשה רבינו הפך להיות אחד מהאפשרויות של שלח נא ביד תשלח, אבל לא מדין מדרגתו של משה רבינו. ואז מדרגת והוצאתי כמו שנתבאר, היא לא התגלתה בשלמותה מדין את השמים ואת הארץ אני מלא, אלא רק מדרגת מתן תורה התגלה שהרכין הקב"ה שמים לארץ, ואז היה האחדות של ענני שמיא יחד עם הארץ, שזה אחד מהשלבים של גאולת מצרים כמו שבעז"ה נבאר לקמן על פי דברי רבותינו. אבל כאשר נעשה שורש הנפילה – אז הם חוזרים להיות במדרגה של הארץ, ואז כל היציאה ממצרים הפכת להיות לא במדרגת והוצאתי אתכם על ענני שמיא, אלא היציאה היא במדרגה של הארץ עצמה.

אז שורש הדבר שבנ"י יוצאים ממצרים מכח מדרגת קרבן פסח, המדרגה של זכו על ענני שמיא. פסח, פסח-דילג. מי שאינו מדלג אז באיזה אופן הוא הולך? הוא דורך על הארץ, אבל מי שמדלג מה הוא עושה הוא מדלג על מקום של הארץ. זה נקראת מדרגת דילג-פיסח. שזה מדרגת פסח כידוע, כלומר, מדין הארת פסח לא יוצאים במדרגת הרגליים שדורכים על הארץ, אלא באיזה אופן יוצאים ממצרים? במדרגת ענני שמיא. בנ"י בזמן היותם במדבר לא עשו הפסח, רק בסוף בזמן יהושע, כלומר כל הזמן שהם הלכו במדבר לא היה פסח כי חסר את ההארה של פסח של מעין ההארה של פסח הראשון שהוא במדרגת זכו על ענני שמיא. אין אותה ההארה כאשר הם הולכים במדבר ארבעים שנה, כי ההליכה שם במדבר מהי? היא במדרגה של הולך בדרך ולא במדרגה של ענני שמיא.

מדרגת מצה שעיקרה המים שבה ומדרגת מצה שעיקרה הקמח שבה

לפי"ז נבין עמוק: הרי בנ"י יצאו ממצרים והוציאו איתם מצות, לא הספיק בצקם להחמיץ. ממה מורכבות המצות? מקמח ומים. מה עומק הדבר? קמח מהו – המוציא לחם מן הארץ, והמים מאיפה הם? מים עליונים. אם הם זכו, אז עיקר מדרגת המצות מה היה? – במדרגת מים, הרי במצות הם טעמו טעם מן, והמן מאיפה הוא? מן השמים! אז עיקר הגילוי שהיה במצות האלה מה הם היו? הם היו הופכים להיות במדרגת המים שבמצה. זה היה הופך להיות עיקר מדרגת המים, וע"י כן הם היו מתחברים וטועמים במצות טעם מן ומתחברים למים העליונים שזה המן. המן הרי היה עטוף טל מלמעלה ולמטה, כלומר: איך הוא מתגלה? באופן של מים! הרי חם השמש ונמס, מה נעשה עם המן? הוא הפך להיות מים! זה המדרגה העליונה של מדרגת הלחם שהיה ביציאת מצרים. וגם במצות על אף שהם היו לחם מן הארץ, אבל היה בהם מים, ומה האיר בהם? המים העליונים; אז המצות האלו היה במדרגה של מים!

ובעומק א"כ, כאשר הם חטאו הם נפלו מלמדרגת טועמים טעם מן במצות שאז טועמים את טעם מים שבו ואז מה זה הפך להיות? המוציא לחם מן הארץ! מצד כך שורש היציאה היא בהבחנה של ומצד כך אומרים רבותינו במסכת פסחים, מדוע לחם עוני נקרא כך? לשון אחד, שעונים עליו דברים הרבה. לשון שני, מה דרכו של עני בפרוסה. נמצא שני לשונות: או עוני התחתון או עוני מלשון שעונים עליו דברים הרבה. זה בדיוק שני המהלכים שנתבארו: מהצד העליון של המצות מה הם? עונים עליו דברים הרבה, זה הכח של הדיבור, הלשון העליון של הגאולה, לשונות הגאולה ז' לשונות, ומעלין אותן ללשון העליון – זה נקרא עונים עליו דברים הרבה! אבל כאשר נופל מדרגת המצה העליונה ממדרגת מים למדרגת לחם מן הארץ – זה מדרגת עני, בזעת אפיך תאכל לחם, הוא עמל וטורח שזה מדרגה של עניות.

הלשון העליון של הגאולה שמתגלה בפ-סח

א"כ בעומק בתמצית הדברים, יש שני שורשים עמוקים ליציאת מצרים: השורש התחתון, לא זכו – עני ורוכב על חמור, זה לחם עוני, עני ורוכב על חמור – יציאה כפשוטו, ואז לא מגיעים לוהבאתי אתכם אל הארץ; נופלים מהמדרגה של והייתי לכם לאלוקים ולקחתי אתכם לי לעם שאיפה זה מתגלה? במדרגת מתן תורה, [ובעז"ה נגיע לזה]; לאן מגיעים? לא"י. אבל כשהם נפלו ממדרגת ולקחתי אתכם לעם והייתי לכם לאלוקים – חטא העגל – אין את הוהבאתי אתכם אל הארץ ואז מתגלה שהיציאה היא במדרגה של ארץ תחתונה. אם זוכים זכו על ענני שמיא, יוצאים במדרגה של יוסף בצאתו על ארץ מצרים, קודקוד נזיר אחיו במדרגה של ראש – אז היציאה במדרגה של עולים לא"י שהיא ראש לכל הארצות כולן וגבוהה מכולן, שער השמים, מקום שהשמים מתחברים, מקום שתפילות עולות דרך שם, כלומר: תפילות – כח הדיבור של הפה – זה הצד העליון של היציאה ממצרים. ועל כן נקרא פה-סח, להעלות את השבע לשונות של גאולה למדרגת הלשון העליון שהוא פה-סח. ראה משה רבינו שיש דילטורין ביניהם, כלומר זה הופך להיות פה-רע, אז הוא מפיל את ההעלאה של כל הז' לשונות של הגאולה! אבל מכח המדרגה העליונה, משה רבינו שנולד מהול באות ברית קודש ומהול בלשונו שאין לו לשון הרע, אין לו רע אז אין לו לשון הרע – שם מתגלה מדרגת הפה-טוב, והוא ההעלאה של ז' לשונות של גאולה למדרגת הפה-טוב, פה-סח.