- להאזנה פסח 071 ארבעה בנים בן שאינו יודע לשאול תשעב
פסח 071 ארבעה בנים בן שאינו יודע לשאול תשעב
- 1652 צפיות
- הדפס
- שלח דף במייל
כנגד ארבעה בנים דיברה התורה, אחד חכם אחד רשע אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. חכם מה הוא אומר, מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציוה ה' אלוקינו אתכם. רשע מה הוא אומר, מה העבודה הזאת לכם. תם מה הוא אומר, מה זאת. ושאינו יודע לשאול, אין שאלה, את פתח לו. ומה אומרים לשאינו יודע לשאול? מה שנאמר בקרא: והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים.
ג' האופנים של "שאינו יודע לש
א"כ הבן האחרון הוא שאינו יודע לשאול. מה מהותו של אותו בן? יש ג' מהלכים יסודיים בדברי רבותינו מהו שאינו יודע לשאול, מתתא לעילא. מהלך אחד פשוט יותר: מדובר בקטן ממש שעדיין לא הגיע לכלל שאלה; כך כתוב בערוך השולחן ועוד. כדוגמא הידועה מהגמרא בסוכה, קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב וק"ש. אז מדובר בקטן שלכן אינו יודע לשאול.
מהלך שני – מדובר בגדול, אלא שמדרגת שכלו או מדרגת לבבו הוא במדרגה של אינו יודע לשאול.
מדרגה שלישית של אינו יודע לשאול, זה מבואר בספר שארית ישראל והוא מאריך ביסוד הזה: שאינו יודע לשאול זה מי שנמצא במדרגה שאינו, הוא אין, ואז אינו יודע לשאול. כלומר הוא דבוק באין הגמור, שהוא למעלה ממדרגת השאלה. בלשון רבותינו כידוע, יציאת מצרים נאמרה חמישים פעם בתורה כמנין "מי", מי זאת עולה מן המדבר, השאלה השורשית ביותר שישנה שנקראת "מי" היא שורש כל השאלות, ושאינו יודע לשאול הוא למעלה מ"מי". זהו שאינו יודע לשאול במדרגה העליונה. בהבחנה הזו – כמו שהוא אומר שמה – שאינו יודע לשאול הוא גבוה מכל הבנים כולם. הוא נמצא בביטול הגמור, מלכותו ברצון קיבלו עליהם, הוא מקבל את מלכות ה', זה מדרגת שאינו יודע לשאול, מדרגת מלכות כלומר: הוא מקבל את מלכות ה' בשלמות והוא בטל אליו ית"ש.
א"כ אלו הם ג' המהלכים של שאינו יודע לשאול, או קטן כפשוטו או גדול שמדרגת שכלו ונפשו הם שאינו יודע לשאול, למטה מהשאלה, או שמדרגתו למעלה מן השאלה. אלו הן ג' המהלכים השורשיים שנתבארו בדברי רבותינו מיהו שאינו יודע לשאול.
ד' ההבחנות שב"את פתח לו"
לפי"ז, שאינו יודע לשאול מה נאמר בו? את פתח לו, הוא לא שואל שאלה. מהו "את פתח לו"? במדרגה התחתונה, רש"י מסביר בפסוק: פתח פיך לאלם. כלומר הגמרא דורשת זאת על טענינן, מי שאינו יודע לטעון אז באופנים מסוימים הבית דין הם שטוענים לו. כלומר, פתח פיך לאלם, ומכח כך הבית דין טוענים לו. והרי שזהו מדרגה בפתח שנאמר את פתח לו.
מדרגה שניה שנאמר את פתח לו, כמבואר בדברי הראשונים, שזהו לפתוח לו ראשי החכמה, לפתוח לו תחילת פתחו של דברים.
הבחנה שלישית שנאמר מהו את פתח לו: תפתח לו ותלמד אותו לשאול, כך מפורש בדברי השו"ע הרב, כאשר הוא מביא את זה בדיני פסח שלפי דעתו של בן אביו מלמדו כמו שאומרת הגמרא בשאינו יודע לשאול, מה צריך אביו לעשות, ללמד אותו לשאול. כך מבואר בעוד מדברי רבותינו, ויש בדברי הפנים יפות ועוד שיסוד הדבר שנאמר את פתח לו: חיוב ללמדו לשאול. כאן הבן שואל, ואם אינו יכול לשאול – עד כמה שאביו יכול ללמדו והוא יוכל לשאול, [אז] הוא מחויב ללמד אותו והוא יוכל לשאול.
המדרגה היותר עליונה שזה את פתח לו: מי שדבוק באין סוף ברוך הוא בבחינה שנקרא שאינו יודע לשאול למעלה כלל מן השאלה, אז זה ברור שלא פותחים לו ראשי חכמה וברור שלא מלמדים אותו לשאול, הוא למעלה מן השאלה בכלל! אצלו נאמר את פתח לו, כלומר: יש גילוי של הבריאה מחדש. יציאת מצרים במדרגתו – נשתדל להרחיב בהמשך – זה שורש הצמצום ושורש המיצר, ואת פתח לו כלומר: מגלים לו הבחנה של המשכה של גילוי הקב"ה בנבראים בסוד ה"יש". לא רק באופן של ביטול שאינו יודע לשאול, אין, שאינו יודע לשאול באופן של ביטול, אלא ג"כ מלמדים אותו את ההבחנה של תכלית הבריאה. נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, כשהוא רוצה הוא משרה שכינתו בין שני בדי ארון.
ההגדרה של סיפור וההגדרה של הגדה
מה אומרים לאותו בן שאינו יודע לשאול? הזכרנו את לשון הפסוק שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. נתבונן ונבין: כלל כל מה שאנו נוהגים לומר בליל הסדר, איך קוראים לאותו הספר? הגדה. כל מהלך הלילה נקרא הגדה. יש הגדרה שזה נקרא חייב אדם לספר ביציאת מצרים כל אותו הלילה, דין של סיפור, למען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים, זה דין אחד שהוא דין של סיפור. יש עוד דין שני שהוא הגדה, כלומר כך נאמר בלשון חז"ל, הגדה, מלשון והגדת לבנך, שם תואר. אז כל מה שאנחנו עושים באותו לילה שהוא והגדת לבנך – זה עיקר מצות הלילה והגדת לבנך [המילה עיקר יש לעיין בה, אבל בוודאי מצוה אחת יסודית היא והגדת לבנך]. ומ"מ א"כ, כל שם תואר הפעולה של הלילה נקרא בפנים אחד על שם הגדה, ואצל מי נאמר לשון של הגדה? אצל הבן שאינו יודע לשאול, והגדת לבנך ביום ההוא. אז אם נאמר שהבן הזה הוא כביכול השפל בכולם, לפי הסדר של חכם ורשע תם ושאינו יודע לשאול, או לפחות הוא אחרי החכם והתם ולמעלה מן הרשע – שזה צד אחד, בפשטות בדברי רבותינו הסדר הוא לא ככה, אבל מצד הסברא החכם אח"כ תם ואח"כ שאינו יודע לשאול ולאחר מכן רשע. אבל אם כל שם תואר הגדה נאמר במדרגת של שאינו יודע לשאול, אז זאת אומרת שמדרגת הלילה יש בה פנים מסוימות של שאינו יודע לשאול.
נתבונן ונבין, יש שני מהלכים יסודיים בליל פסח, מהלך אחד הוא צורת מהלך של שאלה ותשובה. כדברי המשנה הידועה "וכאן הבן שואל", אם אין לו בן – אשתו שואלתו, אין לו אשה אז הוא שואל את עצמו; אז הכל זה מהלך של שאלה ותשובה. זה מהלך אחד, דיברנו על זה בהרחבה לעיל. אבל מהלך שני של הלילה – שעל שם כן הוא נקרא הגדה, והגדת לבנך – והגדת לבנך נאמר בשאינו יודע לשאול, מצד כך יש מהלך שלם של הלילה במדרגת של למעלה מהשאלה, או בלשון כללי: שלא בגדר של שאלה ותשובה. יש כאן שני מהלכים של גדר סיפור יציאת מצרים. בדקות, מדין סיפור יציאת מצרים זה באופן של שאלה ותשובה, למען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם, ומהלך שני של מה שאנו עושים בלילה הוא לא בגדר של שאלה אלא בגדר של הגדה, הגדה-מגידים לדבר.
הארת הגידים שמאיר ב'הגדה'
עכשיו נתבונן ונבין: מהי אותה הגדה? נחזור למהלך פני הדברים שהוזכר. מהו את פתח לו? במהלך תחתון הוזכר פתח פיך לאלם, מה הכוונה? כדין פתח פיך לאילם של טענינן שטוענים למי שאינו ליודע לטעון, הוא לא טוען אלא אנחנו טוענים לו. נמצא שכאשר פותחים לו את הדבר הוא בעצם נשאר עדיין אילם. מי כמוך באלים ה', ודרושים חז"ל – אל תקרי באלים אלא באילמים. הוא נשאר אילם. אלא שפתח פיך לאילם, ואנחנו טוענים בשבילו. במדרגה הזו השאינו יודע לשאול הוא נשאר במדרגת אילם. אבל בדקות כך היא ההגדרה: מה זה והגדת לבנך בעומק? והגדת מלשון גידים, יש לאדם רמ"ח איברים ושס"ה גידים. כאשר הוא עדיין קטן ואינו יודע לדבר, כפי שהמשנה מגדירה קטן בשעת עיבורו מה הגדרתו? אז קטן שעובר היינו: שלא נקשרו איבריו בגידין יפה יפה. כך לשון הגמרא. כלומר, מי שלא הושלם, אף שיש לו איברים אבל אם האיברים לא מחוברים בגידים – הוא עדיין לא נקרא גברא שלם. לפי"ז גם כאשר הוא גדל ומגיע התהליך שהוא מדבר, אך כאשר הוא עדיין אינו מדבר אז מה חסר לו? חסר לו כח ההגדה, חסר לו הגידים. בדקות, על מנת שהאדם יוכל לדבר שזה נקרא כח הלשון שהוא מדבר – יש את הגידים בלשון שמעמידים את הלשון, וכאשר הגידים הללו אינם חזקים אז הוא אינו יכול עדיין לדבר. קטן שאינו יודע לדבר זה מחמת שחסר לו עדיין בהארת הגידים. ולפי"ז מה שנאמר והגדת לבנך, מה זה והגדת לבנך? מה זה פתח פיך לאילם, טענינן, מהי הגדרת והגדת לבנך? תאיר לו את ההארה של הגידים. ההארה הזו היא מהארת קרבן פסח, מדגישים, והגידים של קרבן פסח עצמו – בהדגשה - פסח כידוע זה אותיות פה-סח, היפך פרעה פה-רע, מהארת הפסח של הפה שהוא סח – זה הארת הגידים שמכוחו מאירים לו הגדת לבנך.
מדרגת ההמשכה של ה'בא-גד' שמאיר בהגדה
אבל יתר על כן: והגדת לבנך, פסח נקרא פסח מלשון על שם שפסח ה' על פתח בתי ישראל, כידוע "פסח" פ ס ח ופתח שמתחלפים אהדדי, פסח-פתח שורשים קרובים אהדדי, מהו הגילוי שמתגלה לפי"ז בשלב הבא של ללמד אותו ראשית פתחי חכמה? כאשר מלמדים את הקטן שאינו יודע לשאול, פותחים לו את ראשי החכמה. זהו המציאות של לימוד והגדת לבנך, מהלך הראשון הסברנו מהו והגדת לבנך? להאיר לו את הארת הגידים שמכח כך יהיה לו כח לדבר, פסח-פתח, שאנו פותחים לו את הגידים. במהלך השני זהו פסח מלשון פתח, פותחים לו ראשי חכמה, ומה שמגידים לו – מגידים לו את ראשי החכמה. מלשון בא גד בא מזל, מחדדים עכשיו: המדרגה הראשונה שהזכרנו זה מדרגת עובר, כלשון הגמרא שהוזכרה עובר שלא נקשרו אביריו בגידים יפה יפה חסר לו שם אדם. זה במדרגת עובר. המדרגה השניה היא מדרגת יניקה, מה קורה כאשר התינוק יונק מאיפה הוא יונק? יונק משדי אמו בבחינת בא מזל, נוזל, יזל מים מדליו, שפע החלב המגיע מה שהתינוק יונק – זהו בבחינת בא מזל, זל-נוזל, השפע נוזל, וזהו את פתח לו שנאמר והגדת לבנך מלשון, הגדה מלשון, המשכה, בא-גד, ממשיכים לו את שפע היניקה. זהו מדרגה השניה של קטן שאינו יודע לשאול שמלמדים אותו במדרגת ראשי פרקים, פותחים לו את ראשי הדבר.
ה'דברים קשים כגידים' שבהגדה
אבל יתר על כן המדרגה השלישית שהוזכרה, מדרגת והגדת לבנך, מגידים לו מלמדים אותו לשאול את השאלות. לפי"ז מהו והגדת לבנך במהלך הזה? מה שדורשים חז"ל והגדת זה נאמר בלשון אחרת, כה תגיד לבני ישראל, מה תגיד? דברים קשים כגידים. כאשר האדם מבין דבר לאשורו, זה אמירה רכה. אבל כאשר יש לו שאלות וקושיות, זה הופך להיות דבר קשה, שאלה-קושיא, מילות נרדפות אהדדי שאלה יוצרת קושי. לפי"ז מה זה ותגיד לבני ישראל? אם מלמדים אותו לשאול אז מה מלמדים אותו, את איזה תפיסה? קשה. זהו והגדת לבנך, תלמד אותו דברים קשים כגידים, תלמד אותו לשאול, כשיש לו שאלות וקושיות. זה נקרא כי הקשה ה' את לב פרעה, הקושיות נובעות מהיכן? ממה שה' לקח לב פרעה שהוא רך, ואם הוא רך אז אין שאלות, מקשים את לב פרעה מה זה הופך להיות? לב שיש בו קושי, יש בו שאלות. זה השורש של מצות והגדת לבנך, נקודה דקה יפה: לא בעלמא סתם שתלמד אותו לשאול וכשהוא ישאל אז יהיה תשובות, אלא איך מלמדים אותו לשאול? כשמאירים לו את התפיסה שהקב"ה הקשה את לב פרעה, משם השורש של השאלות שמלמדים אותו לשאול. לקחו דבר רך והפכו אותו לקשה, הקב"ה לקח את לבו של פרעה והפך אותו מדבר רך לדבר קשה, הוא השורש של מי שאין לו שאלות ללמד אותו שאלות, שלבו יהיה קשה ומשם יהיה מקום השאלות שלו. זוהי המדרגה העליונה הנוספת, מדרגה שלישית במדרגת והגדת לבנך כמו שנתבאר.
'אנכי יוצא בתוך ארץ מצרים' – הארת קודם הצמצום
המדרגה היותר עליונה כפי שהוזכר, שזה מדרגת שאינו יודע לשאול, שהוא למעלה מכל ג' בנים והוא הבן הרביעי העליון, אינו יודע לשאול הוא במדרגת האין שלמעלה מן השאלה כלל. לפי"ז שם מהו שנאמר והגדת? הזכרנו בקצרה בתחילה וכעת נפתח זאת יותר: כידוע עד מאוד דברי רבותינו, היה הוא אחד ושמו אחד, אורו ית' היה ממלא את כל העולם כולו. כשעלה ברצונו ית"ש לברוא נבראים, כביכול צמצם עצמו ועשה מקום פנוי ששם יהיה מקום הנבראים. וזה נקרא מצרים. מצרים-מיצרים, כלומר: היפך מנחלה בלי מיצרים, אין סוף; מהו מצרים דקדושה? מצרים דקדושה עניינו: עצם שורש הצמצום, מקום גבול, חלל פנוי מאמתתו ית"ש – זה נקרא מצרים. המקום הזה מעיקרא היה מלא באורו ית"ש והסתלק. חזר הקב"ה והמשיך שפע ממנו למקום המצומצם למקום הנבראים, זוהי המשכה של שפע קו הנמשך לתוך מציאות הבריאה. זה היסוד הפשוט של צורת הבריאה לפי דברי רבותינו.
בהקבלה הבהירה לסוגיית מצרים: אז מתחילה גם במצרים היה בה גילוי של האינסוף. מה קרה בליל פסח? אנכי יוצא בתוך ארץ מצרים; זה לא גילוי חדש של אנכי יוצא בתוך ארץ מצרים, אלא זה חזרה למצב הראשון שהיה. קודם שנעשה צמצום ומיצר, קודם שנעשה מצרים – מה היה שמה? גילוי אורו ית"ש. זה נקרא הגילוי של ליל ט"ו שהאיר האור השלם. מה האיר האור השלם? האור השלם האיר באופן כזה ששלמות ההארה שהיתה קודם הצמצום – חוזרת ומאירה בתוך הנבראים כולם. זהו מהלך אחד של יציאת מצרים. כלומר, המצב הראשוני של לפני המיצרים.
מהלך שני של יציאת מצרים – יש מיצרים, רק יש כח שבוקע את אותו מיצר וע"י כן מתמלא המקום אור. מתמלא המקום בתוך מצרים. זה הגדרה אחת. יש כח שבוקע את המיצר אז יש כח לצאת מהמיצר – אל הבלי מיצרים. מדגישים הגדרה כפולה, הגדרה אחת האור נמשך לתוך מצרים עצמו, הגדרה שניה – אם בקענו את המיצר והכנסנו לתוכו צינור קו שמכניס אור לתוך הדבר, אז זה גם אפשרות לצאת מתוך אותו המיצר. זה מה שמתגלה בליל פסח, הכח הראשון כמו שנתבאר, עצם הגילוי של השלב הראשון שאורו ית"ש ממלא את הכל. השלב השני הוא גילוי של שפע הנמשך, זה מה שנקרא במצות קרבן פסח מה נאמר? משכו וקחו לכם, מהו משכו וקחו לכם? קרבן פסח נאמר בו משכו, יוצרים המשכה של שפע. זהו משכו וקחו לכם.
ג' האפשרויות לעבור מיצרים שהתגלה בגאולת מצרים
עכשיו נתבונן ונבין בהגדרה דקה יותר, נחזור ונחדד בעז"ה: כאשר יש גדרות ואי אפשר לעבור אותן, מהי האפשרות להיכנס לבתוכו ולצאת? אפשרות אחת זה לבקוע בתוך הגדר עצמה. אפשרות שניה מהי? לחפור מתחת. אפשרות שלישית מהי? מעל. ברור. פסח נקרא פתח, פסח ה' על הפתח, ומה הגילוי? דילוג מלמעלה, זה מהלך אחד של גאולת מצרים. מאיפה היתה היציאה ממצרים? ממה שמדלגים, כפי שנאמר מדלג על ההרים מקפץ על הגבהות, זה הרי נאמר בסוד הגאולה העתידה כגאולת מצרים. מקבילים אהדדי! אבל מצד המהלך הזה, מהו א"כ עומק הגאולה? פסח ה' על הפתח. לפי"ז מה מלמדים את הבן שאינו יודע לשאול שהוא למעלה מהשאלה? את פתח לו, מה זה את פתח לו? פתח-פסח, הארה שלמעלה מן המיצרים. עוד פעם שיהיה ברור: יש מהלך אחד שחוזרים למצב שהיה קודם בריאת העולם, אנכי יוצא מתוך ארץ מצרים, זה לחזור לשלב הראשוני. עכשיו אנחנו מדברים בשלב השני, בשלב השני יש מיצרים, יש צמצום וגדרות, עבד לא יצא ממצרים מעולם; איך נעשתה ההארה שם? ההארה הראשונה מעל הדבר עצמו של פסח על הפתח, דילוג, מדלג על ההרים מקפץ על הגבהות. הארה שניה – מדגישים – היא לבקוע בתוך המיצרים עצמם, זה נקרא פסח על הפתח. קודם הסברנו פתח מלשון "פסח" שזה נקרא הארה שלמעלה מן הדבר, עכשיו האמצעי שהוא הרבה יותר ברור, פסח ה' על הפתח – הוא גילה מציאות של פתח, יוצאים מן הפתח! זה מה שנאמר כפשוטו, לפי"ז מה עונים לבן שאינו יודע לשאול? את פתח לו, נעשה מציאות של פתח.
עכשיו להבין מהלך שלישי, שהוא מתגלה מלמטה, הוא מתגלה באופן של כיסוי והעלם, מה שעושים למעלה רואים, מה שעושים בפתח עצמו זה נראה לעין, גנב הבא במחתרת – אז מתגלה בו מציאות של תתא. זה עוד עומק נוסף של יציאת מצרים. מהו העומק הזה? מה הרי היה בקרקע של מצרים? ויבן את פתום ואת רעמסס דברי הגמרא הידועים בסוטה, כל מה שבנו היה מתמוסס, כל מה שבנו היו "פי תהום בולעו". אז מה היה הקרקע שנמצאת במצרים כביכול מתחת לפני הקרקע? שם היה כל מציאות השיעבוד של בני ישראל שהיו במצרים, פי תהום בולעו. זה היה השיעבוד, כלומר זה לא רק מקום אלא זה הגדרת מהות השיעבוד שפי תהום בולעו. במקום הזה היה עומק השיעבוד מתחת לפני הקרקע. כאן השורש דקלקול של מתחת לפני הקרקע, ובקשר ליעקב אבינו שאוני והעלוני בחזרה לארץ ישראל מדוע? ג' טעמים כמו שמביא רש"י – או שלא יסבול ממכת כינים שהיתה בקרקע, טעם נוסף שלא יעשו אותו ע"ז ויהפכו את מקום קבורתו לע"ז. אבל איפה נעשה שורש העליה ושורש הירידה ממצרים? נתבונן פשוט וברור:
גאולת מצרים מדין יוסף
מי הראשון שירד למצרים? יוסף, ולאיפה? לפוטיפר, ומבית פוטיפר להיכן הגיע? לבור. זאת אומרת שהיה לו במצרים גלות בתוך גלות, כמו שיש נס בתוך נס כך יש בהקבלה גלות בתוך גלות. מהו גלות בתוך גלות? מצרים עצמה היא גלות, ובית האסורים – בור – הוא גלות בתוך גלות במצרים. גם בבכור שמת במצרים נאמר הבכור שבבור. שורש הגלות היתה בבור, בהדגשה, שורש הגלות התחילה בתוך גלות היא בתוך הבור. אבל לפי"ז כאשר יוסף יוצא מן הבור, ויריצוהו מן הבור, אז יש כאן עוד סוג של יציאה ממצרים, יציאה מן הבור, אצל יוסף הוא יצא מן הבור והוא נשאר בתוך מצרים, אבל בעומק הוא גם לא נשאר בתוך מצרים, על אף שבפועל הוא נשאר בתוך מצרים אבל מה נעשה בו? נעשה משנה למלך, כלומר – הוא למעלה מכל מצרים. אז הוא עולה מלמטה ללמעלה. הגדרה דקה.
אבל מ"מ יש גלות של מצרים שהיא בתוך מציאות הבור. יש יציאת מצרים מתוך הבור, איפה רואים את יציאת מצרים מהבור? ברור ופשוט: אותו יוסף שירד לבור ועלה מן הבור, הרי כאשר יצאו ממצרים את עצמות יוסף לקח משה עמו, כמו שאומרים חז"ל כידוע (ומביאם רש"י) מה הכוונה שלקח עמו את עצמות יוסף? היכן היו עצמותיו של יוסף? הוא היה בנילוס. מה עומק הדבר שהוא היה טמון שם ומשם הוא יוצא? זה אותו שורש שמאיפה הוא יצא בהתחלה, מן הבור, כל מצרים הפכה להיות פי תהום בולעו, כולו מים, איפה המקום השורשי במצרים שכולו מים? בנילוס, זה מקום המים במצרים ששם קבור יוסף, ומשם את עצמות יוסף הוא לקח עמו, משם הוא עולה ממצרים. אז מדין יוסף איזו גאולה מתגלה במצרים? מדין יוסף מתגלה במצרים גאולה של מלמטה! יוצאים מתחת לפני הקרקע, משם יציאתו של יוסף.
הגאולה מלמעלה ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו
עכשיו נחדד בהגדרה מבוררת מאוד: ראינו א"כ ג' חלקים של גאולה שהיה ביציאת מצרים: מלמעלה, באמצע, ומלמטה. והלמעלה מי גאל את בני ישראל? לא ע"י מלאך ולא ע"י שרף ולא ע"י שליח אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו. מתי זה היה? בליל פסח, כדברי היונתן בן עוזיאל הידוע: היכן הקריבו בני ישראל את קרבן הפסח הראשון? כפשוטו במצרים, אומר היונתן בו עוזיאל – איך הם הקריבו? כנפי נשרים לקחו אותם למקדש ושם הקריבו את הקורבנות וחזרו. אז פעם ראשונה שהם יצאו ממצרים איך הם יצאו? מלמעלה. זה נעשה לא ע"י מלאך לא ע"י שרף לא ע"י שליח, כי פסח ה' על הפתח, כלומר: הוא דילג על היציאה מהפתח אלא דרך איפה הם יצאו? הם יצאו מלמעלה, זה שורש העליון של יציאת מצרים במדרגת ליל התקדש החג. עוד פעם, כל זה מלבד ההארה של אנכי יוצא ממצרים שהיא מערכת לעצמה שהזכרנו. האופן הזה זה גילוי אחד מלמעלה באופן של הקב"ה.
יציאת מצרים שע"י משה רבינו
מתי הם יצאו בפועל ממצרים? בבוקר. עכשיו מי הוציא אותם ממצרים? יצאו ע"י משה. ובפרטות איפה נתגלה היציאה ע"י משה? נתגלה בקריעת ים סוף, זה הרי המקום היחידי בהגדה ששם הוזכר שמו של משה – ויאמינו בה' ובמשה עבדו, זה נאמר בקריעת ים סוף, כי בכח משה מה נעשה? נטה מטך על הים, הים נגזר לגזרים והגזרה הזו שנגזרה לגזרים זה שורש הפתחים שעושים, זה נקרא גאולה מכח משה. הגאולה התחתונה שהיא בתוך האדמה מכח מי היא נעשית? היא מכח יוסף! זה מה שהוזכר בהרחבה. נמצא שיש לנו שלוש מהלכים של גאולת מצרים: גאולה מעל ע"י הקב"ה לא ע"י מלאך ושרף ושליח, אלא הקב"ה בעצמו ובכבודו בליל התקדש החג. גאולה מכח יציאה כפשוטו זוהי הגדרת הדבר שהם יצאו ביום, וכדברי רש"י מחז"ל שהם לא יצאו בלילה כדי שלא יאמרו כגנבים יצאו, ובעומק איך זה כגנבים יצאו? במחתרת בחושך. ומאיזה כח יצאו במהלך הזה? מכח יוסף שעלה ממצרים מן הנילוס ומן הבור כפי שנתחדד, הם באמת עלו במדרגה של אתכסיא, הם עלו במדרגה הזו – זו יציאה מכח מדרגתו של יוסף. הקב"ה למעלה, משה נמצא ביציאה כפשוטו, ומכח יוסף נעשה הגאולה מתחת לפני הקרקע היתה גאולתם של ישראל מדרגת פני הקרקע.
ג' מהלכי הגאולה בהקבלה לג' האופנים שב'והגדת'
הגאולות האלו שנעשו ביציאת מצרים זה שלוש מהלכים שמתגלה בתשובת שאינו יודע לשאול, את פתח לו, והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. מה ההגדרה של הדבר? כאשר הם יוצאים מכח מדרגתו של יוסף, כידוע יוסף מאיזה מדרגה הוא? אות ברית קודש. יש לו צירוף מצד אחד הוא נקרא איבר ומצד שני הוא נקרא גיד, יש לו דיני איבר ודיני גיד, כך לשון הש"ס. הגיד הזה מצד המדרגה של גאולת יוסף ממצרים מלמטה מהו והגדת לבנך? זהו מדרגת הגיד, אות ברית קודש, זה שורש גאולת יוסף; הרי מכח מה הוא ירד לבור? מכח המעשה של אשת פוטיפר שהפגם היה בגיד. ובעומק כאשר נעשה נקודת התיקון והוא עולה מן הנילוס, מהי כוונת הדבר שהוא עלה מן הנילוס? זה לא רק שהוא עלה בעלמא כאדם העולה מן היאור, אלא עלייתו מן הנילוס מה היתה? אותו מים שנתקלקל, כאשר הוא עולה מן הנילוס – נתקן אותה מטרה ועלייתו של יוסף שעלה מן הנילוס נעשה שורש התיקון. זהו מדרגת והגדת מכח מדרגת יוסף שהוא מדרגת גיד. כח מדרגת הגאולה מכח משה רבינו כמו שנתבאר היא היתה דרך הפתח, יוצאים דרך הפתח; במדרגה הזו מכח מה משה רבינו גואל את בנ"י? אז עיקר הגאולה היתה יציאת מצרים, אבל שלמות הגאולה איפה היתה? בקריעת ים סוף, מה נאמר שם? אומר הקב"ה למשה רבינו: דבר אל בנ"י ויסעו. משה רבינו כידוע נקרא דבר אחד לדור, הגמרא אומרת אמירה רכה, אבל דיבור דיבר אדוני הארץ אתנו קשות, אין דיבור אלא לשון קשה. ולפי"ז דברים קשים כגידים, דברים-דיבור. אומר הקב"ה למשה רבינו – דבר אל בנ"י ויסעו. כלומר, דבר לשון קשה. לא: אמור אל בני ישראל אמירה רכה, אלא דבר אל בנ"י ויסעו, שמשה רבינו נקרא דבר אחד לדור. זהו הלשון שנאמר והגדת לבנך, מלשון דברים קשים כגידים, מכח משה רבינו איך נעשה מציאות גאולת מצרים? והגדת לבנך את כח ההגדה של דברים קשים כגידים - זה מכח מדרגתו של משה רבינו שהוא במדרגת גאולת בנ"י ממצרים דברים קשים כגידים.
מכוחו של הקב"ה שהגאולה נעשית מכח קרבן פסח כמו שנתבאר מדברי היונתן בן עוזיאל, ואשא אתכם על כנפי נשרים – הוציא הקב"ה את בנ"י מלמעלה ולקחם לארץ ישראל. באיזה אופן לקח הקב"ה את בנ"י? כמו שדורשים חז"ל בלשון שנאמר והגדת, מהו והגדת? הגמרא אומרת – דברי הגדה, מדוע הם נקראים דברי הגדה? מושכים לבו של אדם כמים, אוגדים את לבו של אדם; אומרים חז"ל, נאמר כאן והגדת לבנך מה תגיד לו? תמשוך את לבו בדברי הגדה ותספר לו על יציאת מצרים. לפי"ז ההגדרה היא ברורה: משכו וקחו לכם, מאיזה דין זה משכו וקחו לכם? כי הגדה מושכת לבו של אדם. מה זה הגדה? אוגדים את כל הדברים שנראים מפוזרים ואוגדים אותם יחד. מדוע הגדה מושכת את לבו של אדם? הגדרה כוללת מאוד מהו ההבדל בין דברי הלכה לדברי הגדה? דברי הלכה הגדרתם היא ריבוי של פרטים ופרטי הלכות רבות. אז הכל מגיע לתפיסת התפרטות. הגדה מהי? הגדרתה שלוקחים דברים שנראים כנבדלים ומחברים ואוגדים אותם. קורבן פסח באיזה אופן הוא נעשה, באופן של פיזור או באופן של איגוד? הרי צריך שיהיה בחבורה שה לבית אבות שה לבית, זה הגאולה של בנ"י שיוצאים ממצרים, מכח מדרגת הקב"ה שמוציא את בנ"י ממצרים, והגדת לבנך, זה אוגד את כל בנ"י, ואשא אתכם על כנפי נשרים. מה זה כנפי נשרים? עננים, העננים האלה מהם? מים, אוגד את האדם כמים. זה תפיסת הגאולה מכוחו של הקב"ה, יציאה ממצרים במדרגת מלעילא, היציאה הזו של בנ"י ממצרים במדרגה העליונה שלה – היא המדרגת שאינו יודע לשאול במדרגה השלמה.
נחזור ונסכם: ארבע מדרגות חידדנו בעומק הפנימי של יציאת בנ"י ממצרים. או מכח שחוזרים למצב של ההארה שלפני המיצר, לפני הצמצום, אנכי יוצא בתוך ארץ מצרים. או ג' מהלכים ביציאה: מלמעלה ע"י הקב"ה, בדרך ישר שבוקעים את הדבר שזה מכוחו של משה רבינו, זה נטה את ידך על הים – או יד או מטה, תלוי מה היה במכות; בכל אופן כולם זה המשכה של ו' של המשכה של מטה צורה של קו צורה של צינור. או במדרגת יוסף שהוא במדרגת הבור, יוצאים ממצרים באופן של מדרגת הבור, אלו הם ג' יציאות שהעו ממצרים כפי שנתחדד.
עומק ה'את פתח לו' – שיש מציאות של מצרים
כל זה מונח בוהגדת כמו שחישבנו ונתבאר, איך מתבאר הלשון והגדת לבנך. ואז נאמר בלשון הפסוק והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, כאשר יוצאים ממצרים כמו שהסברנו יש שני מהלכים כאשר מגלים את אותו בקע יש שני מהלכים, יש מהלך שהבקע הזה ממשיך שפע לתוך מצרים, ויש מהלך שהבקע הזה הוא גופא השורש ליציאה ממצרים. כיון שנעשה פתח, אותו פתח יכול לשמש לשני פנים – יכול לשמש פנים להמשכה לתוך מצרים, ויכול לשמש לפנים ליציאה ממצרים. מה עומק הדבר של אותו פתח? זה מדרגת השאינו יודע לשאול. מה כוונת הדבר שאינו יודע לשאול? כהגדרה כוללת הגדרנו את הדרגא העליונה של אינו יודע לשאול, שבטל אליו ית"ש. לפי"ז ההגדרה היא: הוא יתברך אין סוף, במדרגת שאינו יודע לשאול כיון שהוא בטל אליו יתברך שהוא אינסוף – אז לדידו אין מצרים! איפה דבק השאינו יודע לשאול? באנכי יוצא מתוך ארץ מצרים, הוא רואה את המצב הראשון שהיה קודם שנעשה הצמצום וקודם שנעשה המיצר, הכל מלא מאורו ית"ש, אין מציאות של מיצר. אם אין מיצר – אין גלות מצרים ואין מציאות של קלקול של הגלות. ברור. אבל מה מלמדים את השאינו יודע לשאול? את פתח לו, כמו שהסברנו מהו את פתח לו? יש צמצום ומיצר ויש המשכה מהמקום הבלתי מצומצם אל המקום המצומצם, שפע המגיע כדוגמת בית האסורים שהוא סגור ומגיע הסוהר ומכניס אוכל לתוך בית האסורים, הוא מכניס לתוכו שפע.
עומק תפיסת השאלה – מלשון השתלשלות
אז בפשטות מה מלמדים את השאינו יודע לשאול? מספרים לו את יסוד הגלות והגאולה, ובעומק מה ההגדרה? את פתח לו, מה פותחים לו? והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, צריך דבר ראשון ללמד אותו שהיה מצרים! ודבר שני ללמד אותו, שיש מציאות של יציאה ממצרים. כי בשאר כל התשובות אז השאלה מתחילה אחרי שיש מצרים ויש גלות, אז יש שאלות על הגלות, שאלות על הגאולה; אבל אצל הבן שאינו יודע לשאול במדרגה העליונה שלו – אז עצם המציאות שיש מצרים היא שורש מה שנצרך לומר והגדת לבנך בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. עצם זה שיש מצרים ושנעשה מציאות של המשכה ותוספת. מלמדים את הבן שאינו יודע לשאול שיש מציאות של מצרים. כבר הזכרנו במדרגה התחתונה מה מלמדים אותו? מלמדים אותו לשאול שאלה, [האי] אבל אמרנו לכאורה שמי שאינו יודע לשאול הוא למעלה מן השאלות ולא צריך ללמד אותו לשאול. עכשיו נתבונן ונבין עמוק: כמו שהוזכר בראשית הדברים יש שני מהלכים של סיפור יציאת מצרים, סיפור אחד של יציאה ממצרים באופן של שאלה ותשובה, סיפור שני באופן שלמעלה מהשאלה. עכשיו נגדיר מהו השאלה ואז נחזור לבן שאינו יודע לשאול: בפשטות שאלה ותשובה, שואל ומשיב, כבר הזכרנו שיש שאלה באופן של שומרים – שומר חינם והשואל נושא שכר, במדרגת שואל חפץ ומחזיר אותו. אבל בעומק מהו כל שאלה? שאלה נקראת שאלה מלשון: השתלשלות. כל השתלשלות עניינו שיש דבר עליון ויש דבר תחתון, הדבר העליון – השתלשל ממנו התחתון. ומה התכלית של השתלשלות התחתון? לא כדי שהוא יישאר תחתון, אלא מה תכליתו? לחזור בחזרה ללעילא. נמצא שכל השתלשלות היא בגדר שאלה. משאילים, העליון משאיל לתחתון, והתחתון עתיד לחזור לעליון; זה בעומק התפיסה שנקראת שאלה.
כל שאלה ותשובה, מדוע שואלים בעומק את האבא? והגדת לבנך כאן הבן שואל, למה הוא שואל את אביו, הוא הרי יכול לשאול את רבו? אם היו שואלים כל אחד מאתנו בפשטות: יש מצות והגדת, מי היה יותר מובן שיהיה מצווה בזה, אביו או רבו? לכאורה – לפחות שיהיו שניהם! כמו שאביו מלמדו תורה וגם רבו; למה מצות והגדת לבנך היא דווקא מאביו ולא מרבו? מצות והגדת לבנך יסודה ממי שהוא השתלשל – הוא זה שמצווה להגיד לו. ולכן צורת השאלה ביסודה מהי? באופן של שאלה ותשובה. שאלה כלומר, המציאות של הבן היא מושאלת מן העליון, היא משתלשלת מן העליון ומושאלת מן העליון, כי תכליתה מהי? לחזור בחזרה לשורשו. זה התפיסה שנקראת שאלה ותשובה.
התיקון של מצרים שע"י גילוי ההשתלשלות
לפי"ז עכשיו נחזור: שאינו יודע לשאול היכן הוא נמצא? הוא נמצא במה שהקב"ה אורו ממלא את הכל, אז אין אצלו השתלשלות, זה נקרא שאינו יודע לשאול. אין לו את התפיסה של השתלשלות אז אין לו את התפיסה של שאלה. ברור ופשוט. לפי"ז מה צריך לספר לשאינו יודע לשאול? שיש מהלך נוסף שנקרא מצרים, מהו מצרים? מיצר, נעשה השתלשלות; כל עולם תחתון ועליון – העליון משתלשל לתחתון ונעשה מציאות מצומצם, התחתון עוד יותר משתלשל ונעשה עוד יותר מצומצם, זה צורת הבריאה, כלומר: יש מציאות של השתלשלות מלעילא לתתא. אבל מה התכלית שלה, כשמגיעים למצרים מה התכלית של אותה השתלשלות? או כל הזמן להיות קשור ברצוא ושוב למצב שלמעלה מתפיסת השאלה, שלמעלה מן ההשתלשלות, יוצא בתוך ארץ מצרים אינסוף, והתפיסה השניה: לשלשל את הכל ללמטה ולהחזיר את הכל לשורשו. זה נקרא יציאת ממצרים וההעלאה ממצרים. ההעלאה ממצרים בוודאי כפשוטו הכוונה שהיו עבדים לפרעה ויצאו משיעבוד מצרים, ברור, אבל בעומק מהי ההגדרה של יציאת מצרים? היה השתלשלות מלמטה למעלה עד המקום המצוצמם שהוא נקרא מצרים, רק למה מצרים נקראת בעומק גלות? כפשוטו היה שם טומאה וכו', אבל בעומק מה ההגדרה? כי בתפיסה שהיא נשארת למטה, היא איננה קשורה ללעילא. אם היא כל הזמן היתה בתפיסה שהיא קשורה ללעילא – אז היא גם היתה חוזרת מתתא לעילא! הרי מאיפה כל העולם שותה מים? שותה מתתא לעילא וחוזר ועולה מתתא לעילא, רבי אליעזר ורבי יהושע כידוע בגמרא במסכת תענית; אבל מה קורה במצרים? לא יורד שם שום דבר מלעילא, כל מה שלוקחים שם זה מהנילוס העולה לקראתם ונשאר במצרים, מה עומק הדבר? לא יורד מלמעלה אז גם מה שנשאר נשאר באותו מקום. מדגישים, זה נקרא מצרים, מצרים ניתקו את הקשר מלמעלה ללמטה, נשתלשל הדבר כביכול ללמטה – עכשיו הוא תופס את עצמו כמציאות לעצמו. זה נקרא פרעה שעשה עצמו אלוה, לי היאור ואנכי עשיתיני, כלומר: זה מדרגת היאור שאין חיבור ללעילא שהוא שורש השפע המגיע. זה נקרא מצרים.
אז מה התיקון של מצרים? לגלות שמצרים היא השתלשלות מלעילא! ואחרי שכך היא, בחינת שאלה ותשובה כמו שנתבאר, אז יש גם תשובה, מהי התשובה? להשיב את הדבר בחזרה ללעילא – זה נקרא יציאת מצרים. נמצא לפי"ז שמה שהזכרנו בתחילה שאינו יודע לשאול לא מלמדים אותו לשאול לפי המדרגה העליונה, אלא לפי איזה מדרגה מלמדים אותו לשאול? כמו שפתחתנו מדברי השו"ע הרב: אם שאינו יודע לשאול כפשוטו אינו יודע, אז מלמדים אותו לשאול, אבל אם הוא במדרגה שהוא באין הגמור – אז לא צריך ללמד אותו לשאול. ולפי מה שנתבאר השתא אז נחבר את הדברים: שאינו יודע לשאול שנמצא במדרגה של למעלה מן השאלה, הוא גופא צריך ללמד אותו לשאול! צריך ללמד אותו תפיסה של השתלשלות מלעילא לתתא, משלשלים את הדבר מהמדרגה העליונה ומורידים אותו עד למדרגת המצרים! זה העומק שיעקב אבינו ירד למצרים, אנכי ארד עמך ואנכי אעלך גם עלה. כפשוטו יעקב ירד ויעקב זה שיוצא, אבל בעומק יותר מה יעקב מגלה במצרים? יעקב מגלה במצרים שזה יורד מלעילא וחוזר ועולה מתתא לעילא, זה התיקון של מצרים! כפשוטו הוא יצא משם וזה התיקון, אבל בעומק לא זהו התיקון, אלא התיקון הוא זה שזה יורד מלעילא וחוזר ועולה מתתא לעילא, אנכי ארד עמך ואנכי אעלך גם עלה – זה שורש עומק התיקון שמתגלה בירידתו של יעקב אבינו למצרים! כמו שנתחדד. וא"כ בעומק זה מה שמלמדים את הבן שאינו יודע לשאול, במדרגה הראשונה כמו שהזכרנו אז מלמדים אותו את פתח לו שיש מלמעלה, מהאמצע, מלמטה, שורש כל הפתחים שמתגלים ביציאת מצרים; ויתר על כן – אחרי הפתיחה הזו מגלים לו את התפיסה שיש שאלה ושהכל משתלשל. זה נקרא בעומק הראשי פרקים, מדרגה התחתונה יותר שהוזכר, מהם הראשי פרקים? תפיסת ההשתלשלות – היא נקראת הראשי פרקים שמגלים לו ללתתא. המדרגה היותר תחתונה שהזכרנו כדברי רש"י, מהו את פתח לו? מדין פתח פיך לאלם, מה הכוונה של זה לפי העומק שנתבאר עד השתא?
"פתח פיך לאילם"– גילוי כח הדיבור שהוא שורש הבריאה
מדרגת שאינו יודע לשאול במדרגה העליונה הוא למעלה מן ההשתלשלות, כל סדר ההשתלשלות הוא כיבכול מהיכן נעשית? מתחיל מעשה בראשית שנאמר בקרא, עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. אז את השאינו יודע לשאול מה צריך לגלות לו? שיש כח של דיבור, כי במדרגתו מהו? הוא לפני הבריאה, ואם הוא לפני הבריאה אז באיזו מדרגה הוא נמצא? אילם, שתיקה, אין מציאות של דיבור. בעומק הפתח מה מגלה בעומק? שיש כח של פה המדבר שהוא שורש העשרה מאמרות שבהם נברא. כפשוטו ??? (44:45) ומגלים במאמר הזה תיקון אז שמתגלה מדרגת מתן תורה עשרת הדברות, אבל בעומק בחידוד למה שנתבאר השתא – מהו פתח שמגלה? פתח מגלה מלעילא לתתא שיש את כח הדיבור, כמו שהזכרנו והגדת מלשון גיד שיש את גידי הלשון שמכוחם האדם מדבר, כח הדיבור של הפה-סח (או: פתח) זה שורש מה שנברא העולם, זה מה שמלמדים את הבן שאינו יודע לשאול והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, מלמדים אותו את עצם כח כך שיש פסח מלשון פה-סח, פה שסח, זה כח והגדת שיש כח של מדרגת הדיבור.
א"כ במדרגת שאינו יודע לשאול מהי הגדרתו? לשלשל, לגלות לו את כל תפיסת הבריאה מלעילא לתתא, ולהחזיר אותה מתתא לעילא שהיא יציאת מצרים, זוהי מדרגת סיפור יציאת מצרים. לפי"ז המעשה שאנו אומרים אותו בהגדה בר"ע וכו' שהם היו מסובים בבני ברק והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה, אפילו כולנו נבונים וחכמים וכולנו יודעים את כל התורה כולה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים. מאיזה דין יש עכשיו מצוה לספר ביציאת מצרים? ביאור אחד – כולנו נבונים וחכמים ויודעים את כל התורה כולה, זה במדרגת החכם. מה העדות והחוקים והמשפטים, זה כולנו חכמים ונבונים וכו', שלושה קווים שכידוע מקבילים אחד לשני, עדות חוקים ומשפטים. אבל מה הם צריכים לספר ביציאת מצרים? הם לא באים לספר את העדות חוקים ומשפטים את החכמה בינה ודעת, לא זה עיקר הסיפור של יציאת מצרים. מהו עיקר סיפור יציאת מצרים במדרגת שאינו יודע לשאול? לספר את שורש כל הבריאה כולה שמתחילה בלמעלה ממציאות הצמצום, כל ההשתלשלות וחזרתה ללעילא – זה סיפור במדרגה יותר גבוהה.
'מצוה עלינו לספר' – את מה שלמעלה מהחכמה בינה ודעת
כנגד ארבעה בנים דיברה התורה, אחד חכם, כפשוטו הוא הכי גבוה; במהלך שהוזכר מי הכי גבוה? שאינו יודע לשאול. לפי"ז: כולנו חכמים ונבונים ויודעים את כל התורה כולה, אז אין מדרגה של בנים! כנגד בן חכם. אפילו הכי יש להם מצוה לספר, אז מה הם מספרים? מה שנאמר בשאינו יודע לשאול את פתח לו – מי שנמצא כבר במדרגת החכם כפשוטו, נספר עוד חכמה; אבל בעומק מה מספרים לבן החכם ומה מספר החכם עצמו? את המדרגה שאינו יודע לשאול של את פתח לו, את שורש נקודת הפתיחה – הוא גופא שורש נקודת הדבר שמספרים ביציאת מצרים במדרגת כל אותו הלילה מספרים ביציאת מצרים כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו יודעים את כל התורה כולה מצוה עלינו לספר, לספר את מה שלמעלה מן החכמה בינה ודעת, למעלה מכך – זה שורש הסיפור שמספרים לבן שאינו יודע לשאול, כמו שנתבאר.
נמצא שעיקר הסיפור של יציאת מצרים כדברי רבותינו כידוע, יש המגיד מקוז'ניץ ועוד, שכל סיפור יציאת מצרים נקרא סיפור מלשון ספיר, מלשון הארה. איזה הארה לפי"ז צריך לספר ביציאת מצרים? לספר את הספיר של ההארה של אינסוף, לספר את מציאות הצמצום של מצרים בתיקון, את כל ההשתלשלות מלעילא לתתא והחזרה מלעילא, זה נקרא לספר ביציאת מצרים. מדגישים הלשון, לספר – להאיר. מהי יציאת מצרים א"כ? לספר את המצרים ולספר את היציאה ממצרים. אז כפשוטו היציאה ממצרים, אחרי שיש מצרים אז מספרים איך שיצאו ממצרים, אבל בעומק לא זוהי ההגדרה; לספר ביציאת מצרים כלומר: מאיפה המיצר התחיל! זה נקרא ביציאת מצרים. שורש הצמצום שהתחיל למעלה ממציאות של מיצרים, זה מדרגת הסיפור שמספרים ביציאת מצרים. הרי ליל פסח – יום פסח בכללותו – נקרא בלשון התורה שבת, וספרתם לכם ממחרת השבת; על אף שבפשטות שבת נאמר על שבת יום השביעי, אך גם יו"ט ראשון של פסח נקרא ממחרת השבת. עומק הדבר שהוא נקרא במדרגת השבת שמספרים ביציאת מצרים שהוא שורש נקודת היציאה: שבת קודש מאיר במדרגת שהקב"ה שבת [-מלשון שביתה], דברי רבותינו כידוע מאוד – יש שתי שבתות: שבת קודם שנברא העולם ושבת לאחר שנברא העולם. לפי"ז סיפור יציאת מצרים מה מספרים? מספרים את מה שקדמה לעולם! מדגישים: סיפור יציאת מצרים מאיפה יצא המיצרים, לא מהמצרים מתתא לעילא מתחילים לספר, אלא מאיפה מספרים? מספרים ממדרגת היציאה העליונה.
'ביקש לעקור את הכל' – את עצם ההשתלשלות
לפי"ז נבין נפלא: מתחילים לספר בגנות ולאחמ"כ בשבח, מאיפה מתחילים הגנות? מתחילה היו אבותינו עובדי ע"ז, השורש היה אצל בתואל ולבן, לבן ביקש לעקור את הכל, פרעה לא ביקש אלא לעקור רק את הזכרים. מה עומק הדבר שלבן ביקש לעקור את הכל? הוא ביקש לעקור את השורש מתחילתו, משם התחיל סיפור יציאת מצרים. פרעה לא גזר אלא על הזכרים, לא על הנמצאים למטה, המדרגה התחתונה היא בת, לזה הוא נתן קיום. לחזור ללעילא – הוא לא נתן! מי נמצא לעילא ומי למטה? הזכר למעלה והנקבה למטה, על שם כן כידוע נקרא "בעל" מלשון בא-על. אצל פרעה הגיעו ללמטה והוא לא נותן לעלות, זה נקרא שהוא גזר על הזכרים בהגדרה הבהירה.
לבן ביקש לעקור את הכל, מאיפה הוא ביקש לעקור את הכל? משורש תחילת ההשתלשלות הוא מנסה לעקור את הכל. הרי גם כפשוטו איפה לבן מנסה לעקור את הכל? אם לא יהיה אבות אז לא יהיה תולדות, אז בא לבן וביקש לעקור את מקום האבות. איפה פרעה ביקש לעקור? בענפים הפרטיים למטה, שם פרעה ביקש לעקור. זה בדיוק ההגדרה! לבן עוקר בשורש, באבות הוא עוקר את הכל; פרעה היכן עקירתו? לתתא, במקום הענפים. מקום הענפים לתתא זה מקום עקירתו, שם מקום העקירה היא רק בתחתון למטה. אבל שורש סיפור יציאת מצרים זה לא מתחיל ממצרים אלא מתחיל ממעשה של לבן. ברור שהדבר צריך תלמוד, הרי מספרים על גלות יציאת מצרים, ומה השייכות מזה שלבן ביקש לעקור את הכל? ובדקות יותר לבן נקרא לבן מלשון הלובן העליון ששם הכל מתחיל. זה סיפור יציאת מצרים. מדגישים, לא יציאה מלמטה למעלה של יציאת מצרים, אלא יציאת מצרים מאיפה המיצר? יצא, חוזרים ומדגישים את הלשון כמה פעמים, זה תפיסת יציאת מצרים; בתפיסה העליונה הזו של יציאת מצרים – שמה מדרגת הדבר שלפני שהוא יצא אין השתלשלות, לפני שהוא השתלשל אין שאלה! זה מה שמלמדים את שאינו יודע לשאול, מלמדים אותו את עצם מציאות ההשתלשלות, זהו שאינו יודע לשאול את פתח לו, פותחים לו את תחילת מציאות ההשתלשלות ע"י מדרגת הדיבור, זוהי האופן של פתח פיך לאלם כמו שנתחדד.
בעבור זה עזה ה' 'לי' – גילוי מקום ההשתלשלות
בפנים האלו א"כ, התפיסה של מדרגת סיפור יו"ט ראשון של חג – הוא לספר את הספיר שלמעלה מן ההשתלשלות, לספר את ההשתלשלות מלעילא לתתא, כל סדר הדברים, ואת החזרה וההעלאה מתתא לעילא – זה עומק שלמות סיפור יציאת מצרים. לפי"ז עכשיו מה שנאמר בלשון הפסוק והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, רש"י על המקום כותב כאן מדברי חז"ל – הרי לבן הרשע מה אומרים? בעבור זה עשה ה' לי ולא לו, כיון שהוציא עצמו מן הכלל כפר בעיקר. אז כבר כולם שוטלים – הראשונים – שאלה יסודית מאוד: לכאורה אצל מי נאמר בעבור זה עשה ה' לי? לשאינו יודע לשאול! אז מדוע משתמשים בחלק של שאינו יודע לשאול לתשובת הרשע? כל הראשונים והאחרונים הרחיבו בדבר הרבה. הלשון הזה נאמר להדיא אצל מי שאינו יודע לשאול! הם לוקחים את הלשון הזה ומשתמשים בו לרשע. אזי כפשוטו חלק מהראשונים אומרים, שיש כביכול זוגות בבנים, מי הזוגות בבנים? חכם והתם הם קרובים אהדדי, והשאינו יודע לשאול והאשע קרובים אהדדי, עד כדי כך שאומרים רבותינו שהשאינו יודע לשאול – כך אומר הארחות חיים – שהוא קרוב מאוד לרשע! מדוע? הוא רואה כל כך הרבה ניסים ואחרי כן הוא לא שואל כלום?! אז הוא קרוב לרשע. אבל מ"מ הם מצורפים. לפי שיטת הירושלמי, סדר הארבעה בנים באיזה אופן הוא? חכם ותם ולאחר מכן רשע ושאינו יודע לשאול! הרשע ושאינו יודע לשאול קרובים אחד לשני. ברור.
עכשיו בעומק נבין: מה ההבדל בין הרשע לבין שאינו יודע לשאול לפי כל מהלך הדברים עד כה, ואיפה השייכות שלהם ובמה הם חלוקים? הרשע הוציא עצמו מן הכלל וכפר בעיקר, כלומר: הוא לא נמצא בתפיסת כללות אלא באיזה תפיסה? התפרטות. אבל באיזו התפרטות הוא נמצא? כפשוטו לעצמו; כיון שהוציא עצמו מן הכלל – כפר בעיקר, מהו העיקר? אינסוף ברוך הוא. כפר בעיקר והוא חי כמציאות של פרט לעצמו. אילו היה שם לא היה נגאל, מה כוונת הדבר לא היה נגאל? מה ההשתלשלות מלמטה למעלה, איפה ההתפרטות הגמורה? במצרים. זה נקרא מיצרים, ככל שהדבר התפרט יותר – הוא יותר מצומצם ויותר בר מיצרים. אילו היה שם לא היה נגאל, מה עומק ההגדרה? הוא היה נשאר בתפיסת מצרים, זו הכוונה שלא היה נגאל. כיון שהוציא עצמו מן הכלל אז הוא הפך להיות פרט גמור, פרט גמור לאיפה הוא שייך? למדרגת מצרים, אילו היה שם לא היה נגאל. אבל בעומק, הלשון הזה נאמר הרי אצל זה שאינו יודע לשאול, אבל באיזה יחס זה נאמר אצל שאינו יודע לשאול? בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, מה מתגלה אצלו? מלמדים אותו לשאול כמו שנתבאר, השתלשלות מלמטה למעלה, כשמגיעים ללמטה אז מה נעשה? נעשה "לי", אבל מהי תפיסת ה"לי"? באותו לשון של השתלשלות נעשה המילה הנקראת לי-לך-לו-להם, מהכין כל ה"ל" הזה? לא כפשוטו שהוא לוקח לעצמו, אלא מהי הלשון של הל? שלי, שלך, כל השורשים האלה שקרובים אחד לשני – מהי התפיסה שלהם? הכל בנוי בהשתלשלות; שלי כלומר: עכשיו זה אומר במקום של השלשלת שלי, זה נקרא תפיסה לי. דיברנו על זה פעם בהרחבה; לי זה לא כפשוטו, לי שלי, זה אומר שלי הוא, מהי כוונת הדבר שלי מצד התיקון? משתלשל. כמו שיש נהר זורם והוא עובר מעיר לעיר, וכשהוא נמצא בעיר מסוים זה נקרא שעכשיו הוא שלהם, כלומר: זה מקום ההשתלשלות שהוא עובר עכשיו דרך כאן, זה נקרא שלהם. זה כל תפיסת ה"שלי" האמיתי, זה נקרא שלי שלך ושלך שלך, זה תפיסה שלשלת, הכל משתלשל והולך הלאה.
אבל מ"מ, בתפיסה הזו מה נאמר בבן שאינו יודע לשאול? בעבור זה עשה ה' לי, מה כוונת הדבר? בפשטות הכוונה היא שהוא עשה לי את הנס, אבל לפי מה שנתבאר עד כה מהי כוונת הדבר? בעבור זה עשה ה' לי – את עצם ה"לי"! מהו בעבור? מלשון מעבר-השתלשלות, בעבור זה עשה ה' לי! אבל מה התכלית של הלי הזה? לא להישאר למטה, אלא לעלות לעילא. לי בצאתי ממצרים, מהצד העליון יציאת מצרים מאיפה שיוצא המיצר – זה מלעילא לתתא, ומתתא לעילא מהו לי ביציאת מצרים? כשיוצאים מהלי ומתחברים לשורש, זה נקרא יציאת מצרים. כמו שהוזכר קודם, שבאיזה אופן הרי נעשה קורבן פסח? הוא נעשה בחבורה. אפשר לעשות קורבן פסח ע"י יחיד? אי אפשר. הוא חייב לאכול את כולו, חייב לעשותו חבורה. אז מה מתגלה ביציאת מצרים? שאין "לי" כפשוטו, זה נקרא לי בצאתי ממצרים, ה"לי" יצא ממצרים, כי מתגלה שהוא מצטרף לזולתו – זה גופא מדרגת יציאת מצרים שבנ"י יוצאים.
יצאו בשישים ריבוא נפש זכרים מבן עשרים עד שישים שיצאו ממצרים, התגלה כח קדושת בנ"י ביציאתם ממצרים – זוהי מדרגת יציאה ממצרים. מה שדובר לעיל בהרחבה במדרגת הבכור שיש קדושה של בכור, מהי הגדרת הדבר קדושת הבכור? היחס של בן שהוא מיוחס בהשתלשלות מן האב, זה נקרא קדושת בכור. כלומר המהות היא מן היחס מן העליון לתחתון, וכאשר התחתון מכבד את העליון – חזרת התחתון לעליון.
התיקון של ישמעאל בהקבלה ל'שאינו יודע לשאול'
לפי"ז נבין עכשיו נפלא: רבותינו אומרים, מובא בספר מעשה ה' ועוד, מחלקים את הארבע בנים כנגד: חכם כנגד יצחק, עשיו כנגד רשע, תם כנגד יעקב, שאינו יודע לשאול כנגד ישמעאל. אז כמובן הם מביאים שם פסוקים למה כל אחד קשור לשני, ובכללות לעניין דידן שהשאינו יודע לשאול ששייך לישמעאל: ואתה תבוא אל אבותיך בשלום תיקבר בשיבה טובה. תבוא אל אבותיך בשלום מלמד שעשה תשובה בסוף ימיו, תיקבר בשיבה טובה – שנאמר ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו, מכאן שעשה ישמעאל תשובה. מהי כוונת הדבר שעשה תשובה? אם הוא לא עושה תשובה, כלומר זה שאלה בלא תשובה, "יוצא בשאלה" כלשוננו היום. כלומר, הוא לא חוזר בחזרה לשורשו. אז כל ההשתלשלות של אברהם איננה מתוקנת. אבל מצד שעשה ישמעאל תשובה בסוף ימיו, כלומר: ההשתלשלות של אברהם חזרה בחזרה לתיקונה. לכן זה נקרא ישמעאל-שאינו יודע לשאול. מיהו ההשתלשלות שלו לא חזרה לתיקונה? עשיו הבן הרשע, כפר בעיקר ויצא מן הכלל, אבל ישמעאל חזר בתשובה אז זה שאלה שיש עליה תשובה, הוא כנגד בן שאינו יודע לשאול. אז כל ימיו מה הוא היה נראה? שאינו יודע לשאול. אבל מלמד שעשה תשובה, אז מגלה שזה שאלה ותשובה, ישמעאל חוזר בחזרה. כל ישמעאל נקרא כך כידוע מלשון יש-שמע, שנקרא בלשון חז"ל וישמע שאול את העם מלשון – ויאסוף את העם. זה כח השמיעה, אוזן שומעת ומאספת את כולם כפי שהרחיבו רבותינו כידוע מאוד. לפי"ז בן שאינו יודע לשאול כנגד ישמעאל שנתקן, מה מתגלה בבן שאינו יודע לשאול? כל ההשתלשלות מלמעלה למטה, וחזרה כל ההשתלשלות מלתתא לעילא – זה כנגד ישמעאל בתיקון חזר ונתקן ושאינו יודע לשאול.
וא"כ זהו סיפור יציאת מצרים, לספר מהספיר העליון של האינסוף וכיצד נעשה יציאה מהספיר של אותו אינסוף למיצרים, השתלשל הדבר עד מדרגתו למטה וחוזר ועולה מתתא ללעילא – זהו סיפור שלם של יציאת מצרים! על זה נאמר: ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו יודעים את כל התורה כולה, מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים.
שים לב: הגרסאות נערכו באופן מלא נמצאות רק בספרי המודפס