אלול 017 בכי באלול תשעב

חלק מהשיעור

לכל אחד מאיתנו יש קצת, קצת ניצוץ, שבת קודש, מעין עוה"ב, זה קצת מזכיר לו, אחד מששים, קצת מזכיר לו איך נראה עולם לגמרי אחר, לפחות פעם אחת בשבוע הוא רואה איך נראה עולם בלי מלאכת כפיים, בלי ל"ט מלאכות, בלי טרדות הפרנסה לפחות במעשה, אולי במחשבה כל אחד לפי ערכו, קצת געגועים לעולם שכל שבוע נפגשים איתו. רובם של בנ"א שקועים בעמל הפרנסה מבוקר ועד לילה, האם יש לאדם געגועים לחיות בעולם שאין כזו טרדה, לחיות בעולם שהוא פנוי לעבודת בוראו מבוקר ועד לילה, לא נתאוו החכמים לימות המשיח אלא כדי שיהיו יושבים ופנויים ועסוקים בתורה ובחכמה, ודאי שיבא האדם ויאמר אני לא יכול לעזוב את הפרנסה אני משועבד, אבל געגוע לאותו עולם יש או אין. לא להתגעגע, על זה אין לו קנס, הוא יכול לא להתגעגע, אבל הוא יכול כל להתגעגע. אם האדם יסתכל מעט מראשית הבריאה שהקב"ה ברא את עולמו עד היום, להיכן הגענו, היכן אנו נמצאים, והיכן אנו צריכים להיות אילו כל העולם כולו היה כסדר היה צריך להיות לו געגועים נוראים. הגעגועים הללו נותנים לאדם חיים, הם מקשרים אותו לעולם אחר, הם מוצאים אותו במידת מה מהחיים שהוא חי כאן עכשיו. אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואע"פ שהתמהמה עם כל זה אחכה לו, למה הנפש מחכה, מתי מחכים לדבר שמתמהמה להגיע, מתי שמשתוקקים אליו ומתגעגעים וחושקים אליו. הקיום של אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, כל אחד מבין שאין הקיום של זה שאומר זאת בסוף התפלה, זה לא העיקר, מהו העיקר, שבאמת יתגעגע לחיים אחרים.

בכל הדורות כולם היה תרדמה של שטות בעולם, על זה בא השופר כדברי חז"ל הידועים מאד, הקיצו נרדמים מתרדמתכם, דברי הרמב"ם, אלו השוגים בהבלי הזמן, והשופר היה אמור לעורר אותם, אבל זה ברור, שאדם יושן חלש אזי קול חלש יכול לעוררו, שיושן עוד יותר חזק, קול עוד יותר חזק יכול להעירו, אבל בג' ימי החושך השניים במכת חושך במצרים, לא קם איש מתחתיו, אף אחד לא זע ממקומו, הכל עמד על עומדו, אם היה מגיע לשם שופר וכי היה מפקיע בנ"א מאותו מצב של תרדמה שנמצאים בו. צריך להבין ברור היכן העולם נמצא ומהי העבודה. רבותינו הרי אומרים כימי צאתך מארץ מצרים הראנו נפלאות, כמו סדר הגאולה שהייתה ביציאת מצרים כך יהיה בדורא בתראה, היכן אנו נמצאים עכשיו, בג' ימים של החושך, וימש חושך, לא זע איש מתחתיו, הכל מלא מחושך, אפשר לממש את החושך בידיים, כאשר ימשש העיוור באפלה, מי שלא מרגיש היום את החושך שנמצא בעולם בידיים שלו, לא שהוא עיוור, אלא חוש המישוש שלו לא פועל. החושך שנמצא עכשיו בעולם זה לא חושך של לילה, זה חושך של מכת חושך, זה חושך שעוטף את כל העולם כולו, על כל הטכנולוגיה שמתגלה, זה לא יצה"ר זה הרבה מעבר לזה, זה חושך בעצם שאפשר למשש אותו למי שכן חלי ומרגיש, זה לא החושך שהכרנו לפני עשרים שנה, ולא החושך שהכרנו לפני עשר שנים, יש כאן חושך חדש שירד לעולם, התוצאות שלו, זה כל אחד יודע לפחות את חלקם. במצב כזה של חיים, אדם יכול לשמוע מאה תקיעות של שופר והוא לא שומע כמעט כלום, אולי הראש שלו נמצא בד' מינים של הסוכה, אולי איך הוא יבנה, השמחת בית השואבה שצריך להכין ל' יום מראש, וכן הלאה.

חייב להיות כאן כח חדש שיזיז את בנ"א מהתרדמה של החושך שירד לעולם, מה שהיה מעורר בני אדם לפני עשרים שנים, היום יכול לא להכנס באוזן אחת ולצאת מהאוזן השניה, אלא אפילו לא שומעים את זה, כלום, שום דבר. זה לא ענין של עוד קצת יצה"ר שיש בעולם, זה מציאות של חיים אחרים, בלשון אחרת, של חושך אחר, זה מה שיש כאן.

רוב רובם של בנ"א לא מתעוררים ממה שהיו מתעוררים לפני 10 שנים, קצת כן, אבל לא בצורה שזה היה מעורר את בנ"א קודם לכן. צריך למצוא התעוררות עמוקה הרבה יותר שתוכל להעיר את הלבבות, שתוכל לזעזע את הלבבות, שראשית כל יתעוררו, לא רק שיתעוררו ולא ירדמו לאחמ"כ, קודם שיתעוררו, האם כל אחד מאיתנו יכול להשים אצבע מה מעורר אותו היום, מה יגרום לתשוקת החיים לחזור, מה יגרום שהנפש תתמלא בגעגועים תמידיים לחיות חיים רוחניים, לחיות קרבת ה', יש הרבה בנ"א שסוברים שאצלם יש חולשה, בקהילה שלהם יש חולשה, בעיר שלהם יש חולשה, לא זו ההגדרה, העולם כולו נפל לחושך. אין רועה ואין מנהיג לכנסת ישראל, הסתלקו בזה אחר זה, והעולם נשאר יתום. איש הישר בעיניו יעשה, כל אחד עושה מה שהוא רוצה. הדברים הללו אינם התעוררות, אלא להבין היכן בן אדם נמצא. מהל"ד, עוברים בית חדש מסבירים לילדים היכן הכתובת החדשה, אל תחזור לבית הקודם שגרנו, תדע לאן לחזור. הכתובת שגרנו בה לפני 10 שנים והכתובת שגרים בה היום זו לא אותה כתובת, זה עולם חדש, כל בר דעת רואה, העולם השתנה, המזג אוויר משתנה, נהיה יותר חם, אתם יודעים מה הסיבה שהעולם נהיה יותר חם, הוא פשוט יותר קרוב לגיהנם, זה לא על דרך מליצה, החום של הגיהנום בוקע יותר לעולם. ודאי, יש הרבה הסברים טבעיים. זה לא אותו עולם שהיינו חיים בו, כמה זמן יקח, אינני יודע, אבל זה לא אותו עולם. מהי הכתובת החדשה שבו אנו גרים, וימש חושך, זה הכתובת. אבל על הזמן הזה נאמר מפורש בקרא "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם", כל מה שדיברנו עד עכשיו זה רק צד א' של המטבע, בני קרח לא מתו, מקום נתבצר להם בגיהנם, גם בתוך הגיהנם שבו אנו נמצאים יש מקום שכולו אור, אבל למי שחושק ומוסר את נפשו להתחבר לשם. כנגד כל טיפה של חושך שיורד לעולם, יורד כנגדו אור גדול, אור ה' יתברך שנמצא בעולם, כנגד כל חלק של חושך יורד אור, אבל האדם צריך להיפטר מן החושך במסירות נפש, למסור נפשו לקב"ה, לרצות את הדבר ממעמקי לבבו, להסכים באמת באמת, באמת כ"כ טוב כאן לכל אחד בעולם שהוא רוצה להישאר לדורי דורות, אז למה כל בני האדם באים לספר לי צרות, כ"כ טוב? או שכבר בנ"א מרגישים שהעולם לא יכול להמשיך. יש בחירה לכל אחד מאיתנו האם לשקוע בחושך שיורד לעולם, ולקנות עוד מכשיר ועוד, וליפול לנ' שבנ' שאין שום תקומה לצאת משם, או לבחור בחיים אחרים לגמרי, לבחור בחיים שכולם אור ה', לבחור בחיים שהם קרבת ה', לבחור בחיים שמה שנושמים ומה שרוצים זה הקב"ה ותורתו באמת, באמת במעמקי הלב, הבחירה הזו מונחת לכל מי שחפץ בחיים של נצח. לא לפסוח על שתי הסעיפים, אלא לבחור חיים אמיתיים. בדור כמו שאנו נמצאים, בשנים כמו שאנו נמצאים, בשנה שבה אנו מונחים, מי שיבחר באמת במעמקי הלב לרצות את הקב"ה באמת, הקב"ה יתגלה אליו בתוקף של אור גדול של זיו השכינה, של תענוג של חיבור אליו יתברך, אבל צריך לבחור באמת באיזה חיים אנו רוצים. מעולם, מאז שנברא העולם, לא היה כזה עומק של בחירה, של חושך מול אור.

אני מקווה שהדברים שנאמרו יובנו מהמקום הנכון שלהם, מההשתוקקות לחיים שבהם, מהגעגועים לחיים, ולא מהשברון של החושך, אלא מהמקום של התקווה הגמורה לחיי נצח כאן בעוה"ז. נתפלל יחד שהקב"ה יגאל את כל הכנסת ישראל עוד לפני ראש השנה תשע"ג, שנזכה יחד כולנו לרצות באמת להיפטר מכל המרכיבים שמורידים את הבני אדם למקום השפל ביותר שיכול להיות, ולבחור בחיים האמיתיים היחידים שיש, שזה עולם שכולו אור של הקב"ה, לבחור באמת בחיי נצח, תורה, קב"ה, אהבת ישראל, חיבור אמיתי לכולם, אבל לא מבחוץ, אלא מהמעמקים הפנימיים שיש באדם, ויחד נזכה כל הכנסת ישראל וכל העולם כולו, להיכתב ולהיחתם לשנה טובה ומתוקה אמן ואמן.