דרשות 012 הרב מדבר תשסז

אני זוכר בערך לפני 17-18 שנה, הגיעו הימים הנוראים, ראש השנה ויום הכיפורים, אני יודע שבלוח השנה, בזמן, כתוב שיש ראש השנה עוד כמה ימים, ראש השנה מתקרב בזמן, אבל בנפש, בלב אני מרגיש, כלום! אני מרגיש שאני יודע שהזמן מחייב את האדם להרגיש משהו, משהו, אבל בנפש, הכל אותו דבר, ולא רק אותו דבר אלא כמו חלל פנימי בתוך הנפש, משהו חסר בעצם החיים ואני לא מבין מה חסר, אני מנסה לבדוק מה צורת החיים שאני עושה ומה הבעיה?

האם אני לומד תורה? כן. שלושה סדרים ביום. האם אני מתפלל? כן. האם אני משתדל לקיים את המצוות? כן.

אז למה אני מרגיש כל כך ריק בפנים שהכל חסר לי? ניסיתי לחשוב, ניסיתי להתבונן מה לא נכון? מה הטעות?, אם אין דבר לא נכון ואין טעות למה אני מרגיש בפנים חלל כל כך גדול שהוא לא נסבל? מאיפה הכאב העמוק הזה בתוך הנפש?

ניסיתי להסתכל מסביבי על אנשים, לראות איך הם מרגישים, מה הם חושבים, מה עובר עליהם, הרגשתי בודד לגמרי, כולם מרגישים שהכל בסדר. אולי מוסיפים עוד רבע שעה מוסר, קצת קבלות לשנה החדשה וממש שתהיה שנה טובה ומתוקה.

באותו זמן לא מצאתי עוד בני אדם שמרגישים כל כך חלל עמוק בנפש שחסר להם, הרגשתי את עצמי לבד. אחרי הרבה שנים מצאתי כבר הרבה מאוד אנשים שמרגישים שחסר להם בפנים הרבה מאוד! והם לא מוצאים את עצמם בחיים.

היום שאני מתעסק עם הציבור, אני מכיר כבר הרבה מאוד כאלה, הן כאלה שנמצאים בארץ ישראל רח"ל לא בכלל שומרי תורה ומצוות שהם הולכים לחפש את עצמם ב ד' כנפות כל העולם כולו, במזרח, במערב, בצפון ובדרום, אולי הם ימצאו את עצמם, מחפשים!

כמה קשה להרגיש שאני לא מוצא את עצמי, אני לא יודע מה אני רוצה מעצמי, אני לא יודע מה יביא לי את האושר, מה חסר לי שאני צריך לחפש, אני שואל אנשים, הם אומרים לי תשב ותלמד ותהיה מאושר, אני יושב ולומד ולא מרגיש מאושר.

לא ידעתי מה לעשות, ניסיתי לחפש אנשים לשאול אותם, כמו שנאמר אצל פרעה, שהוא חלם חלום "...וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה" ((בראשית מא' ח') אומרים חז"ל הקדושים (עיין בראשית רבה פט', ו' וברש"י) שהיו פותרים, אבל הם לא אמרו לו דברים שמתקבלים על הלב, הרגשתי שמה שהם אומרים זה לא בשבילי.

אני לא יכול לשכוח את התקופה זו, זה היה מהזמנים הקשים ביותר שהיו לי בחיים, לא הבנתי מה אני צריך לעשות, איפה הכיוון הנכון, מה אפשר לעשות? אבל הבנתי שמאידך אי אפשר להתייאש, אני לא חס ושלום זקן בן שמונים שעוד מעט נגמרים החיים, אני רק בהתחלה ולאיפה אני הולך??

בשלב מסוים שלא ידעתי מה לעשות, נכנסתי לחדר, עמדתי בפינה והתחלתי לבכות לריבונו של עולם, אני יודע שאני לא במדרגה שיכול להיות לי נבואה ואני ידע שנבואה פסקה, אבל ריבונו של עולם תגיד לי מה אתה רוצה...

בכיתי, ובכיתי הרבה, אבל הייתי בטוח שבסוף הקב"ה יסביר לי מה הוא רוצה ממני, לא יכול להיות שהוא שלח אותי כאן לעולם ושאפילו אני לא אדע מה רוצים ממני, חייב להיות שאם הוא שם אותי כאן, בסוף הוא גם יסביר לי, מה הוא רוצה שאני אעשה כאן בעולם הזה.

אני לא מאחל לאף אחד כזאת תקופה בחיים, אבל מי שעובר את זה, אני יכול להגיד לו משפט אחד, הייתי שם ויצאתי משם!

אני זוכר שרשמתי לעצמי רשימות: "אתה מרגיש כמו אדם זקן שלא מוצא טעם בחיים שלך, אבל אל תתייאש, עוד יבוא זמן שהקב"ה יעזור לך ותבין מה רוצים ממך כאן.

בשכל לא הייתה לי תשובה, לא הבנתי מאיפה תבוא התשובה, אבל הייתי בטוח שהקב"ה יעזור והוא עזר! איך? זה לא הגיע מהשכל, פתאום ברגע אחד, שהקב"ה פותח לאדם את הלב לשניה אחת, הוא פתאום מתחיל להבין מה הם חיים!!, זה לא שכל! זה תפיסה פנימה בתוך האדם שכשנפתח לו במשהו הלב, פתאום הוא מתחיל להבין מה זה המציאות של הבריאה כולה.

אני זוכר את זה מאוד מאוד חזק, אני ישבתי מול הספר ולמדתי, פתאום לרגע אחד הרגשתי שיש את מציאות ה' יתברך בעולם!! ואז קיבלתי את התשובה!

נולדתי בסייעתא דשמיא בבית חרדי, עברתי חיידר, ישיבה קטנה, ישיבה גדולה, כל יסודות האמונה שברוך ה' ידועים לכולנו, אבל הכל ידעתי ולא הרגשתי כמעט כלום.

אז הבנתי מאיפה היה החוסר העמוק בתוך הנפש, יש בלב מקום לה' יתברך שהוא אין סוף וכשהאדם לא מרגיש את ה' יתברך, יש לו חלל! חסר לו בפנים, הוא מחפש והוא לא יודע איך למלא ובמה צריך למלא את החלל הזה.

יש בני אדם שהקב"ה לא חנן אותם בהרגשה, כמו שהשולחן לא מרגיש, העץ לא מרגיש או כמעט ולא מרגיש, גם הם לא מרגישים, הבני אדם הללו, אין להם בעיה, הם קמים בבוקר, או לומדים או עובדים, איכשהו גומרים את החיים כמו שהם נולדו והכל בסדר.

אבל מי שמרגיש משהו, מרגיש שאנחנו נמצאים "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם..." (בראשית א' ב') והוא מחכה לאור של היום הראשון שיתגלה.

בתוך העולם הזה יש אחוז קטן של אנשים שיש להם הרגשה יותר דקה ויותר עמוקה והם סובלים הרבה מאוד הסיבה הראשונה שהם סובלים כי הם מסתכלים מסביבם והם רואים שלאנשים ברובם לא קשה כלום, איכשהו החיים נראים בסדר והסיבה השניה שהם סובלים עוד יותר כיוון שהם מנסים לחפש איך למלא את הצורך של ההרגשה הפנימית והם לא יודעים איך.

ככל שבן אדם מרגיש יותר בחיים, הוא יותר מרגיש שהמציאות שאנחנו רואים מול העיניים היא לא תיתן לו סיפוק, הוא רואה שאפילו שאנשים יכול להיות שהם יושבים ולומדים ומקיימים מצוות, זה צריך לתת להם סיפוק כי הם חיינו ואורך ימינו, אבל הוא לא מרגיש כי הם חיי ואורך ימי שלי, ואז הוא עומד כנגד שוקת שבורה והוא מנסה לחפש, אז אולי רחמנא ליצלן החיים הם בחוץ…

דבר אחד צריך לדעת העולם הזה מלא בכל מיני סוגים של תענוגות שיש, על זה אומרים חז"ל הקדושים על הפסוק "...וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא" (קהלת ו' ז') במדרש קהלת פרק ו' "משל למה הדבר דומה לעירוני שנשא בת מלך, אם יביא לה כל מה שבעולם אינם חשובים לה כלום, שהיא בת מלך. כך הנפש, אילו הבאת לה כל מעדני עולם אינם כלום לה. למה? שהיא מן העליונים" אין אפשרות שאדם שיש לו הרגשה וחוסר אמיתי שהוא יגיע לסיפוק בתענוגות של העולם הזה, זה לא משנה אם זה בהיתר או שזה באיסור, הנפש שלו תרגיש תמיד חסרה! מדוע? כי היא מן העליונים! היא מחפשת משהו אחר!

בשלב מסויים של החיים, הבנתי איפה שורש כל הבעיות כולם, ברוך ה' את מאמרי חז"ל השורשיים, רובם ככולם יודעים שהעולם עומד על התורה והכל מתקיים בזכות התורה (נפש החיים) ואסתכל בה באורייתא וברא עלמא (זוהר תרומה ח"ב קסא.), וזה הדבר היחיד שהוא נצחי, כל מאמרי חז"ל הללו, רובם ככולם יודעים בעל פה, אבל מה חסר? אני ידוע את הכל אבל אני מרגיש בחיים, לגמרי אחרת, כשאני ארגיש שבאמת התורה היא הכל, והקב"ה שנתן את התורה, אז אני ארגיש באמת שיש לי בשביל מה לחיות.

הרבה זמן, הרבה שנים, אני מתבונן על זה עוד הפעם ועוד הפעם, אני אספר לכם סיפור, יש בירושלים עיר הקודש בשכונת הבוכרים, אם מישהו מכיר, חנות פלאפל, אנשים עומדים שם בתור לפעמים הרבה מאוד זמן, יש פלאפל מיוחד, יום אחד החלטתי, אולי באמת הם צודקים? מה זה הפלאפל הזה? עמדתי גם אני בתור בשביל לבדוק ממה אנשים נהנים, אמרתי לעצמי פעם אחת אני צריך לבדוק, אולי באמת פלאפל יכול לתת לי סיפוק בחיים? קניתי אותו ואכלתי אותו, אני יכול לומר שלי זה לא היה כל כך טעים בכלל, אז הבנתי שבפלאפל אני לא אמצא כלום.

ישבתי והתבוננתי ממה אנשים נהנים בחיים, זה הזכיר לי מאוד את שלמה המלך שניסה לבדוק את כל תענוגות העולם הזה ולראות אולי הוא יקבל ממשהו תענוג, ניסיתי לבדוק ממה בני אדם מקבלים חיות, ראיתי שיש בני אדם שמקבלים חיות מכבוד, זה הבנתי לבד שזה שקר, זה לא יכול לתת חיות אמיתית, ראיתי בני אדם שמחפשים תענוגות העולם הזה, נוסעים לנופש לכל מיני מקומות, אמרתי לעצמי, פעם אחת אני צריך לבדוק, אולי באמת הנופש הזה יתן לי חיות, לקחתי כסף ואין לי הרבה, ונסעתי לבית מלון, בשביל לבדוק, אולי באמת זה נותן הרבה חיות, הייתי שם וגם חזרתי משם, הרגשתי שזה נתן לי טיפה רוגע, אבל חיות, גורנישט!

לקח הרבה שנים עד שזה התאמת עוד עמוק ועוד עמוק ועוד עמוק ועוד עמוק בנפש, את החיות אני לא אמצע בשום דבר בחוץ, אני אמצא אותו בתוכי! ככל שהחיבור שלי לקב"ה ולתורה יהיה יותר אמיתי בפנים, משם יהיה לי חיות וככל שאני אחפש את זה יותר בחוץ, אני ארדוף אחרי הרוח ואני לא אשיג את מה שאני רוצה.

אני לא אומר שיחת מוסר, אני מספר סיפור חיים, מספר סיפור חיים פנימי, חיפוש והיכן מצאתי.

היום אני מבין ברור מאוד, אבל ברור מאוד מאוד, לפעמים צריך לאכול ממתק, לפעמים אפשר למצוץ סוכריה ולפעמים אפשר ליסוע לים, כל זה בכדי שיהיה לי טיפה רוגע ויישוב הדעת, אבל חיות מאיפה יהיה לי? מהקשר לקב"ה ולתורה באמת!

המסקנה הזאת עד שהיא הגיע, זה לקח הרבה זמן, אחד מהפעמים שהקשים ביותר שאני זוכר בתוך עצמי, הייתי בישיבת פונוביז', ישבתי ולמדתי הרבה, לא מעט, כי ניסיתי לבדוק אם התורה יכולה לתת לי חיות ולא הגעתי לזה. אני זוכר שחזרתי באוטובוס מבני ברק לירושלים עיר הקודש ואמרתי לעצמי, אולי אתה בכלל אותו תלמיד שלא ראה סימן טוב בלימודו ברכה בלימודו (חולין כד.), לא שלא הבנתי בלומדות, הבנתי מצויין, אבל לא הרגשתי שזה נותן לי חיים, חשבתי לעצמי, אולי אני צריך לעזוב את הישיבה? אולי לא בשביל זה באתי לעולם? יש אנשים שבאו לעולם ללמוד ואני רחמנא ליצלן אולי לא?

נסעתי לירושלים עיר הקודש ואמרתי לעצמי, תלך להתייעץ עם אחד מגדולי הדור שגר בירושלים. נסעתי לבית שלו, חיפשתי אותו וחיכיתי ולא הצלחתי להיכנס. כאב לי הלב מאוד! לא ידעתי מה לעשות.

בשלב מסוים חזרתי בחזרה, ישבתי עם עצמי והגעתי לכלל הכרה ברורה, אם הקב"ה אמר כי הם חיינו, אז זה יהיה החיים שלך, אל תתייאש ותמצא את זה כאן, אני זוכר שחזרתי עם החלטה חזקה מאוד מאוד, תמסור את החיים שלך על זה והקב"ה בוודאי יפתח לך, אל תתייאש לרגע כי זה יפתח בסוף הקב"ה הוא אבינו אב הרחמן והוא רוצה לתת לך חיים ואם אתה רוצה את החיים בתוך התורה, אתה תמצא אותם שם!

אני יכול לומר סיכום של החיים, למי שמרגיש שתוכו חסר, וגם למי שלא מרגיש, לא תמצאו בעולם הזה כלום! הכל דמיונות בקושי לרגע שחולף ועובר וסיפוק בחיים לא יתן לאדם, אם תרצו באמת באמת למצוא חיים אמיתיים, תבכו לקב"ה ממעמקי הלב, ריבונו של עולם פתח ליבי בתורתך, לא רק לפתוח את המוח להשכיל ולהבין, אלא לפתוח את הלב שיהיה חיות ואז האדם הופך להיות מאושר עלי אדמות כפשוטו!

אני מאחל לכולם מעומק הלב שראשית כל יבינו שאת החיים מקבלים רק מהקשר לקב"ה ולתורה, שהקב"ה יפתח את הלב לכל אחד ואחד מאיתנו שירגיש בעומק שזולת מציאות הבורא יתברך שמו ותורתו אין כלום ממש!