סוכות 039 נידון ישמעאל במים תשעד

הושענא רבה – נידון ישמעאל במים

כח התשובה בהושענא רבה – הכח לשוב אל השורש

ישמעאל – המים המקולקלים שבבריאה

בחג הסוכות נידונין על המים. יש דין על ידי מים.

יש שני אבחנות של דין על ידי מים – במעט מים ובריבוי מים. העולם נידון בריבוי מים במי המבול, שכל העולם היה נתמלא במים. וגם היה דין של מעט מים ביציאת ישמעאל מביתו של אברהם, שאברהם אמר "יוקח נא מעט מים". וזה היה דין על ישמעאל, וא"כ נמצא שישמעאל נידון במעט מים.

על מה ישמעאל נשלח מביתו של אברהם? על ידי ששרה אמנו ראה שישמעאל "מצחק" עם יצחק, וחז"ל אומרים ששרה ראה ברוח קדשה שהיה עתיד ישמעאל להכשיל כלל ישראל על ידי העצה של חטא העגל. וזה היה הצחוק דישמעאל נגד הצחוק דקדושה של יצחק.

ישמעאל היה הפסולת של אברהם שהוא יסוד המים, מדת החסד. ישמעאל א"כ הוא המים המקולקלים שיצא מאברהם. וא"כ מלבד שישמעאל היה נידון במים, גם ישמעאל היה מקושר עם מים – הוא המים דקלקול.

המחלוקת בין אברהם ושרה אם לשלוח ישמעאל מהבית

הקב"ה אמר לאברהם "לשמוע אל קול אשתך" להרצון של שרה לישלח ישמעאל מביתו, "כי ביצחק יקרא לך זרע", ולא ישמעאל. וגם ראתה שרה ברוח הקדוש (שהיה שורש רוח הקדוש בשמחת בית השואבה בסוכות) שישמעאל היה השפעה רעה על יצחק, והקב"ה הסכים עמה ואמר לאברהם לשמוע לדעתה, מחמת ששורש הרוח הקודש של שרה היה השורש לקוח הקודש בחג סוכות שאז העולם נידון על המים, וישמעאל נידון במים.

חז"ל אומרים שישמעאל עשה תשובה בסוף ימיו. וא"כ על אף שאברהם השליך ישמעאל מביתו ורק במעט מים שלא היה מספיק להחיותו במדבר, ועל אף שישמעאל היה השפעה רעה על יצחק, עם כל זאת ישמעאל עשה תשובה בסוף ימיו.

תשובה בהושענה רבה – הכח של ישמעאל לעשות תשובה

בסוכות העולם נידון על מים, והדין הזה בפרטות יותר בהושענא רבה. הדין נכתב בראש השנה ונחתם ביום כיפור, ובהושענא רבה יש חותם בתוך חותם. והרמז לזה, אברהם שלח ישמעאל מביתו עם חימת מים, והמילה "חימת" זה ר"ת חותם בתוך חותם.

הזמן הידועה לתשובה הוא בימי ראש השנה ויום כיפור, אבל יש עוד זמן לעשות תשובה, וכמו שמבאר האריז"ל ועוד, שהוא, הימים בין יום כיפור ושמיני עצרת. והיום שלפני שמיני עצרת הוא הושענא רבה, הזמן של החותם בתוך חותם, וישמעאל עשה תשובה בסוף ימיו, ונמצא שהושענא רבה הוא סוף השנה, וא"כ מונח בהושענא רבה שגם ישמעאל יכול לעשות תשובה. וזה מגלה עוד פנים של תשובה.

ברור, התשובה של עשי"ת הוא מדרגה שונה של תשובה מהתשובה של הושענא רבה. החילוק הוא, שהזמן של עשי"ת הוא זמן תשובה במיוחד לכלל ישראל, ורק עם ישראל מקבל הכפרה של יום כיפור, והאומות אינם מקבלים הכפרה של יו"כ.

אבל בהושענא רבה שהוא יום שמרבים בתפילה, שהוא המדה של ישמעאל שהתפללה בעבורו הגר אמו, האומות העולם יכולים לקבל כפרה על ידי כח הריבוי התפילה שהתגלה אצל ישמעאל מכח הגר אמו. וא"כ גם הגויים יכולים לעשות תשובה, והשורש לבזה בישמעאל שעשה תשובה בסוף ימיו.

וא"כ יום כיפור הוא זמן תשובה רק לעם ישראל, אמנם הושענא רבה הוא זמן תשובה לכל האומות, שהשורש לכך הוא בתשובה שעשה ישמעאל.

ישמעאל – שורש לערב רב

שרה ראתה ישמעאל מצחק עם בנה, וחז"ל אומרים, שהיא ראה איך שישמעאל צחק ומתלוצץ, כדי להשפיע צחוק דקלקול, ליצנות, על יצחק, ושהיא ראתה שלעתיד ישמעאל עלול להחטיא את ישראל על ידי  עצת חטא העגל. העגל נעשה על ידי הערב רב, וא"כ, הצחוק דקלקול של ישמעאל להשפיע קלקול על יצחק היה שורש לעצת ערב רב לעשות העגל להשפיע קלקול על כלל ישראל.

מה היה שורש השפעת הערב רב על כלל ישראל? חז"ל אומרים שהערב רב נישאו עם בנות שבט שמעון. המילה שמעון שורשו במילה ישמעאל. בצד הקדושה, בכלל ישראל, יש שמעון, ובצד הקלקול יש ישמעאל. כששרה ראתה ישמעאל מצחק עם יצחק, בעומק היא ראתה שהערב רב ישפיע עצה רעה על כלל ישראל מכח שבט שמעון שהם זרעו של יצחק בנה. היא ראתה שברגע שישמעאל יכול להתערב עם יצחק, היא ידעה בזה שהתערובות הזה יבוא לקלקול של ישמעאל בתוך זרעו של יצחק. שעל ידי שמעון זרעו של יצחק בנה, יש אפשרות להערב רב לבוא לתוך כלל ישראל ולהשפיע עצתם הרעה על כלל ישראל. וא"כ שמעון היה איזה בחינה של ישמעאל בתוך כלל ישראל.

השמיעה שבישמעאל – שורש לתשובת ישמעאל באשר הוא שם

וא"כ הן שמעון וישמעאל - שורשם במושג שמיעה. מה היחס בין שמיעה, לתערובות של השפעות האומות?

שמיעה הוא גם לשון של אסיפה, חיבור, ואחדות בני אדם יחד. ישמעאל עשה תשובה בסוף ימיו, וגם הקב"ה שמע לתפילותיו כשהיה במדבר - "באשר הוא שם". ושני מוושגים אלה יש להם אותו שורש - כשיש דבר שנפרד משורשה, הדבר יכולה לחזור לשורשו. וזה עומק המושג של תשובה, להחזיר הדברים הנפרדים לשורשם.

המילה "תשובה" הוא "תשוב ה". אות ה' שוה חמש. זה רמז לחמש הערבות של הושענא רבה שחובטים אותו בקרקע. וזה ה"תשוב ה" של הושענא רבה. זה גם נתגלה ביו"כ בחמש תפילות של יו"כ. ובהושענא רבה זה נתגלה על ידי חמש ערבות, ההושענות, וזה הגילוי של תשובת ישמעאל, שישמעאל יכול לחזור לשורשו. ביו"כ הכלל ישראל ישובו לה' על ידי חמש תפילות יו"כ, ובהושענא רבה יש עוד סוג שיבה להקב"ה על ידי חמש ההושענות.

גילוי האחדות בהושענא רבה ע"י הערבה עצמה

בימים הראשונים של סוכות יש ארבע מינים באגודה אחת, והד' מינים הם כנגד ארבע מדרגות של יהודים כמבואר בחז"ל. אבל מה מקשר כל אותם יהודים יחד?

חז"ל אומרים, יבוא אגודה אחת ויכפר על כולם. בחג סוכות, כל ישראל נאגדים ביחד על ידי האגודה אחת, שמקשר ביחד אלו שהם במדרגת לולב ואלו שהם במדרגת אתרוג ואו שהם במדרגת הדסים ואלו שהם במדרגת ערבות. וזה מגלה שכל ישראל הם באגודה אחת, שכולם חפצים לעשות רצון הקב"ה בלבב שלם.

אבל גבי הושענא רבה הובא בשולחן ערוך שנוהגים להתיר הקשר העליון מעל הלולב. עומק הדבר הוא, משום שבהושענא רבה איננו צריכים האגודה אחת כדי לאחד אותנו יחד. בהושענא רבה, במקום הארבעת המינים, אנו לוקחים רק ערבות. למה לוקחים רק ערבות ולא כל ד' מינים? יש אומרים שבהושענא רבה, מניחים כל הארבע מינים ולוקחים רק ההושענות, אבל יש אומרים מנענינים הערבות, אבל בכל אופן, בהושענא רבה יש לקיחת ערבות בלבד. עומק הדבר, שהושענא רבה מגלה שבאמת הערבה הוא זה שמאחד כלל ישראל יחדיו. הערבה הוא השורש ל"כל ישראל ערבים זה לזה", כל ישראל מעורבים זה בזה, האחדות בכל ישראל.

בששה ימים הראשונים של סוכות, האחדות של כלל ישראל הוא על ידי לקיחת כל הד' מינים יחד באגודה אחת. ובהושענא רבה, האחדות של כלל ישראל הוא ע"י הערבות בלבד, ההושענות, וזה מגלה עומק יותר של אחדות.

עומק התפילות בקול רם בהושענא רבה

מה הכח האחדות העמוקה הזה שהיא מונח בהושענא רבה?

בהושענא רבה כולנו מתאחדים יחד על ידי כח הערבה בלבד. וזה במקביל לשמיעת הקב"ה לתפילות ישמעאל שמתגלה בהושענא רבה - שהקב"ה שומע ביותר לתפילתנו ביום זה. וא"כ בהושענא רבה מתאמצים להתפלל בכוונה ובקול רם, כדי שהקול תפילה שלנו יהיה יותר "נשמע". ולכן בהושענא רבה מרבים בתפילה, משום שמי ששומע את כולנו הוא הוא שמאחד את כולנו יחד.

הושענא רבה – גילוי המקום הפנימי של אחדות העולם

כשהקב"ה שמע לקול ישמעאל "באשר הוא שם", זה גילוי שהקב"ה שומע כל האומות כשהם מתפללים איליו.

ויש עוד פנים איך חג הסוכות מגלה אחדות - בין כל העמים. חג סוכות מאחד כל העולם יחדיו על ידי שהקב"ה שמע לקול ישמעאל באשר הוא שם, וזה מדרגת התשובה בהושענא רבה, שהוא הזמן שכל אומות העולם יכולים לשוב לשורשם ולחזור להתאחד יחד תחת שורשם, ושמה כולם ביחד יכולים להיות נשמעים לה'. ישמעאל עשה תשובה מגלה שיש מדרגה מיוחד של תשובה של הושענא רבה, שמגלה פנים חדשות בחג הסוכות. והוא, שיש מקום פנימי שבו כל ישראל, וישמעאל ושאר האומות, יכולים להתאחד יחד.

אברהם אבינו נקרא אב המון גוים. כל העולם באים מאברהם אבינו שהוא מדת החסד, יסוד המים. ואברהם שלח עם ישמאאל מעט מים. אברהם שלח ישמעאל מביתו מכח ששמע לקול שרה שראתה ברוח קדושה שעתיד ישמעאל להיות השפעה רעה על יצחק. אבל ישמעאל עשה תשובה וחזר לשורשו, וזה מגלה שחג הסוכות הוא לגילוי מיוחד של אמונה.

המשנה במסכת סוכה אומרת שבהושענא רבה אין מורידין הסוכה רק מורידין הכלים מתוך הסוכה, להראות שהושענא רבה הוא יום האחרון של החג. אם אין כלים, מורידין הסכך, להראות שאין אוכלים בסוכה בשמיני עצרת. עומק הדבר, הושענא רבה מגלה מדרגה שהוא למעלה ממדרגת הסוכה. בששה ימים הראשונים של סוכות, מנענעים הסוכה בכל הששה קצוות, במקבי לששה קצוות של הסוכה. אבל בהושענא רבה, מתירים הקשר העליון שעל הלולב ומורידין הסכך מעל הסוכה, שזה מגלה גילוי חדש.

שרה ואברהם – מבט חג הסוכות שהוא ששה, לעומת מבט הושענא רבה שהוא שביעי

סוכות שורשו ברוח הקודש של שרה שהיא שורש הרוח הקודש בשמחת בית השואבה של סוכות. הגמ' אומרת ששרה גם נקרא "יסכה", על שם שסיככה ברוח הקודש – וזה השורש לסוכה. כששרה אמרה לאברהם לשלח יצחק מהבית, היא ראתה ברוח קדשה שישמעאל עתיד להיות השפעה רעה על יצחק.

למה שרה לא ראתה ברוח קדשה שעתיד ישמעאל לעשות תשובה בסוף ימיו? עומק הדבר, משום שהרוח הקדוש של שרה הראה לה רק הפנים התחתוניות, שמסתכלת רק על הששה קצוות העולם, ולכן היא ראתה ברוח קדשה רק ההשפעה הרעה של ישמעאל על יצחק. והיא היתה צודקת בזה, וגם אמר הקב"ה לאברהם לשמוע בקולה. אבל זה היה רק מצד מדרגת עולם בזה, שהוא כנגד הששה קצוות העולם.

אמנם מצד יום השביעי של חג סוכות, הושענא רבה שהוא למעלה ממדרגת סוכה, למעלה מששה קצוות, שמדרגת יום השביעי הושענא רבה מגלה פן שביעי שהיא למעלה מהששה קצוות – שם יש נקודה פנימית שישמעאל חוזר לשורשו, באברהם אבינו. ושמה ישמעאל עושה תשובה.

וזה עומק הדבר שאברהם לא היה רוצה לשלח ישמעאל מביתו. אברהם ראה הפנים הפנימיות, מדרגת השבעה שהוא למעלה ממדרגת ששה, שיש מקום פנימי שישמעאל עתיד לעשות תשובה. וביותר, הפחד של אברהם לשלח ישמעאל היה גופא סימן שעתיד ישמעאל לחזור לו.

ועל אף שהקב"ה אמר לאברהם לשמוע לשרה, זאת לא אומרת שאברהם לא היה צודק לגמרי. הן אברהם ושרה היו צודקים, שניהם היו נביאים. רק שהמבט הרוח הקודש של שרה על ישמעאל היה מצד הששה ימים הראשונים של חג סוכות, שהוא במקביל לששה קצוות של העולם. אבל המבט הרוח הקודש של אברהם היה מצד יום השביעי של סוכות, ולכן היה מתיירא לשלח ישמעאל מביתו, שראה שישמעאל עתיד לעשות תשובה. וזה היה גופא הגורם לסייע לישמעאל לעשות תשובה בפועל. אומרים חז"ל שישמעאל החזיר אמו הגר לתשובה והיא נעשית קטורה, שנישאת לאברהם לאחר שחזרה בתשובה.

העומק שישמעאל עתיד לחזור לשורשו

התשובה של ישמעאל, שחזר לשורשו באברהם אבינו כשהקב"ה שמע לתפילותיו - זה בא מכח המיוחדת של תשובה בהושענא רבה. זה הכח של הושענא רבה שמגלה מדרגה חדשה של שמיעה, חיבור, אחדות .

ומה גורמת לאותו חיבור? בני ישמעאל נקראים ערבים, מלשון ערבה. כמו שהזכרנו, הערבות שלוקחים ביום השביעי דסוכות מגלים כח של אחדות. זה הנקודה הפנימית ששם הפסולת דאברהם, ישמעאל, יכול להתקן ולחזור לקדושה, לבית אברהם.

חז"ל אומרים שהפסוק "ועלהו לא יבול" קאי על אברהם, שזרעו לא יבול, שאפילו העלה שנפל ממנו, שהוא ישמעאל, לבסוף עשה תשובה.

חובטים הערבות בהושענא רבה עד שכל העלין (או רובם) יפולו. אנו לא חובטים הערבות של חג סוכות. אנו רוצים שהעלין של ערבות אלו ישארו. ישמעאל הוא העלה שנפל מאברהם, ישמעאל נזרק חוצה מביתו של אברהם. הערבות של חג סוכות, שאין חובטים אותם אלא חפצים להשאירם, הוא ההתראות שישמעאל הוא עלה שיכול להשאר מחובר לשורשו גם לאחר שנפרד משורשו. ולכן עתיד ישמעאל לחזור לקדושה, מחמת שישמעאל נשאר מחובר לאברהם על ידי תשובתו.

החיבור של ישמעאל לארץ ישראל – רק לבחינת כלי של ארץ ישראל

יותר על כן. ישמעאל עשה תשובה בסוף ימיו, וזה היה לאחר שנפטר אברהם. אברהם הוא היה המקור של ישמעאל, המעיין של המעט מים שלו, שנתן לו האפשרות לחיות במדבר. חובטים ההושענות בקרקע, עומק הדבר, מחמת שרק לאחר שאברהם נקבר בקרקע, אז ישמעאל עושה תשובה. וא"כ ישמעאל עשה תשובה וחזר לשורשו רק שכבר נפטר אברהם מהעולם, ונמצא, שכל השיבה של ישמעאל לקדושה הוא רק בחביטת הערבות על הקרקע.

למה באמת החביטות הערבות הם התשובה של ישמעאל? חז"ל אומרים שישמעאל נמול בגיל י"ג, ובזכות המילה, היה לו את הזכות לדור בארץ ישראל, בפרט האחרית הימים. ישמעאל הוא במקביל להערבה, שנקרא ערבי נחל, ובתוך גוף האדם יש נחל על ידי הברית קודש, שהברית הקודש הוא מקור לכל חיי האדם, המעיין הפנימי שלו. ישמעאל יש לו זכות בארץ ישראל, אבל באיזה חלק של ארץ ישראל? רק בקרקע של ארץ ישראל, העפר של ארץ ישראל, ומשום שחזר בתשובה רק לאחר שאברהם נקבר וחזר לעפר. ישמעאל יש לו זכות לעשות לתשובה רק בחביטתו על הקרקע שהוא על ידי הערבות, ההושענות.

נמצא שחובטים את ישמעאל, הערבות, ההושענות, בזמן הושענא רבה, כדי להראות שישמעאל יש לו זכות בארץ ישראל בזכות הברית מילה שלו, רק בהעפר, הקרקע, של ארץ ישראל.

יש מנהגים שונים בחביטת הערבה בהושענא רבה. הטור הביא המנהג לחבוט ההושענות בתוך כלי, אבל האריז"ל הביא שהמנהג הוא לחבוט אותם על הקרקע בלי כלי, וכן נוהגין. מה עומק הדבר בשני מנהגים שונים האלה?

ארץ ישראל נקרא ארץ הצבי, משום שעתידה להתפשט לכל הארצות, וכמו שהצבי רץ, וריצה היא סוג של התפשטות. ישמעאל יש לו זכות בארץ ישראל רק בבחינת כלי, ולכן כל החיבור של ישמאאל לארץ ישראל הוא רק מצד הכלי שבארץ ישראל, שהוא מוגבל – ואין לו קשר לבחינת הארץ צבי שבארץ ישראל, שהוא הנקודה הנצחית והבלתי-מוגבל של ארץ ישראל.

וזה עומק הטעם המנהג שהובא בטור, שחובטים הערבות רק בתוך כלי ולא ישיר על הקרקע. כמו שכל כלי נמדד ומוגבל, כן חלקו של ישמעאל בארץ ישראל הוא מוגבל, כי ישמעאל מחובר רק לבחינת הכלי שבארץ ישראל. ומטעם זה, ישמעאל יש לו רק שליטה זמנית על ארץ ישראל, כי הוא מחובר רק לנקודת המוגבל של ארץ ישראל ולא לנקודת הבלתי-מוגבל של ארץ ישראל, שהיא ארץ צבי – שהיא שייכת רק לזרעו של יצחק.

החיבור של ישמעאל לאברהם – רק ככלי לאברהם אבינו

כשנישאת אברהם את קטורה, שהובאה לאברהם על ידי ישמעאל, מה היחס של הגר עכשיו לאברהם? היא רק כלי לאברהם. אין המשך של אברהם על ידי ישמעאל. ההמשך של אברהם היה רק על ידי יצחק, "כי ביצחק יקרא לך זרע", ומאז, ישמעאל לא נקרא זרעו של אברהם. בני הגר אינם המשך לאברהם, וגם לאחר שהגר חזרה תשובה ונעשית קטורה ונישאת בתשובתה לאברהם, עדיין היא לא היתה המשך לאברהם. היא לא יותר מבחינת כלי לאברהם. "אין אשה מתקדשת אלא אם כן היא עשתה עצמה כלי", וזה האבחנה התחתונה של אשה לבעלה, אבחנת כלי – וקטורה אינה יכולה להיות יותר ממדרגת כלי לאברהם.

אבל יצחק שנקרא זרעו של אברהם הוא ההמשך הנצחי של אברהם. ולכן שרה, שהולידה את יצחק, לא היתה רק כלי לאברהם כמו כל אשה לבעלה שעשתה עצמה לכלי איליו, אלא שרה היתה המקור לכל ההמשך של אברהם, האמא של כל זרעו של אברהם שממשיכים אותו.

ולכן המנהג לחבוט ההושענות בקרקע בהושענא רבה שהוא רק בתוך כלי לפי דעת הטור, בעומק זה במקביל למדרגת ישמעאל, ואילו מנהג לחבוט ההושענות ישיר על הקרקע ולא בתוך כלי, שהוא לפי דעת האריז"ל – זה במקביל למדרגת יצחק. ואלו ואלו דברי אלוקים חיים, שניהם הם אמת וקדושה. המנהג הטור לחבוט ההושענות בתוך כלי הוא להראות שישמעאל יכול להיות רק כלי להקרקע של ארץ ישראל, לנקודת הגבול שבארץ ישראל, ולא יותר מכך. והמנהד האריז"ל לחבוט ההושענות בלי כלי הוא במקביל למדרגה העליונה שהיא יצחק, שיש לו קשר עצמי עם ארץ ישראל, כלומר לנקודת הבלתי-גבול והמופשטת שבארץ ישראל, ולכן לפי האריז"ל חובטים ההושענות ישיר על הקרקע בלי כלי.

 ביארנו שהערבות בהושענא רבה הם הגילוי של החיבור בין אברהם וישמעאל. ההתחלה של כלל ישראל היה באברהם, אבל היה גם פירוד של ישראל מאברהם על ידי הפירוד בין יצחק לישמעאל. ועל ידי ההושענות ביום הושענא רבה, יש שיבה לחיבור בין ישמעאל לאברהם, והשורש לכך מונח בתשובת ישמעאל. אבל מאידך, גם חובטים הערבות בהושענא רבה עד שלא נשארו העלין, וזה גילוי שכלל ישראל נפרד מכל האומות.

עומק כח התשובה שמתגלה בהושענא רבה שחלה בשבת

הושענא רבה נקרא שביעי של חג, אבל הושענא רבה היא לא רק יום השביעי של סוכות. הגמ' (סוכה לב ע"ב) אומרת שהערבה בשבת נקרע ערבה של שבעה. אין נוטלין לולב בשבת, מחמת שחוששין שמא יבוא להוציא אותו חוץ מתחום שבת, אבל היו נוטלין ערבה של שבעה בשבת, ואין בו חשש שמא יוציא אותו חוץ מתחום. וא"כ בהושענא רבה אפשר שיש מציאות של ערבה בלא לולב, והוא, בהושענא רבה שחלה בשבת.

עומק הדבר, שהשבת מגלה מציאות של ערבות בלי לולב. בשבת רגיל, יש עירוב תחומין, ומוצאין רק בתוך התחון. אבל בהושענא רבה שחלה בשבת, נוטלין הערבה ואין חשש הוצאה של חוץ מתחום – העומק בזה, משום שהערבה נמצא בתחום שעל עצמו, כמו תחום בתוך תחום, וזה דומה לחותם בתוך חותם, שהוא בחינת הושענא רבה, שנקרא חותם בתוך חותם. הושענא רבה, חותם בתוך חותם, מגלה מדרגה שאין בו סיבה לחשוש שמא יוצא בלולבו מהתחום שבת. וזה הכח המיוחדת של הערבה בהושענא רבה. כשחלה הושענא רבה בשבת, בזמן הגמ' שהיו נוטלים ערבה בשבת, זה גילוי של פנים חדשות של שבת, שהיום שביעי דסוכות כשהיא חלה בשבת מגלה אבחנה חדשה.

המילה שבת, מלבד משמעות הפשוטה שלה היא שביתה, היא גם מלשון תשובה. כשהושענא רבה חלה בשבת, היו נוטלין הושענות בשבת, ועומק הדבר, מחמת הכח מיוחדת של תשובה בהושענא רבה. ובמדרגת התשובה הזה, אין חשש שמא שהאדם יבוא לחטא – ולכן היו יכולים ליטול הושענות בשבת ואין חשש שמא יוציא אותו חוץ לתחום.

מדרגת תשובה שמתגלה בהושענא רבה, שמגלה מדרגה שאין אפילו חשש שמא הוא יבוא לידי חטא – זה גילוי של מדרגת תשובת ישמעאל, ותשובת העמים לשורשם, באברהם אבינו – שהיה מגייר את כל העמים, שכולם מאוחדים תחתיו.

התשובה של הושענא רבה – חזרה למדרגת יום השביעי השלם

התשובה של הושענא רבה הוא הזמן של החותם בתוך חתום, שבו הכל נחתמין – חותם כל מה שבא מראש השנה, יום כיפור, וסוכות. ומה החותם בתוך החותם הזה פועל? זה שיבה לשבת של עולם הבא, שאדם הראשון לא הגיע איליו מחמת אכילה מעץ הדעת. החותם בתוך החותם בהושענא רבה פועל שיבה, תשובה, להשבת דעולם הבא, היום השביעי השלם שבבריאה, שאדם הראשון היה נכנס בו לולא החטא.

המדרגה השלם של שבת שייכת לא רק לכלל ישראל אלא גם לכל האומות. הדין של גוי ששבת חייב מיתה הוא רק בתוך מדרגת שבת דהשתא, אמנם בשבת לעתיד לבוא, כל העולם ישבותו, כל העולם יקיימו את השבת, וזה כולל כל הגויים.

חביטות הערבות על הקרקע בהושענא רבה הוא מעין שיבה למקומם. ההושענות נשארו במקומם ואינם מנעע אותם, בשונה מהארבע מינים שמנעעים אותם. הארבע מינים מתנועעים, הר ברי תנועה, ואילו ההושענות היו מונחין אצל צד המזבח, והמקום עצמו של המזבח היה לכפרה. מה ההבדל בין כפרת הארבעת מינים לכפרת ההושענות? הנענוע של הארבע מינים, וגם היקף המזבח עם ההושענות, הוא המדרגה התחתונה של כפרה, ששם המקום עצמו אינו מכפר. אבל הנחת ההושענות בצד המזבח, שבו המקום עצמו מכפרת, הוא המדרגה העליונה של כפרה – שהוא התשובה של הושענא רבה.

התשובה של הושענא רבה מגלה התשובה שהתחיל בראש השנה. אין מנעעים ההושענות כמו הערבות שבלולב, אלא, מניחין ההושענות בצד המזבח, וכמו הערבה של שבעה שהיו לוקחים בשבת - שהם הערבות של תשובה, מלשון שבת, ותשובה מחזיר את האדם למקומו. וזה העומק שמניחין ההושענות בצד המזבח ונשארו שם במקומם.

נוהגין במוצאי שבת מיד להתחיל לבנות הסוכה, להראות שאנו יוצאים לגלות. הסוכה, וגם הששה ימים ראשונים של חג הסוכות, הם כמו מצב הגלות. אבל כל זה רק מצד מבט השית אלפין שבהם אנו נמצאים, שהוא הגלות, וזה כל הששה צדדין שבהם מנענעים הלולב בששת הימים הראשונים של סוכות. אבל הושענא רבה מגלה הצד השביעית שבא אחרי השית אלפין שנין, ששם אין גלות, אין ששה תנועות, אלא כולנו נשארים במקום אחד – והמקום עצמו מכפרת, בלי צורך להתנועע מקום למקום. וא"כ הששה צדדין של הסוכה הם הגלות, ובהם יש כפרה על ידי תנועה. בגלות, מתנועע ממקום למקום. אבל בהושענא רבה, יש מדרגה עמוקה יותר של כפרה – שמגלה שהמקום עצמו מכפרת, ואין גלות. וזה התשובה למדרגת השבת השלימה.

כח התשובה של הושענא רבה - הגילוי של "באשר הוא שם"

הושענא רבה א"כ מגלה שהמקום עצמה מכפרת, וזה הגילוי של "באשר הוא שם", שהקב"ה דן את ישמעאל באשר הוא שם, בהמקום שישמעאל שב. וזה כח הערבה בהושענא רבה, שהוא מדרגה חדשה של כפרה לישראל, שבו המקום עצמו מכפרת.

וזה גילוי עמוק על הכפרה של הושענא רבה. הכפרה של יום כיפור שייכת רק משום שהשטן אין לו רשות לשלוט ביום כיפור, היצר הרע אין בו שליטה ביו"כ. בהושענא רבה אמנם יש יצר הרע, אבל המקום עצמו מכפרת. וזה מדרגה עליונה של כפרה יותר מיום כיפור.

 בהושענא רבה יש תיקון גם לרשעים, על ידי הערבה של הושענא רבה, שהוא במקביל להרשעים, כיודע מדברי חז"ל. ויותר על כך, הערבות הם במקביל להערביים, ישמעאל, שהיה נידון באשר הוא שם – ושם הקב"ה קיבל את תשובתו.

המילה "ישמעאל" יש בו אותיות "שם", כלומר שהקב"ה דן אותו שם במקומו, באשר הוא שם. ושם במקום בזה, הוא עשה תשובה אמיתית. ועל אף שזרעו היו עתידין לייסר את הכלל ישראל, הקב"ה קיבל את תשובתו, משום שבמקום הזה שהוא עשה תשובה, שם הוא היה עם הקב"ה, ושם הקב"ה ראה רק את המקום הזה, שהיה לכפרה לו. וזה הכפרה המיוחדת והתשובה של "באשר הוא שם", שהוא הוא כח התשובה בהושענא רבה.

עומק הדבר שמתפללין בהושענא רבה על גשמים

וזה השורש להתפילות על גשם, שמתפללין בהושענא רבה. בהושענא רבה אנו מתאמצים להתפלל בפרט על גשמים, ובעומק, אנו מתפללים בהושענא רבה מכח מדרגת "באשר הוא שם" – ו"שם" כוונת הדבר הוא, להמקור של המים, ולא מקום הכיוון של המים. אם היינו מתפללים רק מהמקום שהמים יורדים לשמה, שהוא כאן בארץ, נמצא שאנחנו לא זכאים לגשמים. אבל אם אנחנו מתפללים לקבל המים מהמקור שממנו הם באים, מ"שם", מקום המים העליונים שהם בשמים – אז אנחנו זכאים לקבלם.

הכח בהושענא רבה להתפלל לגשמים הוא משום שהערבות בהושענא רבה יש בו הכח הכפרה המיוחדת של באשר הוא שם. אנחנו לא מתפללים בסוכות לגשמים מהמקום שאנחנו עומדים בהעולם – שאם כן, זה לא מדרגת באשר הוא שם, ולא היינו זכאים לקבל גשמים. אלא, אנו מתפללים לגשמים ממקורם בשמים, שהוא "שם" – ולא כאן.

בסוכות, שהעולם נידון במים, זה לא המים התחתונים אלא המים עליונים, שהמה מי ברכה, ודלא כהמים התחתונים שהם מי קללה, שעליהם אמרו חז"ל גשמים בחג סימן קללה. אלא אנו מתפללים בסוכות למים שהם מים עליונים, שהוא בחינת באשר הוא שם – שהמים העליונים המה "שם" בשמים.

כשאנחנו מתפללים להקב"ה, אנו מתפללים מפינו, לא רק מהשפתים. אבל יש אופן עמוק ביותר להתפלל – הוא, כשאנחנו מתפללים מתוך שורש הנשמה.

שתי ערבות של הלולב שאנו נוטלים בחג סוכות הם במקביל לשתי שפתים, כמו שאומרים חז"ל. וא"כ חג סוכות הוא מדרגה הרגילה של תפילה, תפילה מהשפתים. אבל כתוב "בשפתים כבדוני אבל לבם רחק ממני". התפילה מהשפתים אינו המדרגה השלימה. אבל בהושענא רבה, נוטלים הערבות כולם ביחד, וזה מרמז לאחדות של כלל ישראל, שהם ערבים זה לזה.

כשאנו מתפללים ממקום מאוחד כזה, זהו המדרגה של באשר הוא שם, שמה התפילות לא באים משפתינו אלא מהמקום האחדות הנפשות, מהשורש של כל נשמותינו. בתפילה כזה, יכול להיות שהאדם נענה מאת הקב"ה אפילו קודם שהם יצאו מפיו, "טרם יקראוני ואני אענה". 

זה מדרגת האחדות העליונה, ונקרא עריבות, שמתגלה בערבות דהושענא רבה. וזה עומק הקשר בין הושענא רבה למים, שמתפללים בהושענא רבה למים, שיבוא המים ממקורו אשר ממנו המים באים, "באשר הוא שם".

הכח לשוב להשורש

זה החותם בתוך חותם של הושענא רבה, שהקב"ה דן את האדם במקום שאנו נמצאים, באשר הוא שם – כלומר, שם במקור העליון שלנו. ושם בהמקור, הכל נקי, טהור, וטוב – וכשהאדם הוא שם, הכל יהיה טוב.

משה ניצל מן המים: "כי מן המים משיתוהו". ואלו הם מים עליונים של שמים שמצילין את האדם, ודלא כמי מריבה שעיכבו משה מלבוא אל ארץ ישראל. המים שמצילין את משה הם המים דתיקון של הושענא רבה שמצילין את האדם, שהם הכח של "שם" של "באשר הוא שם", הכח שבאדם לשוב למקורו העליון, "שם". המקום הזה מגלה המדרגה העליונה של כפרה, שהוא חותם כל ישראל לשנה טובה.