ספר דרך השם 035 חלק א פרק ה

חלק ראשון פרק חמישי  -  בחלקי  הבריאה ומצביהם

חלקי כלל הבריאה הם גשמיים ורוחניים, זה כללות הבריאה כולה, עכשיו הוא יסביר את חלקי הגשמיים וחלקי הרוחניים ביתר הרחבה, הגשמיים הם המורגשים מחושינו – מחושינו הגשמיים, ישנם חושינו הרוחניים של הנשמה המרגישה את הרוחניים, אבל כשהוא עוסק כאן בחלקי הגשמיים – הם המורגשים מחושינו הגשמיים. והם גופא, כלומר הגשמיים עצמם מתחלקים לעליונים ותחתונים. בגשמיים גופא יש חלוקה של עליון ותחתון, זה מתחלק לרוחני וגשמי, ובגשמי עצמו יש עליון ותחתון, העליונים הם כלל הגרמים השמימיים, דהיינו הגלגלים וכוכביהם, התחתונים הם כלל מה שבגלגל התחתון, דהיינו הארץ, המים האויר וכל מה שבהם מן הגופים המורגשים. כשהוא מסדר את הדברים בכלליות ממש, סדר הבריאה שהגשמיים עצמם מתחלקים לחלקים הללו, עליונים – גרמי השמיים, תחתונים – הארץ המים והאויר, בכללות הוא נקט את ה-ג יסודות. והרוחניים הם נבראים משוללים מן הגשם, בלתי מורגשים מחושינו הגשמיים' אך מורגשים בחושינו הרוחניים, ומתחלקים לשני מינים – האחד נשמות והשני נבדלים, הנשמות הן מין נבראים רוחניים, התעתדו לבוא בתוך גוף, ליגבל בתוכו – הרי מצטמצם אור הנשמה לגבולות הגוף, ולהיקשר בו בקשר אמיץ, הקשר האמיץ מעיקרא היה צריך להיות קשר שהוא בל ינותק, אבל תולדת החטא הוא הניתוק, ולפעול בו פעולות שונות – מה שהנשמה פועלת בגוף, בזמנים שונים. הרמח"ל מסדר בקצרה את היסודות הברורים ולאט לאט מפתח לאן הוא רוצה להגיע, הוא רוצה להגיע לאדם, זאת הקדמה קצרה של יסודות מוסדים. עד עכשיו אם כן הוא בירר בהתחלה את חלקי הגשמיים, עכשיו הוא מברר את חלקי הרוחניים, הרוחניים עצמם – נשמות ונבדלים, עד השתא הוא ביאר את חלק הנשמות, עכשיו הוא מסביר את חלק הנבדלים. הנבדלים הם מין נבראים רוחניים, בלתי מעותדים לגופות כלל, הם אמורים מעיקרא להישאר רוחניים ונחלקים לשני חלקים גופא – הא' נקרא כוחות והב' מלאכים. וגם הם ממעלות רבות ושונות, ולהם חוקים טבעיים במציאותם כפי מעלותיהם ומדרגותם, כמו שכל דבר יש לו מעלות ומדרגות, אין דבר בבריאה שאין בו הדרגה,  עד שבאמת נוכל לקרותם מינים רבים של סוג אחד, שהוא הסוג המלאכי, אבל הרמח"ל מחלק אותם לשני חלקים, לכוחות ומלאכים. בכללות הרוחניים מתחלקים לנשמות ונבדלים, והנבדלים גופא מתחלקים לכוחות ומלאכים – מה זה כוחות ומה זה מלאכים? על איזה כוחות מדבר הרמח"ל? עד כאן היתה כללות ההגדרות, אך יש להבין ראשית כל, מהו הכח שנקרא נשמה?, כח שנקרא כוחות?, כח שנקרא מלאכים? כהגדרה כללית מאוד מחלק הרמח"ל בין הנשמות ובין הנבדלים, מדוע הוא קורא להם נבדלים? כי הם נבדלים מן הגוף, לעומת כך – הנשמות הרי הן מעותדות להיכנס לגופים, ממילא הן לא נבדלות מן הגופים, ואם ישנה הבדלה בין הנשמות לגופים – זה רק לזמן, אבל הן לא נבדלות מן הגופים בעצם כי הן עתידות להיכנס לגוף, לעומת כך הנבדלים – הכוחות והמלאכים – אינם עתידים להיכנס לגוף, לכן הם נקראים נבדלים. מה ההבדל המהותי אם כן בין הנשמות שעתידות להיכנס לגוף לבין הכוחות והמלאכים שאינם עתידים להיכנס לגוף? מדוע הכוחות והמלאכים אינם עתידים להיכנס לגוף והנשמות כן? ראשית צריך להבין מה זה כוחות ומה זה מלאכים, ואחרי זה להבין מדוע הם נקראים נבדלים כי אין עניינם להיכנס לגוף לעומת הנשמות שכן נכנסות לגוף?

מהו כח ומהו מלאך?

מפורש בדברי חז"ל שגם למלאכים יש גוף, אך חז"ל אומרים  מפורש שבני אדם נשמתם מן השמים וגופם מן הארץ, ומלאכים – נשמתם וגופם מן השמיים, כלומר, גם למלאך יש גוף, אך הגוף הוא רוחני ולא גשמי, כשכותב הרמח"ל שאין להם גופים – אין להם גופים גשמיים, אך בעצם הם ברי גוף, קיימת בהם מערכת של גוף, מה ההבדל אם כן בין הכוחות למלאכים? כח זה דבר מופשט שאפילו אין לו גוף, לדוגמא, שניים ועוד שניים שווה ארבע, מה זה? זה שכל. זה נקרא כח. כוחות מחשבה מופשטים הם כוחות, אך הם לאו ברי גופים, לא גוף גשמי ואף לא גוף רוחני. כוחות עניינם בעצם – שורשי הכוחות כמות שהם, לא מצד פעולתם. מלאכים זה כוחות שיש להם פעולה, זה נקרא מלאך. כוחות ככוחות לעצמם נקראים כוחות. כוחות שפועלים - הפעולה נקראת מלאך, אם הם פועלים בעליונים הם נקראים עליונים והם הם יורדים גם למטה ומתלבשים בגופים – הם נקראים נשמות.

כאן צריך להבין בעומק יסוד מוסד בדברי רבותינו, האדם הרי כולל את כלל הבריות כולם, זה סדר בניין אדם, אדם הוא כללות כל הבריאה כולה, אז בתוך האדם יש את האדם שבאדם, יש את המלאך שבאדם ויש את הכוחות שבאדם, רב יהודה והרב עילאי ערב שבת קודש, יורד וטובל, מתעטף בלבנים ודומה למלאך ה' צבאות, נביאים נקראים מלאכים, הרי  שמצד כך – כל אדם יש בו הבחנה של מלאך. כשמתחלקת הבריאה לשלשה חלקים שדיבר כאן הרמח"ל, יש את החלקים הגשמיים התחתונים שזאת עוד סוגיה, אך כשעוסקים עכשיו בחלקי הרוחניים שמתחלקים לנשמות ונבדלים, והנבדלים מתחלקים לכוחות ומלאכים, בכל  אדם ואדם יש את שלושת הכוחות האלה, יש את הכח בעצם ככח מופשט, לדוגמא יש לאדם את הכח שנקרא אהבה – אהבה זה כח מופשט, הוא יכול להלביש אותו על משהו – על ראובן, על שמעון, על התורה, על הקב"ה, על הרבה דברים, אך האהבה היא כח. מיכאל – קו ימין, הוא מוציא את האהבה מהכח לפועל, אז הוא נקרא מלאך, אבל עצם הכח – הוא כח, הוא לא שייך לאורות וכלים – הוא כח. כל דבר שיוצא לפועל, הוא צריך כלים, צריך גופים, או גוף מהשמיים – מלאכים, או גוף מן הארץ – נשמות, בני אדם. אבל עצם המציאות השרשית של כל דבר היא כוחות, לאחר מכן הוצאתם אל הפועל במדרגה רוחנית, ולאחר מכן הוצאתם לפועל במדרגה גשמית. כל מציאות קומת אדם, האדם צריך לזהות בעצמו ראשית כל את המדרגה שנקראת כוחות, לדוגמא, “גדול תלמוד שמביא לידי מעשה", יש בן אדם שמיד כשהוא לומד הוא חושב איך לעשות את המעשה, זה נקרא נפל. כל דבר צריך שיהיה לו את עצם הכח השכלי, לאחר מכן ישנם שלבים של הוצאתו לפועל, אבל קודם – צריך שיהיה לו היות שכלי, היות של כח. אם אדם מזהה את עצמו רק מצד היותו נשמה בגוף, אז הוא רוצה להוציא כל כח מכוחות הנשמה לפועל בגופו. זה לא גילוי של נשמה כמו שהיא. הוא צריך לגלות כוחות ככוחות. כוחות כהוצאתם לפועל במערכת רוחנית נפשית, זה נקרא כח המלאך שבנפש. כוחות כהוצאתם לפועל במערכת הגשמית נקראים נשמהשמולבשת בגוף, ואת כל הקומה כולה האדם כולל בקרבו. אדם שמזהה רק את ההוצאת מהכח לפועל ממש, הרי שהוא מזהה את נשמתו רק ביחס לגופו. פעמים שהוא בקושי מזהה את נשמתו, אלא את היחס הגופני, שאלה כוחות של הנפש הבהמית היוצאים מן הכח אל הפועל כמו שיסביר הרמח"ל בהמשך. אבל ככללות קומת האדם צריך לבנות את כל הקומה וצריך הכרת נפש ברורה, כוחות – מדרגה עליונה, מלאך – הוצאה לפועל ברוחני, נשמה – הוצאה לפועל בגשמי בהתלבשות בגוף.

לנשמה יש שני פנים, היא כוללת את החלק הרוחני שמצד כך היא נקראת מלאך, וכוללת גם את האופן להתלבש בגוף. בכוחות הנפש של האדם יש מה שהאדם מוציא כוחות מהכח לפועל ויש מה שהאדם משתמש בכוחות כעצם כוחות, לדוגמא, “לא תקום ולא תיטור", יש לאדם נטירה, זה כח, הוא עמל על עצמו לא לנטור, זאת עבודה בתוך מערכת כוחות, יכול להיות שזה נעשה על ידי מעשים, אחרי מעשים נמשכים הלבבות, אך העבודה היא במערכת של כוחות, ויש שמכח פעולת הנפש אתה עושה דבר בגוף, כחה של הנשמה הוא לפעול בתוך מערכת של גוף, הכח המלאכי שבנפש  פועל בתוך מערכת של הנפש ללא יחס להוצאה גשמית לפועל, ללא התגלות בעולם המעשה – בתוך מערכת הנפש עצמה, הדוגמא הברורה לכך היא בכל שבת קודש כאשר אדם חוזר לביתו כאשר אומרת הגמרא בשבת  שני מלאכים מלוים אותו, למה בחול יום אינם מלוים אותו? ביום חול ישנו עולם המעשה, המלאכים אינם נמצאים שם. כהגדרה כללית - המלאכים נמצאים בעולם מופשט, ודאי שמבואר הרבה פעמים בדברי רבותינו שמלאכים גם ירדו לארעא, זאת סוגיא לעצמה, אך ככללות המלאכים נקראים מלאכי שמיים ולא מלאכי ארץ, הם נמצאים בעולם של כוחות בלי הלבשה של גוף, מדרגת 'שמיים' עניינה כוחות ללא הוצאה מעשית לפועל.

גם הארבע יסודות בשרשם נקראים כוחות, אש זה כח, רוח זה כח, מים זה כח, עפר זה כח, הוצאתם לפועל זאת סוגיא נוספת אך בשרשם הם כוחות, כל דבר בשורשו הוא כח ולאחר מכן מקבל הלבשה. שורש של כל דבר הוא חכמה, וחכמה כידוע מורכבת מאותיות 'כח מה', כל דבר בשורשו הוא כח. מי שלא נמצא במדרגת חכמה – הוא לא תופס כוחות, הוא תופס כל דבר כפעולות, פעולות רוחניות – מלאכים, פעולות שמתלבשות בגוף – נשמות בגוף, אבל מי שנמצא במדרגת חכמה הוא תופש שורשי כוחות של חכמה – כח. יש להבין אם כן, אין הנידון הוא רק איך בנויה הבריאה, מבואר כאן איך בנויה קומת אדם, ובקומת אדם עצמו הוא צריך לכלול את כל החלקים האלה, לתפוס את שורש הכוחות שבנפש, לתפוס את הוצאתם לפועל בתוך מערכת הכוחות שזה כח המלאך ולתפוס את הוצאתם לפועל בהתלבשות של גשם שזה נשמה בגוף, אלה תמצית דברי הרמח"ל עד השתא.

ואולם נמצא מין אחד של נבראים שהוא כמו אמצעי בין רוחני וגשמי, והינו שבאמת אינו מורגש מחושינו, וגם אינו נגבל בכל גבולי הגשם המורגש וחוקיו, כי אם הוא היה נגבל בכל גבולי הגשם המורגש וחוקיו אז הוא גם היה מורגש מחושינו, הא בהא תליא ומצד זה שהוא אינו נגבל בכל גבולי הגשם וחוקיו נקראהו שלא בדקדוק רוחני, אבל נבדל בעניינו מן הסוג המלאכי, אף על פי שיתדמה לו באיזה בחינות, ויש לו חוקים פרטיים וגבולים מיוחדים כפי מציאותו באמת, ונקרא זה המין השדיי, שהוא מן השדים, ואולם גם הוא יתחלק לפרטים אחדים, שישוב המין הכללי סוג לגביהם והם מינים אליו. ישנו קושי כללי שצריך להבין בדברי הרמח"ל ב'דרך ה', דבריו מורכים מיסודות האמונה, ולאחר מכן, ככל שהספר מתקדם עוסק הרמח"ל בהבנת כוחות הנבראים, הרמח"ל ניסה בלשון קצרה מאוד להסביר את יסודות המציאות של הנבראים, אך מכיוון שנושאים הללו מורכבים מהרבה מאוד חלקים ופרטים, והספר כמעט לא עוסק בפרטים אלא בתפיסת הכללות של של נושאים אלה, הוא מגדיר אותם בכללותם אך אינו נכנס לבאר אותם לפרטותם ולכן יש קושי מסויים להבין את דברי הרמח"ל בחלקו השני, מאחר והעדר ידיעת הפרטים, כמו שכתב בהתחלה יוצר חוסר הבנה גם בכללות, בקצרה ממש נסביר מה זה שדים, הרמח"ל הרי העמיד שיש רוחניים, הרוחניים בתחילה הוא חילק אותם לשני חלקים כלליים – נשמות ונבדלים, נבדלים גופא הוא חילק לשני חלקים – הכוחות והמלאכים, עכשיו הוא מוסיף דבר שאינו רוחני בעצם,שנקראהו שלא בדקדוק רוחני, כמו אמצעי בין רוחני וגשמי – שדים. רבותינו אומרים שכל דבר מורכב מארבע יסודות – אש, רוח, מים, עפר, לשדים חסרים שני היסודות התחתונים – מים ועפר. הם מורכבים משני היסודות העליונים – אש ורוח. מבין ארבעת היסודות, העפר הוא היסוד הגשמי ביותר, לאחריו המים, ולאחריהם האש והרוח ( יש פנים לפיהם האש רוחנית יותר וישנם פנים להיפך) – יסודות האש והרוח הם רוחניים יותר ויסודות העפר והמים הם פחות רוחניים, מצד כך השדים יש בהם רק יסודות אש ורוח ואין בהם יסודות מים ועפר בהתגלות (אע"פ שבדקות יש), מצד כך – 'לכן הם נקראים שלא בדקדוק רוחני', למה הם נקראים שלא בדקדוק רוחני, כי בתוך מערכת ארבעת היסודות יש להם רק את שני היסודות העליונים שהם הרוחניים שבגשם ולא שני היסודות התחתונים שהם הגשמיים שבגשם, לכן מחד הם נקראים רוחניים והם לא נתפסים בחושינו, מדוע הם לא נתפסים בחושינו? כי לא מתגלה בהם העפר והמים, מה שאנחנו רואים אש ומרגישים רוח – זה מצד העפר שבאש וברוח והמים שבאש וברוח, אך השדים  - שיסודות העפר והמים שבהם נעלמים – הם נעלמים יותר מן האש והרוח עצמם, מצד כך השדים מחפשים מקום בו הם יכולים לחול בעולם, חסר להם גילוי של מים ועפר, ןעל כן הם מתלבשים בכל מיני כוחות על מנת להשלים את חלקי המים ועפר שחסרים בהם, זה מקום החלות של השדים. אז מחד הם גשמיים כי הם אש ורוח. ומאידך – הם ודאי לא רוחניים, כי הם אש ורוח בתוך מערכת יסודות החומר, לכן הם לא נקראים רוחניים, רק 'שלא בדקדוק' הם נקראים רוחניים. נקודת ההיזק שלהם היא מחמת שחסר להם מים ועפר, הם רוצים לקחת את אותם חלקים מבני אדם, הם רוצים להשתמש במים ועפר של הנבראים לצרכם, על כן הם באים ליטול את החלקים אותם הם רוצים להשלים. תפקידם בעולם הוא להוות לאדם רצועה  20:48 איך לנקות את עצמו מן החטא,כמו כל רע בעולם שמתנקה על ידי יסורים. בהגדרה יותר דקה, כל דבר בעולם יש לו ממוצע, אם יש רוחני וגשמי בתוך היסודות, אז חייב להיות מי שיכלול את הצד הזה בפועל, כל דבר בבריאה בנוי בצורה הזאת. מדוע כיום אין גילוי לשדים? הכתב כתב שהם "שלא בדקדוק רוחניים" אך סוף כל סוף זה הגילוי של האש והרוח, ככל שהדורות ירדו יותר מטה, אז "יגיענה עד ארץ, ישפילנה עד עפר", מצד כך העולם נמצא היום במצב בו גילוי יסוד העפר הוא החזק ביותר שיש, ומצד כך גילוי השד שהוא רוח ואש נעלם יותר, כשהדורות היו יותר רוחניים, וגילוי ארבעת היסודות בעולם נטה יותר לצד הרוחני, אז היה גילוי יתר לשדים, ככל שהדורות הולכים ויורדים, ונעשים חומריים יותר, בהקבלה נעלם גילוי השדים בעולם, זאת הסיבה שכמעט ואין גילוי של שדים בדורות בתרא. והנה נבחן ונבדל. והנה, נבחן ונבדל מין האדם לבדו, עד כאן אם כן היתה הקדמה כללית מאוד על כללות היצורים כולם. ומה היחוד של נקודת האדם? עד עכשיו חילק הרמח"ל את הבריאה לרוחניים וגשמיים, עליונים ותחתונים וכו', ומה מעלת האדם?להיות מורכב משני מיני בריאה נבדלים לגמרי,  יש כח יחודי באדם שהוא כולל גם את העליונים וגם את הגשמיים, גם את הנשמות וגם את הנבדלים וכו וכו' כמו שנתבאר, הוא ביסודו כולל את כולם, בכללות אנו מגדירים, שהוא כולל גם את העליונים וגם את התחתונים כדברי חז"ל כפי שמובא בפירוש רש"י, יום ראשון הקב"ה ברא שמיים וארץ – מן העליונים והתחתונים, יום שני מן העליונים, שלישי מן התחתונים וכל יום ויום, יום שישי מן העליונים והתחתונים – שזה אדם, שכולל את הכל, מצד כך בריאת יצירת האדם כוללת את כל הקומה כולה, ובכללות הוא כולל רוחני וגשמי. דהינו הנשמה העליונה והגוף השפל, מה שלא נמצא בשום נברא אחר. הגוף השפל, זה גוף שמגלה את העפר הגמור – וייצר את האדם עפר, הזכרנו את השדים, אע"פ שהם נבראים מיסודות החומר, אך מהאש והרוח, אך האדם – מאיזה יסוד הוא נברא? מן העפר התחתון, ואף שודאי יש אש,רוח ומים, אך בריאתו היא מהנקודה השפלה ביותר – מהעפר. וכאן צריך שתזהר, שלא תטעה לחשוב, שיהיה ענין שאר הבעלי חיים כעניין האדם, אם אדם יסתכל בהסתכלות חיצונית, מה ההבדל בין האדם לבהמה? כי אין נפש הבעל חי אלא דבר גשמי מן הדקים שבגשמיות. ומעניינו נמצא גם כן באדם, האדם הרי כולל את הכל, אז הוא כולל גם כן את חלקי הרוחניות של הבהמה, שזה נקרא בלשון רבותינו – 'נפש הבהמית' בבחינת היותו בעל חי אם כן, מהי החיות שנמצאת בבהמה? דבר דק מן הגשמיות (במקור: מן הרוחניות), לדוגמא, יש ארבעה יסודות – אש,רוח,מים,עפר. כאשר מתגלה בעפר יסוד הרוח, זה צורת בעל חי, היא נקראת נפש חיה, כלשון הפסוק בבראשית. כאשר מתגלה רוח, היא מזיזה, כאשר יש עלה, ובאה רוח ומזיזה אותו, היא אינה חלה בתוכו, אלא כדבר חיצוני שדוחף אותו, ומה קורה בבעל חי? הרוח נמצא בתוכו, אך זה הדק שברוחניות שבתוך הגשמיות, מהו ה'דקים שבגשמיות'? הרוח שנכנסת לתוכו – זה הדקות שבגשמיות, הנפש הבהמית. אמנם זולת כל זה, יש באדם נשמה עליונה, שהוא מין בריאה בפני עצמה, מהיכן? 'ויפח באפיו נשמת חיים', בעומק – היא לא בריאה, היא מנפיחת פיו יתברך שמו, שורש הנשמות הוא למעלה המבריאה, מה שנקט הרמח"ל לשון בריאה, זה מצד צירוף הנשמה לגוף. הרי כל הנבראים מהיכן נבראו? 'בעשרה מאמרות נברא העולם' ומהיכן נברא האדם? 'ויאמר אלהים נעשה אדם' שזה מאמר עשירי או תשיעי, תלוי בשיטות חז"ל, על מה זה נאמר? על הגוף, אבל הנשמה מהיכן? לא במאמר כמו שהוזכר, אלא בנפיחה, זה ההבדל היסודי בין כל הברואים כולם לאדם, כל הברואים נבראו במאמרות בלבד. באדם, מלבד בריאתו במאמר פיו יתברך שמו, יש בו יתרון עצום – יש בו נפיחת פיו יתברך שמו. נבדל מן הגוף לגמרי, ורחוק ממנו עד מאוד, זה לא רק שהוא רחוק ממנו עד מאוד במעלה, אלא שהוא נברא מדבר אחר לגמרי, הוא נברא מנפיחת פיו, שבאה ונקשרה בו בגזרתו יתברך שמו, על הכוונה שזכרנו בפרקים שקדמנו. עד כאן התבאר בקצרה ממש כללות קומת הנבראים כולם, וכללות מציאות האדם שחובק בתוכו את כל החלקים כולם.

ב. הנבראים הגשמיים ידועים הם אצלנו, וחוקותיהם ומשפטיהם הטבעיים בכללם מפורסמים, אך רוחניים אי אפשר לנו לצייר עניינם היטב, כי הם חוץ מדמיוננו, נדקדק לשון הרמח"ל, 'אי אפשר לנו לצייר', מצד הציור נוקט הרמח"ל בלשון 'כי הם חוץ מדמיוננו' כי הדמיון הוא כח המצייר, אדם יכול להשיג את הדברים בשכלו כפי ערכו, אך אם הוא רוצה לצייר את הדברים, מאחר ולא ראה אותם מעולם, וזה לא דומה לשום דבר אחר, אז לא ניתן לצייר את הדבר, אך להבין את זה מבחינה שכלית – במידת מה אפשר, ודאי שההבנה הזאת לוקה בחסר הרבה, אך ניתן במידת מה בבחינת 'מרחוק ה' נראה לי' שהוא שומע את הדברים ומשכיל אותם אך לצייר אותם הוא לא יכול בכלל. כל אדם מורכב מנשמה וגוף. היכן התגלות הנשמה באדם? בכללות כידוע, בשלושה מקומות – הנפש בכבד, הרוח בלב והנשמה במח. הנפש שנמצאת בכבד היא נקראת שיתופה דגופא, היא משתתפת עם הגוף ונבלעת בגופו של האדם. הרוח נמצאת בלב, שם עיקר רצונות האדם וגילוי מדרגת הרוח שבנשמה. הנשמה שנקראת נשמה בפרטות – נמצאת במח. מצד גילוי הלב זה מקום הרגשת החושים, מצד גילוי הנשמה זה מקום הראיה, מקום ההשכלה. אם מתגלה לאדם כח הרוח שבלב, של חלק נשמתו שנקרא רוח – הוא יכול להרגיש את הרוחניים. אם מתגלה לאדם הנשמה שבמח השכלי – הוא יכול גם להכיר אותם בראייה שכלית. אם מתגלה לאדם גם במח המדמה שלו –זוכה האדם לראייה מצד הצטיירות בכח המדמה שבקרבו – שזה נקרא מדרגת נבואה בכללות. ונדבר בהם בעינינהם רק כפי המסורת שבידינו. והנה מן העיקרים הגדולים שבידינו בענין זה, הוא שכנגד כל מה שנמצא בנמצאים השפלים, שהם החומריים התחתונים שם אנו נמצאים כיום, נמצאים למעלה כוחות נבדלים, הרמח"ל הזכיר לעיל שהרוחניים מורכבים משלושה חלקים – נשמות, כוחות, מלאכים. כל דבר יש לו שורש רוחני, זה הכח. הוצאתו לפועל ברוחני נקרא מלאך. הוצאתו לכח בהתלבשות בגוף – זה נשמה בגוף. אם כן נמצאים למעלה כוחות נבדלים שמהם משתלשלים ויוצאים בסדר אחד של השתלשלות, שגזרה חכמתו יתברך שמו, לפני שהקב"ה ברא את העולם הוא נתייעץ במלאכים, למה יש צורך להתייעץ עם המלאכים? כי הם אלה אשר יוציאו את הדבר לפועל, אין זאת התייעצות במובנה החיצוני, אלא, ההוצאה של הדבר לפועל נעשה על ידם, לעצם שורשי הכוחות אין חלק למלאכים, אך ההוצאה לפועל בחלקה, מבלי להיכנס לדקויות – נעשה על ידי המלאכים. השפלים האלה הם ומקריהם. הם – זה עצם שורש קיומם, ומקריהם זה תהלוכותיהם והנהגותיהם  ונמצאים הכוחות ההם, שורשים לנמצאים השפלים האלה כלשון חז"ל 'אין לך כל עשב ועשב שאין לו מלאך שמכה בו ואומר לו גדל', זה השורש הרוחני , יש את הכח בשורשו, והוצאתו  לפועל – על ידי מלאך, הוצאתו בפועל בגוף – על ידי נשמות בגופים. והנמצאים השפלים ענפים ותולדות לכוחות ההם, ונקשרים זה בזה כטבעות השלשלת. כל דבר גשמי קשור לרוחני כמו שלשלת שקשורה, יש כאן יסודות עצומים. אדם עושה פעולה למטה- הכל נפעל למעלה כמו שמסביר הנפש החיים, כיצד? כשלשלת, כאשר אדם מנענע את הדבר למטה, יעקב חבל נחלתו, הוא מתנועע למעלה, כל דבר שיש בבריאה למטה ולו הקטן ביותר שיש, ישנה שלשלת מהאור הרוחני הגבוה ביותר, משתלשת עד החומר התחתון כאן, ההשתלשלות הזאת בחלקה נקראת 'מלאך שמכה בו ואומר לו גדל', אבל ההשתלשלות הזאת היא מריש דרגין עד סוף דרגין, זאת ההשתלשלות הרוחנית שכוללת את הכל, ומצד כך אין לך דבר תחתון שאין לו שורש בעליון, כי אם אין לו שורש בעליון – הוא לא קיים. סדר הדבר הוא שכל דבר שקיים למטה, בהכרח שורשו למעלה, כאשר האדם פועל פעולה למטה, ממילא זה נפעל למעלה. ומה השכר שהוא מקבל? את שורשה של אותה פעולה  שפעל למטה, זאת הגדרת השכר. מהו השכר לעתיד לבוא? כל דבר שפעלתי בו למטה, אני קונה את השורש שלו למעלה, בבחינת 'אומן קונה בשבח כלי'41:51  הוא לא מקבל שכר מבחוץ, 'שכר מצוה מצוה' כמו שאומרים רבותינו, עצם המצוה הוא השכר, מה עומק ההבנה? כאשר פעלתי בדבר גשמי, השכר הוא הראשית השלשלת של הדבר התחתון אותו פעל, הוא מקבל את חלקו שהוא פעל בדיוק, הדברים האלה צריכים להיות ברורים בדעת האדם, זה כל התפיסה איך הבריאה בנויה. בדבר שהאדם לא נגע למטה הוא יכול לגעת למעלה, כמובן שהלמעלה הוא הרבה יותר רוחני ממה שהוא נוגע למטה, אך כל מה שיש לו למעלה הם חלקי הדברים שהוא ניענע אותם למטה, ולפי עומק הנענוע למטה – כך עומק השפע שהוא מקבל למעלה, אבל זה מה שהוא מקבל.הדברים האלה הם יסודיים מאוד מאוד להבנת שורש כל המציאות הווית הנבראים כולם. אם אדם היה תופס את הדברים האלה בליבו, אז הוא היה מבין, כאשר הוא רחמנא לצלן עושה דבר האסור, הוא מנענע את שורשו למעלה, אם הוא היה מרגיש שהוא מנענע למעלה – הבחירה היתה מסתלקת. ככל שדעתו גלויה שהוא מנענע למעלה – הבחירה הולכת ומסתלקת. עוד מסורת בידינו, שעל כל עצם וכל מקרה שבנמצאים השפלים האלה, יש את השורש העליון למעלה ואת הנמצאים למטה כשלשלת אך על ההוצאה שלהם מהכח אל הפועל הופקדו פקידים מן הסוג המלאכיי שזכרנו למעלה. ומשאם לקיים העצם ההוא או המקרה ההוא בנמצאות השפלים כפי מה שהוא, ולחדש מה שראוי להתחדש בשפלים, כפי הגזרה העליונה. צריך להבין, המלאך הוא רק כח רוחני, איך הוא יכול לפעול למטה? הוא אומר 'גדל' לשורש. ואיך זה מתפשט לענף למטה שנמצא בעולם החומר? על ידי השתלשלות. ומהי ההשתלשלות שיכולה להביא  אותו עד למטה? מי שמקשר בין העולם העליון לתחתון הוא האדם – שנשמתו מתלבשת בגופו. אילו היו רק נשמות ומלאכים בלי הלבשה של גופים, המלאך לא יכול היה להכות ולומר 'גדל', ולפעול למטה. יש עליונים ויש תחתונים, כיצד יכול העליון להשפיע בתחתון? רק מכח האדם שהוא חובק בקרבו גם עליון וגם תחתון, אז כל שפע המלאכים עולה ויורד באדם, כמו שמבואר בחז"ל 'הנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו', אמורים חז"ל, מיהו בו? ביעקב. כי אם אין את יעקב שנמצא למעלה ולמטה, מהיכן כח המלאכים לעלות ולרדת? אילולי ישנו אדם, אינם יכולים לפעול למטה, הם שייכים לעולם העליון. אז ודאי שמי שמשפיע את השפע הם המלאכים, אך זה מכח האדם שמקשר עליון לתחתון. אלו הם שני הכוחות. להבין בלשון אחרת כדי שיהיה ברור, יש מדרגה שנקראת אדם ויש מדרגה שנקראת מלאך, הבדל יסודי בין מדרגת אדם למלאך, בכללות – המלאך נקרא 'לאו בעל בחירה', האדם נקרא 'בעל בחירה'. לפי מה שידוע, ישנה נקודת הבחירה של האדם, יש למעלה מהבחירה ולמטה מהבחירה. חלקי הבחירה שבאדם, נקראים אדם. החלקים שלמעלה או למטה מבחירתו – זה נקרא המלאך שבו. איזה שפע מגיע דרך מלאך ואיזה דרך האדם? שפע שמגיע מהבחירה שלו חייב לעבור רק את האדם, לא דרך המלאך. שפע שמגיע ממקום שהוא למעלה מבחירתו או למעלה מבחירתו, זה עובר דרך המלאך ויורד דרך האדם, החלק שאין בו בחירה באדם – זה חלק המלאך שבאדם. כל אדם יש בו חלקים שאין לו בהם בחירה, חלקים אלה הם חלקי המלאך שלו.

ג. ואמנם, עיקר מציאות העולם ומצבו האמיתי, הוא בכוחות ההם העליונים. ותולדות מה שבהם, הוא מה שבגשמיים השפלים. השורש, שהוא העיקר, היכן הוא? למעלה. שם עומק הרוחניות הזכות והטהרה. למטה זה המקום השפל, וזה בין מה שמתחילה, ובין מה ששמתחדש בהתחלפות הזמנים. והינו, כי כפי מה שנברא מן הכוחות ההם, וכפי הסידור שנסדרו והגבולים שהוגבלו, כך היה מה שנשתלשלו אחר כך לפי חק ההשתלשלות שרצה בו הבורא יתברך שמו. וכפי מה שנתחדש ומתחדש בהם, תמיד כפי סדר עולם יש שינוי בכל מציאויות הנבראים כל הזמן, כך הוא מה שנתחדש ומתחדש בשפלים. אם אתה רואה שינוי למטה- תדע לך שלמעלה נעשה שינוי בשורש הכח, לא יתכן שינוי למטה אם בשורשו העליון אין שינוי, אכן המציאות המצב והסדר, וכל שאר ההבחנות בכוחות, הם כפי מה ששייך בהם לפי אמיתת עניינים,בשורש, והמציאות והמצב והסדר, וכל שאר במיקרים בשפלים, משתלשל ונעתק, למה ששייך בהם לפי אמיתת עניינים. ניתן דוגמא שורשית מאוד, הכח שנקרא בלשון תורה 'תפילה', כהגדרה כללית מאוד – אנו מתפללים לקב"ה, בכוחו לעשות הכל ואנו מתפללים שישנה מרעה לטובה, אך להבין על פי שנתבאר עד השתא. כל דבר שיש לו מציאות בעולם הזה, שורשו רוחני. אם אני רוצה לשנות דבר גשמי, כיצד אני פועל? לפי כללי עולם הגשם. אם ישנו חולי וצריך רפואה – הולך לרופא, וכן על זה הדרך. אך מכיוון שברור לנו שכל דבר שקיים למטה, יש לו שורש ברוחני למעלה, אז אני יכול לנסות לשנות רק את החלק התחתון האחרון למטה במקום קלקולו, ואני יכול לנסות לשנות אותו בשורש העליון, איך אני פועל בשורש העליון? זה נקרא תפילה, להבין עכשיו ברור מהי המהות של התפילה. זה לא רק שהקב"ה ישנה את הגזירה, זה אמת, אך להבין ברור מהי דרך הפעולה שם. הכל מסודר לפי כללי החכמה, כמו שלמטה, אם אני רוצה לשנות דבר אני פועל לפי הכללים של אותו עולם תחתון בו אני נמצא, כאשר אני רואה ענף למטה שיש בו פגם, כמו שביאר כאן הרמח"ל, מהיכן נשמך הפגם? מהשינוי שלו בשורש למעלה, אם אני רוצה לפעול את השבר כפי שהוא קיים למעלה, כאן חלה המערכת שנקראת תפילה. על שלושה עמודים עומד העולם – תורה, תפילה, גמילות חסדים. תפילה זאת הפעולה למעלה. גמילות חסדים זאת הפעולה למטה. תורה באה וחובקת עליונים ותחתונים. אבל להבין, תפילה הגדרתה – עושה מחצה, מה הכוונה עושה מחצה? מה שנוגע לעניינינו, היא פועלת בחלק העליון, אבל עכשיו צריך גם לשלשל את העליון לתחתון, זה נעשה על ידי המלאכים. אני רוצה לשנות את התחתון, לצורך כך אני פועל בעליון, כשהתחתון ישתנה – יושפע השפע לתחתון. עולה שאלה, האם דרוש מלאך או שמא השינוי נעשה ממילא? כל דבר שנמצא למעלה, על מנת שישתלשל למטה דרוש כח שמומליך אותו למטה, אם לך דבר שמוליך אותו מלעילא לתתא, אז הוא כביכול נשאר מעוכב למעלה, בכל מדרגה ומדרגה שהוא עובר, אומרים רבותינו, זה נידון מחדש האם ירד יותר למטה או לא, כמו שכאשר האדם יוצא מן העולם הזה והוא עולה בכל פעם ממדרגה למדרגה, וכל מדרגה שהוא רוצה לעלות דנים אותו מחדש האם הוא ראוי להיכנס, על אותו משקל כביכול, כאשר השפע יורד מלעילא לתתא, כל מעבר ומעבר שהוא רוצה לעבור, יש נידון מחדש אם הוא יכול לעבור את השער הזה, עד שהוא יגיע לנקודה האחרונה למטה. התפילה ראשית כל פועלת את הדבר מנקודת השורש. עכשיו צריך להעתיק את זה למטה – זה החצי השני. אבל החצי הראשון זאת פעולת התפילה בדבר כפי שהוא קיים בשורשו, פעולת הדבר בשורשו, זה שורש פעולת האדם. אם כן, מהו תוקף הפעולה הנעשית על ידי האדם במידה ואינו פועל בשורש העליון? כהגדרה כללית מאוד, כמו שיש הבחנה של אדם שנאנס ולא עשה מצווה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, במשקל הפוך יש אדם שהתפלל ולא נענה. מה קורה עם אותה תפילה? לאן היא הולכת? היא הולכת למקום אחר,ומצטרפת למי שפעל פעולה למטה ללא שורש עליון, כמו שהקב"ה מצרף מחשבה למעשה במצוות, על אותו משקל הוא מצרף מעשה, כדוגמת מעשה רפואה של רופא שפעל -  לתפילה של מישהו אחר, אך כמובן צריך שהתפילה תהיה קרובה לשורש של אותו אדם עליו פועלים את הרפואה. צירוף של התחתון בעליון. ואף רפואתו של גוי היא מכח ישראל שהתפלל. יש שבעים אומות, כל אחת מהאומות מושרשת באחד משבעים בני יעקב, מי ששייך לאותו שורש, מאותו מקום הוא מקבל את השפע. כל הבריאה כולה יונקת מישראל. השאלה היא, עד כמה הוא קרוב או רחוק מהענף. בכללות, זאת קומת צורת הבריאה. לא יתכן שיהיה ממש בפעולה למטה ללא פעולה למעלה. להבין אם כן ברור את תמצית הדברים, לאחר שהרמח"ל הסביר בכללות ממש את הקומה הכללית של העליונים, ואת הקומה הכללית של התחתונים ואת הקשר בין העליון לתחתון בבחינת שלשלת, וכותב באופן ברור שהעיקר הוא למעלה, התכלית היא לגלות את העליון בתחתון בבחינת 'לעשות לו דירה בתחתונים' למטה. מצד כך, השאלה היא איפה עיקר מקום פעולת האדם? ניתן דוגמא פשוטה, כאשר אדם שומע שפלוני חולה, מה המחשבה הראשונה שעולה במוחו? לפעול בשורש או לפעול למטה? אי אפשר להגיד שצד אחד הוא נכון לגמרי, תלוי בשורשי הנשמות ובמדרגות. אך צריך לתפוס את התפיסה הפנימית. ידוע שהחפץ חיים אמר על בעל הלשם 'אנחנו פועלים למטה, הוא פועל למעלה', איפה עיקר מקום פעולתו של האדם? כאשר האדם חי במבט נמוך, בבחינת 'תשת עלי כפיך' – נתמעטה קומתו, אז הוא רואה כל הזמן את הפעולות שלו למטה. הוא רואה גמילות חסד למטה, אך לא תופס שלמעלה זה לא פחות גמילות חסד מלמטה. נכון שלעין הרואה זאת ניכרת וזאת אינה ניכרת. האדם נברא מן העליונים ומן התחתונים נשמה בגוף, נשמה מלמעלה, גוף מלמטה, בודאי שהתכלית היא לגלות את העליון בתחתון, אבל אם הוא מושפל לתחתון, הוא לא מגלה את העליון בתחתון. טעות מאוד נפוצה. ישנם הסבורים, כיון שהתכלית 'רצה לעשות לו דירה בתחתונים', לכן צריך להיות שקוע למטה, דברי הבל, צריך להיות שקוע למעלה ולגלות אותו למטה.