- להאזנה פורים 045 אדר א-ב פורים קטן תשעד
045 Depth of Festivity on Purim Katan
- להאזנה פורים 045 אדר א-ב פורים קטן תשעד
פורים 045 אדר א-ב פורים קטן תשעד
- 757 צפיות
- הדפס
- שלח דף במייל
[מלל בלבד]
בס"ד ביקשו שיעסקו מעט בענינו של יום חודש אדר ופורים קטן בפרט. שמות החודשים הרי כמו שאומרים חז"ל עלו עמם מבבל, בעליה הראשונה שעלו מבבל עם עזרא בבנין בית המקדש עלו עמם שמות החודשים, הרי שכלל כל שמות החודשים עלו מבבל, ואדר כן כלול עמהם שעלה מבבל.
כמובן ששונה חודש אדר משאר החודשים כולם שחודש אדר יכול שיהיה בו שני חודשים, שנה מעוברת. הסוגיא של הכפל של החודשים יש לזה כמה וכמה סוגיות בש"ס שנפק"מ להלכה, הסוגיא הידועה במסכת ערכין בל"א זה סוגיא של בתי ערי חומה של אדם שמכר בית והוא נגאל עד שנתו מתי נשלמת אותה שנה.
ישנה סוגיא במסכת נדרים בדף ס"ג לגבי אדם שנדר עד מתי נדר שלו חל, אם הוא נדר בכללות שנה, אם הוא נדר עד תחילת אדר, אם הוא נדר עד סוף אדר על איזה אדר זה קאי. שם הגמ' מביאה מחלוקת ר"מ ור"י לגבי דיני שטרות, כאשר כותבים בשטרות הרי צריך לכתוב זמן, כאשר הוא נמצא באדר ראשון מה הוא כותב?, כאשר הוא נמצא באדר שני מה הוא כותב?, מחלוקת ר"מ ור"י איזה אדר הוא העיקר, האם אדר הראשון הוא העיקר ולפיכך אדר ראשון כותב אדר סתם, ואדר שני כותב אדר תנינא, או שאדר ראשון הוא צריך לפרט אותו אדר ראשון, ואדר שני הוא האדר העיקרי, זה שתי לשונות בגמ' דידן במסכת נדרים כפי שהוזכר.
יש ירושלמי שזה בעצם מה שהרמב"ם פוסק, גם בירושלמי עצמו יש כמה וכמה נוסחאות, אבל הירושלמי אומר וכך כותב הרמב"ם שכותב באדר ראשון אדר ראשון, וכותב באדר שני אדר שני.
בכללות ממש ישנם ארבעה מהלכים בסוגית אדר, ישנה הבחנה שאדר ראשון הוא העיקר והשני אינו עיקר, ישנה הבחנה הפוכה שהראשון אינו עיקר והשני עיקר, וישנה הבחנה שבשניהם צריך לכתוב איזה אדר דברי הירושלמי, וישנה הבחנה רביעית ששני האדרים זה בעצם חודש אחד ארוך, אם כל שאר החודשים הם כ"ט יום או ל' יום, אדר יכול להיות נ"ח נ"ט או ס', תלוי בשיטות הגמ' האם האדרים הם מלאים או חסרים, שניהם מלאים, שניהם חסרים, או רק אחד מהם, אבל בכללות זה יכול להיות נ"ח נ"ט וס', זה קשור לסוגיא שדיברנו לעיל נטיתי ידי ואין מקשיב זה הנ"ט נ"ח וס', בבחינת חניטה ח' נ"ט.
בכל אופן הארבע מהלכים הללו זה הסוגיא של החודשים הללו שהם נקראים אדר, האם הראשון עיקר, השני עיקר, כשיש את שניהם האם צריך לכתוב בכל אחד מהם, או שהגדרת הדבר הוא שזה חודש אחד ארוך.
עכשיו לפתוח את הסוגיא בכללות ממש צריך להבין שיש שלשה סוגי אדרים לפיכך, ישנה אדר שהוא אדר של שנה רגילה שהוא אדר אחד, וישנם עוד שני אדרים שהם אדרים של שנה מעוברת אדר ראשון ואדר שני. ישנה הבחנה שבשנה מעוברת אז אחד מן האדרים הוא האדר הפשוט, ולפי כך כמה סוגי אדרים ישנם?, רק שנים, אבל בעומק יותר ישנם שלשה סוגי אדרים, אדר של שנה פשוטה, ובשנה מעוברת יש אדר ראשון ואדר שני, הרי שיש לנו ג' סוגים של אדרים.
על אף שהמילה אדר היא כמובן כמו שהוזכר שם שעלה מבבל, אבל כל שם שעלה מבבל כלומר שהוא מגיע מלשון ארמית, בהכרח שיש לו שורש באורייתא. כמו שהוזכר כבר פעמים רבות מאוד יש שבעים לשון, ויש לשון הקודש, והממוצע בין שבעים לשון ללשון הקודש הוא לשון ארמית, ולפיכך השמות של החודשים הללו מושרשים להדיא בלשון הקודש, ובהרחבה יותר גם כל שבעים לשון שורשם בלשון הקודש באר היטב.
לפיכך איפה השורש של אדר בלשון הקודש בתורה?, נאמר בפרשת נח לאחר שנח יוצא מן התיבה "ויברך אלקים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ וגו' אך בשר בנפשו דמו לא תאכל ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם", הרי שנאמר בתורה צירוף של לשון אדר זה נאמר במילה אדרוש אדר-שלש, כמה פעמים נאמר כאן בתורה לשון של אדרוש?, שלש פעמים בלשון הפסוק. הגמ' בסנהדרין דורשת כלפי מה נאמר שלשה דרישות, ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, מיד כל חיה אדרשנו, ומיד האדם מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם, אלו הם שלשה דרישות.
במשה רבינו נאמר בו דרש דרש משה לגבי מה שהיה בזמן מיתת נדב ואביהוא מדוע לא אכלתם את אותה חטאת, ועל זה נאמר שנתעלמה ממנו הלכה, חל בו מציאות של שכחה, שלש פעמים בא לידי כעס בא לכלל טעות, דרש דרש משה זה חודש שנולד בו משה, וזה חודש שנפטר בו משה, הז' באדר שמתגלה בו זה מצד הדרש דרש משה שהתגלה כמה דרישות?, שנים.
הגמ' אומרת במסכת קידושין שו' דגחון הוא אמצעית של אותיות התורה, ודרש דרש משה זה אמצע תיבות של תורה, מצד אחד הדרוש כאן, וצד שני הדרוש שם, אולי נחזור לזה בהמשך, אבל זה בעצם העומק של מציאות פורים שחלה באמצע, זה באמצע אותו מקום של דרישה. מ"מ א"כ זה שורש מה שנאמר כאן בלשון תורה על הסוגיא של הדרישות הללו בסוגיא של האדר.
לשון הפסוק "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם", אז רש"י כותב ואך את דמכם אע"פ שהתרתי לכם נטילת נפש בבהמה את דמכם אדרוש מהשופך דם עצמו, לנפשותיכם אף החונק את עצמו אע"פ שלא יצא ממנו דם, מיד כל חיה לפי שחטאו דור המבול והופקרו למאכל חיות רעות לשלוט בהם שנאמר נמשל כבהמות נדמו לפיכך הוצרך להזהיר עליהם את החיות, מיד האדם יד ההורג במזיד ואין עדים אני אדרוש, מיד איש אחיו שהוא אוהב לו כאח. אבל חז"ל דורשים מה שנאמר כאן בלשון הפסוק מיד האדם מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם הרי שפיכות דם שהתגלתה להדיא בתורה פעם ראשונה הוא קם קין על הבל אחיו והרגו, נאמר כאן מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם, על זה אומרים חז"ל שזה קאי על עשו ויעקב, "וישטם עשו את יעקב" שאומר עשו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי על זה נאמר מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם, זה קאי על עשו ויעקב. א"כ הגילוי של הדרישה השלישית שנאמרה כאן מיד האדם מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם מתגלה שורשו בקין והבל, ובהתפשטותו להדיא דורשים חז"ל שזה קאי על יעקב ועשו.
להבין פעם נוספת שמצאנו בתורה צירוף של אדר, בתחלת פרשת תולדות מה שנאמר "ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק וגו' ויתרצצו הבנים בקרבה, ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער ויקראו את שמו עשו", על זה נאמר ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער, רש"י אומר כאדרת שעקר מלא שער כטלית של צמר המלאה שער. המילה אדרת יש בה אותיות אדר-ת, זה אדרת שער, עוד פעם שנאמר לעיל בלשון הפסוק מיד אחיו אדרוש, מיד אחיו שאדרוש מה היא הדרישה שהיא נמצאת מיד אחיו?, היא דרישה שמתגלה יעקב שקם עליו עשו ורוצה להרגו על זה נאמר כאדרת שער שהוא עשו הוא מיד אחיו, א"כ הגילוי שמתגלה מיד אחיו הוא עשו שרוצה להרוג את יעקב ועל זה נאמר כאדרת שער.
איפה התגלה שעשו שטם את יעקב ורוצה להרגו?, מה שנאמר הרי לקמן מכוח הבכורה מתחילתה, אבל בעיקר זה התגלה מכוח נטילת הברכות, כאשר באה רבקה ורוצה שיעקב יקח את הברכות מה היא עושה?, שיעקב אומר "פן ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע", על זה אומרת רבקה עלי קללתך בני, והיא לוקחת את שני שעירי העיזים והיא שמה על ידיו.
להבין עכשיו ברור שהיא שמה את שני שעירי העיזים על ידיו כלומר היא לוקחת את מה שנאמר בעשו כולו כאדרת שער, ואת זה היא שמה על ידיו של יעקב, בלשון ארמית איך נקרא היד? דרעא, אדרעיה, וכן על זה הדרך. יש מלחמה הרי בין ישראל לאומות העולם, היה את הפנים הראשונות של אדם הראשון, עשרה דורות מאדם הראשון ועד נח, מי ניצל ממימי המבול?, נח ובניו ובנותיו, ומי שניצל עוד כידוע בדברי חז"ל עוג מלך הבשן, איפה היה מקומו של עוג במקום מגוריו?, בבשן ועל זה נאמר בלשון הפסוק אדרעי, זה היה מקומו של עוג, גם במלחמה נאמר שהוא יצא למקום של אדרעי.
הרי שמי שניצל מן המבול כידוע הרי דברי חז"ל כידוע מאוד מרדכי בדורו כמשה בדורו, משה ניצל מן המים משיתיהו, נח ומשה זה מקום ההצלה. מצד כך ישנה הבחנה של מקום הידיים שהוא נקרא אדרעיה הוא מקום המלחמה שמתגלה בחינת נח מול בשן. כבר הוזכר פעמים הרבה שמשה מלא גימטריא בשן, משה עם ו' כמו שאומרים חז"ל שהיה ראוי שיהיה מלא, מ"מ הגילוי של משה בחינת מן המים משיתיהו, נח, כנגד עוג מלך הבשן שמקומו אדרעי.
הגילוי הברור לכך מה שנאמר בתפילין כנגד הכוח הזה של עוג מלך הבשן אז במשה רבינו נאמר הראה לו קשר של תפילין, זה הרי העיקר שמתגלה במגילת אסתר, אבל מ"מ לנקודת הדברים הגילוי שמתגלה בזרועות הללו הם מקום הדרעיה האדרעיה שמתגלה בהם האדר של מלחמה כנגד הצד ההפוך. זה מתגלה בשורש של משה כנגד עוג מלך הבשן אדרעי, וזה מתגלה לאחר מכן במלחמה של משה עם עמלק ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש, זה הושרש במה שנאמר פעם ראשונה בתורה אדר כמו שהזכרנו ג' פעמים אדרוש מיד אחיו אדרוש, ומי הוא אחיו?, אדום יעקב עשו, מכוח כך לוקחת רבקה את בגדי עשו האדרת שער ושמה אותם על ידיו של יעקב, וכשהיא שמה אותם על ידיו של יעקב כאן חלה המלחמה של האדר של האדרעיה כנגד מציאות של עשו ותולדתו שהוא שורשו של עמלק.
מה שנאמר כאן בלשון הפסוק "ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרוש את ה', ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר". מהו שני גויים בבטנך?, אז רש"י מביא את דרשת חז"ל הידוע אלו אנטונינוס ורבי, אבל חז"ל דורשים דרשה ארחת שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו הם שני מלכויות מחד בקדושה זה שלמה המלך אומרים חז"ל במדרש רבה, אבל מאידך זה אנדריינוס קיסר שהחריב את ביתר והחריב את ארץ הקודש, הוא נקרא אנדריינוס קיסר מלשון אדר, עליו נאמר אומרים חז"ל ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך תולדתו של רומי, בזמנם אומרים רבותינו היה עיקר שורש ההריגה של עשרת הרוגי מלכות היו בימיו של אנדריינוס קיסר, הוא עליו נאמר שני גויים בבטנך, כנגד שלמה המלך יש את הגילוי של אנדריינוס קיסר שהוא האדר דקלקול.
נפתח יותר בס"ד להבין את הסוגיא, הסוגיא של עיבור השנה יש את הסוגיא מתי מעברים את השנה, כיצד מעברים את השנה, ומדוע מעברים את השנה, שלש סיבות מדוע מעברים את השנה, הסוגיא בסנהדרין מצד התקופה מצד התבואה ומצד פירות האילן. הגמ' בסנהדרין דף י"ח כאן אומרת גופא אין מושיבין מלך בסנהדרין ולא מלך וכהן גדול בעיבור השנה, למה לא מושיבים מלך וכהן גדול בעיבור השנה?, אומרת הגמ' מלך משום אפסניא, הוא צריך לתת מזון לבני המלחמה לצבאו והוא רגיל לתת אותם לפי שנים, ולכן הוא רוצה שיתעבר השנה ע"מ שהוא יתן פחות, כהן גדול אומרת הגמ' משום צינה, כאשר הוא יצטרך לטבול ביום הכיפורים אם זה יחול בחשוון כלומר אם נעבר את השנה ועל ידי כן הזמן שחל יום כיפור זה בעצם חשוון הרי שיותר קר, אמר רב פפא שמע מינה שתא בתר ירחא אזיל, כלומר הקור לא משתנה לפי העיבור, אלא הוא כמו שנה פשוטה, ולפיכך כאשר עיברנו את אדר אז בעצם אדר זה ניסן, וניסן זה אייר וכן על זה הדרך, לפי כך תשרי הופך להיות בעצם חשוון, ולכן יותר קר לכהן גדול.
שואלת הגמ' בעצם סתירה איני והא אנך ג' רועי בקר דהוו קיימי ושמעינהו רבנן דקא אמרי, היה שלשה רועי בקר שרבנן שמעו אותם אומרים חד אמר, הראשון מה הוא אמר?, אם בכיר ולקיש כחדא יינץ דין הוא אדר, ואם לאו לית דין אדר, שלשה אמרו מה הראשון אמר?, אומר רש"י אם יהא חום בקרקע ויצמח זרע הבכיר, הבכיר כלומר מי שזרעו אותו ראשונה, ואפלה אפילות הנה מי שזרעו אותו באחרונה יחד, כלומר אם יהיה חום בקרקע ויצמח זרע הבכיר והאפלה יחד, חיטים שנזרעו בראש החודש, או בראש החורף כמו שגורס הרש"ש והשעורים שנזרעו עכשיו דין הוא אדר, ואם לאו לית דין הוא אדר אלא שבט, כלומר אם מה שנזרע בתחילת החודש או בתחילת החורף צומח יחד עם מה שנזרע עכשיו זה סימן שהוא אדר, ואם לאו הרי שזה לא אדר זה שבט, כלומר זה בעצם אדר רק אדר הוא מעובר שהוא שבט, זה לשון אחד שאמר הרועה בקר הראשון
וחד אמר אם תור בצפר בתלג ימות, ובטיהרא בטול תאינה ידמוך, ישלח משכיה דין הוא אדר, ואם לאו לית דין אדר. אומר רש"י אם בבוקר יהא קור חזק עד שיהיה השור קרוב למות מחמת הצינה, ובטיהרא בטול תאינתא ידמוך, בצהריים יגדל כוח החום, עד שיהא השור מיצל התאנה מחמת החום, בבוקר שור, או לפי חלק מהראשנים זה קאי על עוף שנקרא תור, מחמת רוב תוקף הקור הוא עומד למות, משא"כ בצהריים מרוב החום הוא מיצל את עצמו בעלה התאנה ויתחכך בתאנה מחמת החום, כלומר בין הבוקר לצהריים יש סתירה מוחלטת, בבוקר קר מאוד עד כדי קרוב למות, ובצהריים יש חום גדול שהוא צריך להסתתר בעלה התאנה
השלישי של הרועי בקר מה הוא אמר?, וחד אמר אם קידום תקיף לחדא יהא, יפח בלועך נפיק לקיבליה דין הוא אדר, ואם לאולית דין אדר. מסביר רש"י אם כבר תשש כוח החורף כל כך שכשיהא רוח מזרחית חזקה מאוד והיא מביאה צינה, ואתה מנשב בפיך ויוצא לקראתה, ונפיחתך קשה מן הרוח ומחממתה דין הוא אדר, ואם לאו שעדיין יש צינה חזקה לית דין הוא אדר אלא שבט. כאשר האדם נופח ומגיע רוח מזרחית, אם כאשר הוא נופח הוא מצליח לחמם את אותו רוח זה סימן שהגיע אדר, אבל אם הוא לא יכול לחמם את אותו רוח סימן שעדיין זה שבט ולא אדר.
א"כ יש כאן שלשה שמות, הראשון מה אמר?, אם יתגלה שהזרע שזרעו בהתחלת החודש או בהתחלת החורף צומח יחד עם מה שזרעו עכשיו, סימן שיש חום חזק שזה אדר. השני אמר אם השור או העוף שנקרא תור בבוקר מרוב תוקף הקור עומד למות, ובצהריים לרוב תוקף החום הוא מסתתר בעלה תאנה הרי שזה אדר. והשלישי אמר אם כאשר האדם נושף ובא רוח מזרחית ומחממת אותו רוח הרי שזה אדר, שלשה לשונות.
א"כ אלו שלשת הלשונות אומר המהרש"א על המקום מה הוא שלשת הפנים, ראשית דבריו ולאחר מכן ננסה לפתוח יותר הוא אומר שהרי יש ארבעה מדרגות דומם צומח חי ומדבר, יש כאן את השלשת המדרגות של צומח חי ומדבר, הדוגמה הראשונה שמזכירים חז"ל זה מה שצומח, התחלת הזריעה וסוף הזריעה מתחברים אהדדי, הדוגמה השניה זה שור, זה דוגמה של בעל חי, הדוגמה השלישית שהגמ' מביאה שזה אדם המנשף זהו מדבר, אלו הם שלשת דברי הגמ'.
ננסה קצת לגעת כאן בדברי הגמ' הראשית מה שנאמר במקרה הראשון שמה שנזרע בהתחלה ומה שנזרע בסוף מתחבר אהדדי, כלומר שני הדברים הנבדלים יתחברו. הדוגמה השניה שאומרת הגמ' בבוקר קר מאוד, ובצהריים חם מאוד, כאן הדברים הנבדלים מובדלים, איפה מקום החיבור בקומת אדם?, מה שנאמר בכוח הדיבור כדברי רבותינו כידוע מפליא לעשות, מקום חיבור ההפכים, מצד כך מתגלה שכאשר הוא מחמם את הרוח מכוח נפיחת פיו, כלילת ההפכים שלו באה לידי גילוי בשלימות. א"כ להבין עוד פעם ברור יש כאן דוגמה ראשונה של שני הפכים שמתחברים, שני ההפכים שנבדלים, ומקום כוח חיבור ההפכים שמתגלה באדם זו הדוגמה השלישית של דברי הגמ'.
ננסה עכשיו לפתוח את הסוגיא בס"ד יש לנו א"כ שלשה בחינות באדר, אדר פשוט כמו שהוזכר בהתחלה, אדר שמתגלה בבחינת שני אדרים של שנה מעוברת, ואז יש לנו שני אדרים שהם לא רק ההבחנה שאחד מהם אדר של שנה רגילה, אלא זוהי הבחנה של אדר שיש עוד שני חלקים של אדר.
שורשי הסוגיא עיקר הסוגיא במגילה שקיימת לגבי אדר ראשון ואדר שני, המשנה כידוע מאוד אומרת קראו את המגילה באדר ראשון ונתעברה השנה קורים אותה באדר שני, אם קראו את המגילה באדר ראשון, עד מתי אפשר לעבר את השנה, ממתי אפשר לעבר את השנה? מראש השנה, עד מתי אפשר לעבר את השנה?, יש צד בגמ' שאפשר לעבר את השנה רק עד פורים, כי לאחר מכן כבר דורשים בהלכות הפסח ועתיד העם להתבלבל ובפסח יקלו במצות מצה ובאיסור חמץ זה משנה בעדויות, אבל לעיקרא דדינא אפשר לעבר את השנה עד סוף אדר, הגמ' אומרת בברכות ועוד האם אפשר לעבר בל' אדר, אפשר לעבר את השנה או אי אפשר לעבר את השנה, ששה דברים עשה חזקיה שלשה הסכימו עמו חכמים, ושלשה לא הסכימו עמו, אחד מן הדברים שעשה חזקיה ולא הסכימו עמו חכמים עיבר ניסן בניסן, כלומר לא שהוא עיבר ניסן, אלא הוא עיבר את אדר ביום הראוי להיות ניסן שזה ל' אדר שהוא יכול להיות גם א' ניסן, ועל זה לא הודו לו חכמים כי אין מעברין כיון שזה יום שראוי להיות גם ניסן ואין מעברים את השנה אלא באדר, ויום שראוי להיות ניסן הוא כבר חשוב כניסן, זה זמן שאפשר לעבר.
א"כ אומרת המשנה קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה כלומר כאן מבואר שאפשר לעבר גם אחרי פורים, כי הרי היה מתחילה אדר אחד ועיברו, ונתעברה השנה קורים אותה באדר השני. ממשיכה המשנה ואומרת אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים, אין בין אדר הראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה ומתנות לאביונים.
יש כאן מחלוקת יסודית בדברי הגמ' שני שיטות בתנאים, האם דין קריאת המגילה ומתנות לאביונים בכללות, בלי להיכנס לפרטות הסוגיא האם עושים אותה באדר ראשון או באדר שני, ודאי שלהילכתא קיי"ל מתי אנחנו קורים מגילה?, באדר שני, אבל זה מחלוקת תנאים בדברי הגמ', לאחד מ"ד אומרת הגמ' מתי קורים?, שיטת ר' יוסי קורים מגילה באדר ראשון, שיטת רשב"ג ועוד קורים את המגילה באדר השני. אומרת הגמ' מה הסברא של המאן דאמר באדר ראשון, ומה הסברא של המ"ד באדר השני?, שניהם מקרא אחד דרשו כתוב בפסוק בכל שנה ושנה ר' אלעזר ב"ר יוסי סבר בכל שנה ושנה מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לשבט אף כאן אדר הסמוך לשבט, לכן מתי צריך לפיכך לקרוא את המגילה?, באדר א', ורשב"ג סבר בכל שנה ושנה מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לניסן אף כאן אדר הסמוך לניסן, מצד כך צריך לקרוא באדר שני שהוא סמוך לניסן.
הרי שמבואר כאן עכשיו בעומק בדברי הגמ' כל אדר הוא נמצא בין שבט לניסן, בין שבט מצדו האחד לבין ניסן מצדו השני, אז כאשר נמצא בשנה רגילה אדר יש בה את שני החלקים הללו, אבל כאשר מתגלה שנה מעוברת ומעברים ויש לנו שני חודשים דין אדר שסמוך לשבט מתי הוא מתגלה?, באדר ראשון, דין אדר שסמוך לניסן מתי הוא מתגלה?, באדר שני, על זה חלה כאן עומק המחלוקת של דברי התנאים האם עיקר יסוד דין אדר פורים נאמר מדין אדר הסמוך לשבט, או עיקר דין אדר פורים נאמר באדר הסמוך לניסן. אבל ודאי שמונח כאן שני צדדים של מהלך להיכן האדר נוטה האם האדר נוטה לשבט, או שהאדר נוטה לניסן, כמובן שהא והא איתנהו ביה, אלו ואלו דברי אלקים חיים, כל אחד פסק לצד אחד של המטבע, אבל מונח כאן באדר שני חלקים.
כשהגדרנו בהתחלה שיש שלשה סוגי אדרים, יש אדר של שנה רגילה, ויש אדר של שנה מעוברת שהוא שני אדרים. מה ההגדרה עכשיו ביתר חידוד?, אדר של שנה רגילה מה ענינו?, הוא גם סמוך לשבט והוא גם סמוך לניסן, אדר שמתגלה בשנה מעוברת אדר הראשון סמוך לשבט, ואדר השני סמוך לניסן.
עכשיו נתבונן כמובן להבין מה היא המהות של אדר הסמוך לשבט, ומה הוא המהות של אדר הסמוך לניסן. יש בזה כמה וכמה פנים יש גמ' במסכת ברכות בפרק הרואה בסוגיא של חלומות הגמ' אומרת שאל בן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל הוא שאל אותו על כמה סוגי חלומות שהוא ראה, אחד מן החלומות שהוא ראה אומרת הגמ' מה היה החלום שהוא ראה?, אמר ליה ראיתי בחלום חזאי דאמרו לי באדר מיתת, וניסן לא חזית, תמות באדר ולא תראה את ניסן, ככה הוא ראה בחלום, ואז הוא שאל את ר' ישמעאל מה פתרון אותו חלום.
ודאי כל אחד היה אומר מה הפתרון של אותו חלום ימות באדר כמשה רבינו לפחות ביום שנולד הוא יום שמת, אבל זה פשטות החלום, באדר מיתת וניסן לא חזית, אמר ליה באדרותא מיתת ולא אייתת לידי נסיון, תמות באדר ולא תגיע לידי נסיון, כלומר ניסן מלשון נסיון, על זה הוא אמר לו מיתתך תהיה ממקום של אדר, ממקום של תוקף, ממקום של אדיר, ולא ממקום של חולשה שמגיע לנקודת הנסיון, לפי כך מה הוא הלשון שנקרא באדרותא?, רש"י אומר בכבוד ובהדר תמות.
המילה אדר יש בה כמה וכמה משמעוית, מילה אדר לשון הגמ' כידוע מאוד במסכת ביצה בדף ט"ו הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהם אדר, שני לשונות בגמ' מה הוא הלשון של אדר, לשון אחד אומרת הגמ' אדיר במרום ה', לפי כך אדר מאיזה לשון הוא?, לשון של תוקף, לשון של חוזק, רש"י אומר יטע בהם אדר שהוא יציב במקומו ועל ידי כן ניכרים נכסיו, ואפילו אם הוא הולך למדינת הים שמו עליהם. לשון שני אומרת הגמ' שמה הוא הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהם אדר?, אדר זה מלשון דרי דרי, זה מתקיים לדורי דורות, זה שני לשונות בדברי הגמ'.
א"כ לשון ראשון בדברי הגמ' זה לשון של אדר מלשון חוזק, מלשון של תוקף, מצד כך לאיזה חודש מצטרף אדר לשבט או לניסן?, לשבט! שבט מלשון שבט, "שבטך ומשענתך המה ינחמוני", אז הוא מצטרף לשבט על זה נאמר שאומרת הגמ' באדר מיתת וניסן לא חזית באדרותא מיתת אז באדר שאתה תמות לאיפה זה יצטרף?, זה יצטרף לשבט, ולא לחולשה שנמצאת בנסיון, הרי היפך של אדר תוקף, רש"י כותב מלשון כבוד והדר תמות, אבל לפי מה שנתחדד בדברי הגמ' שהזכרנו במסכת ביצה מלשון אדיר במרום ה', אז מתגלה שתמות מנקודת תוקף, ולא מנקודת נסיון.
רבותינו אומרים שזה להדיא קאי על שעת המות שאז יש לאדם נסיון האם לכפור או לא כדברי רבותינו כידוע מאוד, אבל מכל מקום מי שנאמר בו כאן שימות באדר ולא יגיע לידי נסיון אז האדר שלו להיכן מצטרף?, האדר שלו מצטרף לשבט, ולא לנסיון של ניסן. מצד אחד נסיון של ניסן זה מלשון נס להתרומם, על זה אומרת הגמ' בע"ג במסכת ב"ב המוכר את הספינה מה הוא מכר יחד איתה? אחד מן הדברים אומרת המשנה הוא מכר את הנס, אומרת הגמ' מה הוא נס?, אדרי, זה הוילון שדרכו מנווטים את הספינה, מצד כך אדר הסמוך לניסן מצד מה כך נקרא ניסן?, לא מדין נסיון, אלא מדין נס להתנוסס, מצד כך כשיש צירוף של אדר לשבט מדין חוזק, אז הצירוף של אדר לניסן הוא לא מדין נסיון, אלא מדין תוקף וחוזק.
אחד מן הלשונות שאדר נקרא אדר, חז"ל מונים כמה וכמה סוגים של ארזים, כ"ד ארזים ואחד מהם נקרא אדרי, זה תוקף של ארז בלבנון ישגה מאותו מקום של אדיר במרום ה'. להבין אבל עכשיו ברור כשמשה רבינו נולד באדר וכשמשה רבינו נפטר באדר מונח כאן היסוד הפשוט של מה שנתבאר השתא, בשנה שהוא נולד האדר למה הצטרף?, האדר הצטרף לניסן, כי בשבט הוא עדיין לא היה, אבל בשעה שהוא נפטר למה הצטרף האדר?, לשבט, הרי לא היה ניסן אחריו, משה רבינו נולד באדר ונפטר באדר, כשהוא נולד באדר אז שבט לא היה לו, היה לו עיבור הוא נולד לשבעה חודשים שיולדת למקוטעים כמו שאומרת הגמ', אבל לא היה לו שבט בהתגלות, אז האדר שלו היה מצורף לניסן, אבל כשמשה רבינו נפטר להיכן האדר שלו היה מצורף?, הוא היה מצורף לשבט, אז כשנאמר כאן בעומק החלום באדר מיתת וניסן לא חזית במי זה באמת התקיים, זה התקיים אצל משה רבינו, כאן מונח בעצם שני העומקים הללו, מחד משה רבינו מה שאדר הצטרף לשבט זה היה שורש מיתתו, "יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל", אלא מה משה רבינו עשה עם הסלע?, הוא הכה את הסלע, כלומר במה הוא הכה אותו? בשבט, נמצא שההצטרפות של אדר לשבט גם היתה בעומק שורש מיתתו של משה רבינו.
כמובן כל דבר יש לו צדדים לכאן וצדדים לכאן, אבל ברור שנאמר א"כ במשה רבינו שמצטרף לשבט, הוא מצטרף לניסן, חודש האדר כמו שאמרנו האם אדר ראשון עיקר או אדר שני?, מדין לידתו דמשה רבינו הוא מצטרף לניסן, מדין מיתתו של משה רבינו האדר מצטרף לשבט. אלו הם שני הפנים של אותו מציאות של אדר.
לשון הגמ' הידועה מאוד הגמ' במגילה שאומרת הגמ' שנפל פור ושמח המן שהוא חודש שמת בו משה רבינו, והוא לא ידע שגם נולד בו, לשון הגמ' שאומרת הגמ' בתענית משנכנס אב ממעטין בשמחה, כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבים בשמחה, ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי עכו"ם שיעשה את הדין באדר מחמת שטוב מזלו, אומר רש"י מה טוב מזלו שיש?, אז רש"י אומר אדר וניסן פורים ופסח זה תוקף המזל שיש באדר. מה תוקף המזל שיש באדר אומר רש"י זה תחילת מועדים של פורים ופסח, מצד כך מה הם דברי רש"י?, זה מצד לידתו של משה רבינו, זה הטוב מזליה שעל זה נאמר במשה רבינו שכיון שנולד נתמלא הבית אורה, ותרא אותו כי טוב, זה טוב מזליה שמתגלה באדר, נכנס מאדר לניסן יש מהלך של פורים ופסח. זה מדין אבל נס להתנוסס שמתגלה בניסן כמו שנתחדד, אבל מהצד השני מיתתו של משה רבינו מגלה צירוף של שבט ואדר. לפי זה מה שהמן רצה לכלות את בני ישראל הוא רצה לכלות אותם מדין צירוף אדר לשבט, זה מקום הכילוי שהוא רצה לכלות אותם.
כאשר אנחנו מצרפים את האדר לשבט זה ר"ת של אש, זה דרוש דרש משה מחצית של תיבות של תורה שהוזכר, מקום בא לכלל כעס בא לכלל טעות, יסוד האש דקלקול, מהמקום הזה רצה המן לכלות את בני ישראל, מיתתו של משה רבינו, פעם ראשונה שנאמר אדר כמו שהוזכר דרוש אדרשנו ג' פעמים. כאשר מתגלה אבל הבחנת הדבר שיש צירוף של אדר או לשבט או לניסן רצה המן להרוג מדין צירוף אדר לשבט, בעומק לפיכך מאיזה כוח רצה המן להרוג את בני ישראל?, מדין שנה מעוברת אבל שהאדר לא מצטרף גם לשבט וגם לניסן, אלא מדין שנה מעוברת שאפשר לצרף או לשבט או לאדר, מת בו משה רבינו מצטרף לשבט, מכוח כך זה יסוד האש שהזכרנו ר"ת שבט אדר, כאן מקום המיתה שרצה להחיל המן על בני ישראל.
א"כ יש לנו שתי פנים של הצטרפות כמו שחודד, האם לצרף את האדר לשבט, או לצרף את האדר לניסן. כשהזכרנו את דברי הגמ' במסכת מגילה את המחלוקת האם קורים באדר ראשון או קורים באדר שני עכשיו אנחנו מקבלים בהירות יתירה, מדין סמוך לשבט זה מהלך מדין מיתתו של משה רבינו, ומדין סמוך לניסן זה מהלך מדין לידתו של משה רבינו. הרי כאשר אנחנו קורים יש שני חלקים, יש את חלק הגזירה, ויש את חלק ההצלה, מדין הגזירה בעומק באיזה חודש צריך לקרוא?, באדר ראשון הסמוך לשבט, מדין ההצלה באיזה חודש צריך לקרוא?, באדר הסמוך לניסן, אבל בעומק יותר גם מדין אדר הסמוך לשבט זה עומק החלום שנאמר כאן בגמ' בברכות שכאשר נאמר בו תמות באדר ולא תגיע לידי ניסן הרי שהוא מתקן גם צירוף של אדר ושבט כמו שחודד.
לפי זה להבין הגילוי של האדר שמתגלה יש לו עוד כמה וכמה פנים, פנים של אדר שהוזכר מלשון אדיר מלשון תוקף, פנים של אדר מלשון דור דור. הרי שלשה דברים היה בבני ישראל כאשר הם יצאו ממצרים, היה מן, היה עננים, והיה באר, באר בזכות מרים, עננים בזכות אהרן, ומשה היה בזכותו המן, אהרן מתי מת?, בחודש אב, מרים מתי מתה אומרת הגמ' בחודש ניסן, כשמתה מרים ונסתלק הבאר בזכות מי הוא חזר?, אומרת הגמ' בזכות משה, כשמת אהרן הכהן ונסתלקו העננים בזכות מי העננים חזרו?, בזכות משה, אומרת הגמ' כיון שמת משה רבינו באדר נסתלקו שלשתם.
לפי זה עכשיו להבין את העומק של דברי הגמ' הראשונה שמתה מרים בניסן, אהרן באב, משה באדר, כשנסתלקה מרים בניסן אז הסתלק באר המים. כשמשה רבינו מסתלק אז מסתלק גם באר המים וגם המן, בעומק מה מסתלק?, ניסן ואדר גם יחד. הרי מדין הסתלקות מרים מתי היא היתה?, בניסן, כשמשה רבינו בזכותו חוזר הבאר נמצא שהניסן בעומק הוא לא סילוק, אבל כשמת משה רבינו באדר ועכשיו נסתלקו גם הבאר וגם המן, כאשר מסתלק גם הבאר וגם המן הרי בעומק מונח כאן סילוק של אדר וניסן גם יחד, על זה בעומק אבל לא הסתלק רק משה ומרים, אלא גם מי הסתלק?, אב, על זה עומק הגמ' במסכת תענית הידועה כשם שמשנכנס אב ממעטים בשמחה כך משנכנס אדר מרבים בשמחה.
דברי רבותינו כידוע מה זה כשם?, לעניננו דידן השתא זה ברור מאוד באב הסתלק אהרן, כאשר נאמר כשם שמשנכנס אב ממעטים בשמחה שזה האדר של הסתלקות אהרן, כאשר נכנס אדר מרבים בשמחה, למה מרבים בשמחה?, שעל אף שזה מיתתו של משה רבינו, אבל בו ביום שמת בו ביום נולד, מצד כך מה שנראה הסתלקות של ניסן ואדר שזה מרים ומשה, מה שנראה הסתלקות של אב ממעטים בשמחה, הסתלקות של אהרן, מה מגלה אדר?, בו ביום נולד בו ביום מת אז מתגלה שצירוף של אב ואדר, צירוף של אדר וניסן הם לא מתגלים רק מצד הקלקול, אלא ימיהם של צדיקים שלמים, כאן מונח בעומק עומק ההצלה.
מדין מרים ואהרן לכשלעצמו לא מתגלה להדיא, על אף שרבותינו לפעמים מרחיבים את ההגדרה של בו ביום נולד בו ביום מת אפילו על מי שלא נאמר בו במפורש, אבל מי שזה נאמר בו להדיא זה משה רבינו, מצד כאן מונח כאן שלימות צירוף נקודת התיקון.
לפי זה להבין פנים נוספות כמו שהתחלנו להזכיר הלשון אדר יש בו כמה וכמה פנים. יש בו את הפנים שמתגלה מלשון אדר כפשוטו, ויש בו את הפנים שמתגלה אדר מלשון אדיר במרום ה', ויש בו את ההבחנה שמתגלה אדר מלשון דר דר. יש לו את ההבחנה שמתגלה אדר מלשון הוד והדר לפניו, א' ה' מתחלפים פעמים רבות אהדדי.
פעם נוספת שמצאנו בתורה צירוף של אדר, יש עוד כמה פעמים בתורה, יש פעם נוספת שמצאנו צירוף של אדר. זה נאמר בשירה "ימינך ה' נאדרי בכוח ימינך ה' תרעץ אויב", לאחר מכן נאמר עוד פעם נאדר בקודש, זה בהמשך השירה, אבל לשון הפסוק כאן שנאמר "ימינך ה' נאדרי בכוח", מה זה ימינך ה' נאדרי בכוח?, אומרים חז"ל זה קאי על בן ימין, בנימין שהוא נקרא בן ימין, על זה נאמר "ימינך ה' נאדרי בכוח ימינך ה' תרעץ אויב". א"כ כשנאמר כאן נאדרי לשון של אדר אז האדר כאן קאי כמובן על מרדכי שנאמר בלשון הפסוק איש ימיני, אביו אמו יהודה ובנימין, היה לו שורש בבנימין.
אבל חז"ל כאן דורשים על הפסוק כאן שנאמר ימינך ה' נאדרי בכוח ימינך ה' תרעץ אויב, כמה ימין נאמר כאן?, שנים, אומרים חז"ל רשעים הופכים ימין לשמאל, צדיקים הופכים שמאל לימין, אז בעומק כשהיה מלחמה של משה רבינו, חוזרים למה שנתבאר לעיל, משה רבינו נלחם כנגד עמלק, נח כנגד עוג מגביל, זה הבחנה של אדרעי מלשון זרועות. כשנאמר "ימינך ה' נאדרי בכוח ימינך ה' תרעץ אויב", איך ימינך ה' תרעץ אויב?, זה לא רק הגדרת הדבר שהקב"ה נלחם והוא רועץ את האויב, הוא נלחם באויב בעצם הימינך עצמו.
כאשר יש מלחמה של רשע מול צדיק לרשע יש ימין ושמאל, ולצדיק יש ימין ושמאל, מה העומק ששמאלו של הצדיק הופכת להיות ימין? והימין של הרשע הופכת להיות שמאל?, הרשע לוקח את השמאל של הצדיק, והצדיק לוקח את הימין של הרשע. על זה נאמר בעומק הפסוק כאן ימינך ה' נאדרי בכוח, כוח ב' פעמים יד, ימינך ה' תרעץ אויב מכוח מה הוא רועץ את האויב?, מכוח מה שהוא מגלה שהוא לוקח לו את הימין ונותן לו במקומו מציאות של שמאל, זה עומק ההצלה. זה א"כ שורש מה שנאמר בוידי משה שנלחמו כנגד עמלק, מה שהיה מלחמה בשתי ידיו של משה כנגד עמלק, המלחמה היא ליטול מעמלק את הימין ולתת לו מציאות של שמאל, זה עומק המלחמה.
לפי זה לעניננו דידן כשהוזכר כנגד עוג מלך הבשן בבחינת אדרעי, אדרעיה מציאות של יד, אז הגילוי שמתגלה במלחמה שנאמר אדר, האדר שמתגלה בה זה מדין יד יד. עכשיו להבין זה בחינת בנימין שנאמר בו "ידיד ה' ישכון לבטח עליו חופף כל היום". חלקו של בנימין נאמר בבית המקדש, זה בעומק מה שנאמר עד חצי המלכות ותעש, ולא דבר החוצץ למלכות, להבין עכשיו ברור דר וסחרת שנאמר במגילה כמו שהוזכר דרוש דרש משה אמצעית תיבות של תורה, על זה בעומק אמר אחשורוש עד חצי המלכות.
המילה מרדכי עצמו נמצא בו אותיות יד- דר-דם. מ"מ העומק של הדבר שמתגלה שיש כאן שני ידיים שהוא מקום המלחמה בבחינת בנימין ידיד ה' ישכון לבטח עליו. בעומק יותר הרי אמו קראה לו בן אוני, אביו קרא לו בנימין, מצד כך כשמתגלה שבנימין מחד נקרא בן אוני מכוח מה הוא נקרא בן אוני?, כי הסתלקה אמו. אנחנו חוזרים ללשון הגמ' בביצה שהזכרנו שהרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהם אדר מאיזה לשון אדר?, לשון ראשון אדיר במרום ה', נאדרי בכוח, זה מלשון תוקף של חוזק שהוא בבחינת שבט שהוזכר לעיל, אבל מהצד השני נאמר בדברי הגמ' שזה מלשון דור דור, עוד דור ועוד דור, כלומר הרוצה שיתקיימו נכסיו לו ולבניו אחריו יטע בהם אדר, כי מכוח אדר זה ממשיך הלאה לדור הבא, היפך קלקול שנאמר קוץ ודרדר תצמיח לך, כאן זה דור דור דתיקון.
איפה התגלה מישהו שכל מה שהוא נקרא זה על שם היותו דור שני?, זה בנימין בן אוני, הוא נקרא על שם הסתלקות אמו רחל וגילוי לידתו שלו על שם כן הוא נקרא בן אוני. א"כ מרדכי שיש בו אותיות יד דר עליו נאמר בן ימין זה ברור שכל הגזירה כולה כמו שאומרים רבותינו נעשה הרי מכוח מרדכי כי לא יכרע ולא ישתחוה מחמת שהוא מבני בניו של בנימין שלא כרע ולא השתחוה למי?, לעשו דאדרת שיער של שני הידיים, מה שיעקב שהלבישה אמו על שני ידיו מה היא הלבישה?, את השעיר עיזים של עשו, בעומק מה היא גילתה שם?, ימינך ה' נאדרי בכוח ימינך ה' תרעץ אויב, כאשר שני הידיים הללו אז הוא לקח את היד של עשו, אז מה הוא נתן לעשו את השמאל שלו, ומה הוא לקח לחלקו? את הימין שלו, זה העומק של הבנימין שמתגלה שאביו קרא לו בן ימין. מה שאביו קרא לו בן ימין איזה ימין זה?, זה הימין שהוא לקח מעשו, זה עומק הימין שהוא קורא לבנימין בן ימין.
מצד מה שנאמר בעשו "הנה אנכי הולך למות" "אקרבה ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי", מאותו צד גם מתגלה בבנימין צד של מות, הצד הזה של המות שמתגלה בבנימין איזה צד הוא?, ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער זה הצד של הבן ימין שמתגלה מצד הקדושה של יעקב שלקח את הימין של עשו והכניס אותו לחלקו "ימינך ה' נאדרי בכוח ימינך ה' תרעץ אויב", אבל מהצד שזה חלקו של עשו זה החלק שמתגלה המציאות של הדבר שהוא נבדל מהימין והוא כולו מציאות של שמאל, מי שכל מציאותו שמאל מה נאמר בו?, אחת דתו להמית. כשנאמר א"כ שמרדכי הוא מבן ימין, ומחד זה שורש הגזירה של להשמיד להרוג ולאבד, אבל מאידך מהצד השני מונח כאן הצירוף של הימין והשמאל שהשמאל מתהפך לימין זה מקום ההכנסה לקדושה בשלימות.
לפי"ז עכשיו להבין חדש אדר הוא מצד המדרגה של י"ב שבטים זה כנגד שבט זבולון, זבולון בגימטריא תשעים וחמש, זה בגימטריא המן הוא הכנגד של המן, חודש אדר כנגד המן עומד זבולון, זו המציאות של אותו חיבור. להבין עכשיו ברור יש לנו שבט ויש לנו אדר ויש לנו ניסן. רבותינו מסדרים י"ב חושים כנגד י"ב שבטים, כל חודש וחודש יש לו חוש, מה החוש של חודש שבט?, לעיטה אכילה, מה החוש של חודש אדר?, שחוק שמחה, מה החוש של חודש ניסן?, שיחה, אלו הם א"כ שלשת החודשים שבהם אנו עוסקים השתא שבט אדר ניסן, שבט לעיטה, אדר שחוק, ניסן שיחה.
נחזור עכשיו למה שנתבאר לעיל יש גילוי של אדר שמצטרף לשבט, ויש גילוי של אדר שמצטרף לניסן, גילוי של אדר שמצטרף לשבט, שבט כמו שהזכרנו מצד אחד זה צד דקלקול, מצד התיקון זה הגמ' במסכת ברכות שהזכרנו, אבל מצד המהלך הפשוט אדר שמצטרף לניסן שורש שנולד בו משה רבינו שורש ההצלה, אדר שמצטרף לשבט שורש הקלקול, שבט מה מתגלה בו?, חוש של לעיטה, מי נאמר בו לשון של לעיטה?, "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה", זה קלקול של שבט שמתגלה בעשו, אז הצירוף של אדר שמתגלה לשבט מה הוא מצרף?, הוא מצרף לעיטה, הצירוף של אדר שמצטרף לניסן מה הוא מצרף?, הוא מצרף את השחוק לשיחה.
מי נאמר בו לשון של שיחה?, "ויצא יצחק לשוח בשדה" כאן מונח הצירוף של יצחק לשון שחוק אדר, לשוח בשדה מה הוא מצרף?, את ניסן, שם מה נעשה?, חיבור דרבקה ויצחק. מצד כאן מונח כאן כלומר פסולת דיצחק כדברי רבותינו כידוע עשו זה הפסולת, אבל החיבור דקדושה שמתגלה ברבקה ויצחק זו היא ההבחנה של ויצא יצחק לשוח בשדה מקום הצירוף של הצחוק אדר עם שיחה דניסן זה ויצא יצחק לשוח השדה, אבל מצד הצירוף של אדר שמצטרף לשבט על זה בעומק נאמר מה שהזכרנו מקודם לעיל חודש שמת בו משה רבינו, מדין משה רבינו, אבל שורש הקלקול כמו שהזכרנו "ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער", מצד כך מתגלה צירוף של אדר לשבט מדין עשו עצמו, ומצד כך השחוק שמתגלה זו היא אותה הבחנה כמובן של הפסולת דצחוק דשרה ואברהם וכו'.
אבל להבין לפי"ז ישנו דבר עמוק מאוד, יש י"ב חושים באדם, שורשי כל החושים יש מוח ומהמוח מתפשט חוטים ומשם בכללות כל שורש חושי האדם, איזה חושים יש בעין?, ראיה, חוש שני שרבותינו מונים שינה נקרא בלשון רבותינו חוש, שניהם מתגלים בעיניים, עין רואה, מפיל חבלי שינה על עיני, זה גילוי של חוש בעין, זה לא כפשוטו רק כאשר האדם יושן אז נופל שינה על עיניו, זה חוש בדברי רבותינו. אוזן שומעת, חוטם מה יש בו?, ריח, ומתגלה בו גם צד נוסף של רוגז חרון אף.
איזה חושים מתגלים בפה?, לעיטה ושיחה, ובעומק גם שחוק. הגילוי של הלעיטה זה ברור זה המאכל, בכלל אותו כוח של אכילה מונח הטעם שהזכרתם חיך אמר מה זה חלק מתפיסת האכילה, כוח הטעם כחלק מהאכילה, על אף שבפרטות זה שני חלקים, אבל כהגדרה כללית הטעם מתגלה בפרטות בחיך מכוח האכילה, בשורש זה חכמה כמו שאומר הראב"ד חכמה חיך אמר מה אבל בהתגלות של חיך זה מכוח האכילה. אז בכללות זה נקרא אכילה.
חודש שבט א"כ מתגלה בו הלעיטה, באיזה איבר זה מתגלה באדם?, בפה, חודש ניסן מתגלה בו שיחה, איזה איבר האדם שח? בפה, חודש אדר שמתגלה בו שחוק איפה האדם צוחק?, "ותצחק שרה בקרבה", אבל איפה ההתגלות של השחוק?, "אז ימלא שחוק פינו", זה הסוגיא של אדר האם הוא מצטרף לשבט או שהוא מצטרף לניסן. אדר שמצטרף לשבט אז הוא מצרף את הפה למה?, למציאות של הלעיטה, כמובן לאיזה לעיטה?, ללעיטה דעשו, וללעיטה של "המן העץ אשר אמרתי לך לבלתי אכל ממנו אכלת", שזה שורש המן, שורש אדום עשו שהוזכר, אז כאשר רצה המן לצרף לשבט מה הוא רצה לצרף?, ללעיטה, משם מקורו של המן העץ אשר אמרתי לך לבלתי אכל ממנו אכלת, אז כאשר נאמר שזה באדר שמשם שורש הקלקול מצטרף לשבט מונח כאן שורש הצירוףשל הלעיטה ואדר מצטרפים אהדדי.
אז א"כ עוד פעם יש לנו את שלשת החושים של הלעיטה שיחה שזה שני הקצוות שבט וניסן, ויש לנו את האמצע שהוא החודש דידן חודש אדר של שחוק, השחוק יכול להצטרף לשני הצדדים, כאשר מתגלה המהלך שהוא מצטרף ללעיטה אז מאיפה השחוק?, "ויאכלו וישתו ויקומו לצחק", אז מה הצחוק של אדר לפיכך מתגלה?, באופן של הקלות ראש שמתגלה מכוח האכילה, זה הלעיטה אדם הראשון כמו שהוזכר בקלקול המן העץ.
אבל כאשר מתגלה מהלך שאדר מצטרף לניסן אז זה מתגלה "ויצא יצחק לשוח בשדה", אז הצחוק של אדר מאיזה דין הוא מתגלה?, מדין הצטרפות של שיחה שמצטרף לאדר, זה העומק שמתגלה ביציאת מצרים ולפי כך בקריאת המגילה זו היא הילולא, אז איך אנחנו מספרים את אותו שחוק אשר התעללתי שיחקתי, איך מספרים את אותו שחוק?, על ידי שיחה, הגדה בפסח ולפי כך גם בפורים הקריאה זו היא הילולא, מצטרף הצחוק של אדר מצטרף לניסן.
א"כ ברור מאוד הצטרפות של אדר לשבט זה פסולת דיצחק שהוא עשו לעיטה, הצטרפות של אדר לניסן זה הצטרפות ליצחק עצמו בשורשו בקדושה ויצא יצחק לשוח בשדה.
לפי כך נחזור לדברי הגמ' שהזכרנו ששלש רועי הבקר שאמרו איזה אדר יש מתי אנחנו יודעים שהוא אדר או לא אדר. הדוגמה הראשונה שנקטה הגמ' זה הזריעה שמתגלה כאשר מצטרפים מה שזרעו בתחילת החורף, כאשר מצטרפים מה שזרעו בסוף החורף, אז נעשה כאן צירוף של הדבר באופן שתחילת החורף והסוף מצטרף, מה העומק?, או תחילת החודש או תחילת החורף, אם זה תחילת החודש מכל מקום שבט שיכול להיות מלא ויכול להיות חסר אז התחלת החדש נעוץ איפה?, בשבט, ואם זה חורף זה ברור, אז מצד כך האדר למה הוא מצטרף?, לשבט להתחלה הקודמת, זה צירוף של אדר לשבט.
מצד מה שנאמר שהשור בבוקר שור תור, בבוקר יש בו שלג ובצהריים הוא מתכסה בעלי תאנה, מה העומק?, "ויצא יצחק לשוח בשדה" מתי הוא יצא לשוח?, לעת ערב שמשם ילפינן תפילת מנחה, לעת ערב שזה תחילת הערב שנוטה השמש לצד מערב, ולכן זה לעת ערב שנוטה למערב, אבל זה מזמן תחילתו, זה מתחילת הטהירו. נמצא שכאשר מתגלה שהשור בבוקר קר לו שלג, כמובן אברהם יסוד המים תפלת שחרית, ומתגלה שבצהריים חם לו מאיזה דין זה?, מדין יצחק, כאן הוא מתקן את העלה תאנה של הקלקול של חטא אדם הראשון, אז מצד כך אדר למה הוא מצטרף?, לניסן.
מה ההבחנה השלישית שאמרו אותם רועי בקר?, כוח הרוח ממללא שמחממת, הרוח שמגיעה ממזרח, זה עומק התיקון של אדר, אדר יכול להצטרף לשבט ומכוח כך הוא מצטרף ללעיטה, הוא יכול להצטרף לניסן ומכוח כך למה הוא מצטרף?, לשיחה, לחום היום, נמצא שהשיחה לא מצטרפת לקלקול של שבט, אלא היא מצטרפת להיכן?, לתיקון דניסן, כאשר היא מצטרפת לתיקון דניסן אז מתגלה דיבור מכוח שיחה של מי? של ויצא יצחק לשוח בשדה מכוח החום, על ידי כן דיבורו מחמם גילוי יצחק.
אנחנו מסכמים את הדברים עד השתא ברור שני המהלכים הללו, ישנו אדר אחד וישנם שני אדרים, שני אדרים זה צירוף או לשבט או לניסן כמו שחודד בארוכה עד השתא. יש בזה עוד כמה וכמה פנים של הצירופים, אבל בקצרה כאשר מצטרף הצירוף השלם ישנה שנה פשוטה, בשנה פשוטה אז האדר מצטרף גם לניסן וגם לשבט.
מה שמובא בסימן האחרון בשולחן ערוך באו"ח דיני פורים, והסימן האחרון עוסק בחלקו בדיני פורים קטן, אז מביא הרמ"א הרי שמנהג לעשות סעודה גם בפורים קטן, מחלוקת בדברי הראשונים והאחרונים, זה תוס' ב"י י"ד האם גם ט"ו או גם י"ד, על זה מסיים הרמ"א טוב לב משתה תמיד, אומר הדרכי תשובה על המקום שעל דרך רמז אדר ראשון זה בגימטריא משתה טוב, ככה הוא כותב בשערי תשובה על המקום, גימטריא של משתה טוב זה אדר ראשון, מה עומק הדבר? אדר ראשון בעומק למה הוא מצטרף?, ללעיטה הראשונה מצד כך איזה משתה זה?, מי ישב לשתות מצד המהלך הזה "והמלך והמן ישבו לשתות והעיר נבוכה", הבכי הראשון.
אדר ראשון שהוא בא בעומק לתקן את מה הוא בא לתקן?, את המשתה רע, ולהפוך אותו למשתה טוב, כאן השורש של הקלקול באדר ראשון שהוא מושרש במשתה רע, אבל את מה הוא בא לתקן?, הוא בא לתקן את המציאות של משתה טוב. בלשון קצרה זה החילוק הרי בין אכילה ללעיטה מה ההבדל בין אכילה ללעיטה?, אכילה זה כאשר האדם לועס בשיניים, לעיטה שופכים לו, בשתיה תמיד הוא לא לועס, אבל אכילה שהיא בבחינת שתיה היא בבחינת לעיטה, על זה נאמר משתה טוב, א"כ כאשר מתגלה אדר אחד הוא מצרף את שניהם, כאשר מתגלה שני אדרים אדר ראשון את מה הוא בא לתקן?, הוא בא לתקן את הצירוף של אדר לשבט שהוא באופן של לעיטה הלעיטני נא, המן העץ, וכאשר נאמר טוב לב משתה תמיד ומתגלה בו המתשה דקדושה, וא"כ בפורים קטן כאשר אנחנו עושים משתה לפחות לפי הי"א שמובא מה הוא תיקונו של אותו משתה?, לצרף את האדר ראשון לאדר שני ולניסן ועל ידי כן הצירוף לשבט נהפך ממשתה של גפן היה עץ הדעת רע, לטוב לב משתה תמיד, בבחינת משתה טוב גימטריא אדר ראשון
שים לב: הגרסאות נערכו באופן מלא נמצאות רק בספרי המודפס