חנוכה 081 שער ה-נון דקדושה ארון אור-ן תשפב

לא נערך

שורש חנוכה ב'ארון', אור – נ'

חנוכה כידוע עד מאד, במנורה היו שבעה נרות, משא"כ בנס חנוכה דלק שמונה ימים מדליקים ח' נרות, שהוא בבחינת שבע פעמים שבע, ועולה למדרגת החמישים. וזה החנוכה, הח' שבחנוכה. ח'-נ', ח' - שמונה נרות, שהוא יציאה מהשבע פעמים שבע לשמונה, שזהו הנ', דברים ידועים עד מאד.

כבר הוזכר פעמים הרבה, שורש האור של חנוכה, הוא לא רק במנורה שהיא שבעה קנים, שבעה נרות. אלא שורש האור של חנוכה, נעוץ ב'ארון' - 'אור-נ', זהו האור הגנוז שמאיר בחנוכה, כידוע, אור – נ', שורשו בארון.

חנוכה - שורש תורה שבע"פ

ועיקר הגילוי שהארון מתגלה בנס חנוכה, כידוע, פורים – תורה שבכתב, "כתבוני לדורות", חנוכה - שורש תורה שבע"פ, כמו שהרחיבו רבותינו. הרי דיני חנוכה אינם כתובים בתורה שבכתב, נכתבו רק בתורה שבע"פ[1]. איפה השורש של תורה שבע"פ בתורה שבכתב? ולפ"ז, זה יהיה השורש של חנוכה בתורה שבכתב[2]? זוהי פרשת 'ויהי בנסוע הארון', מה שנאמר בפרשת בהעלותך: "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ. וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל"[3]. איפה רמוז כאן תורה שבע"פ?

הצלת ס"ת מהדליקה בשבת

הגמ' במסכת שבת[4], לגבי הדין שמותר להציל את כתבי הקודש מפני הדליקה בשבת, אומרת הגמ', שספר תורה, על מנת להציל אותו, צריך שיהיה בו שמונים וחמש אותיות[5], [אם יש בו הזכרות - שמות שאינם נמחקים, אז בוודאי שמצילין אותו. אבל אם אין בו הזכרות, נצרך שיהא בו פ"ה תיבות, אם יש בו פ"ה תיבות, מצילים, אם אין בו פ"ה תיבות לא מצילים]. ונחלקו בדברי הגמ'[6], מה הדין באופן שהשמונים וחמש אינם מצורפים יחד, אלא מפוזרים, ורק אפשר 'ללקט' פ"ה -אותיות, האם מצילים, או לא. זה תמצית דברי הגמ', בקצרה ממש. מאיפה הגיעה הגמ' ל'שמונים וחמשה' אותיות? אומרת הגמ' שזה מנין ה'ספר' הקטן ביותר שיש בתורה. היכן מצינו 'ספר' שיש בו פ"ה אותיות בלבד?

פרשת ויהי בנסוע הארון – 'ספר' בפני עצמו שיש בו פ"ה אותיות

אומרת הגמ' פרשת "ויהי בנסוע הארון", ספר בפני עצמו הוא[7], לכן "עשה לו סימניות מלפניו ומלאחריו", נוני"ם הפוכים בראשיתה ובסופה, בכדי להבדיל אותה מהחלק הקודם של ספר במדבר, לחלק האחרון שבספר במדבר. כמה אותיות יש ב'ספר' הזה של "ויהי בנסוע הארון"? אומרת הגמ' שמונים וחמשה אותיות. ולכן כל שיש בו שמונים וחמשה אותיות, הוא הופך להיות חשוב כמו 'ספר'[8], [אלא שנחלקו בגמ' האם צריך שיהיה באותו מקום, או אפילו ללקט]. הזכרנו ראשית כל בקצרה ממש, עכשיו לאט לאט להתחיל להבין.

פ"ה אותיות שב'ויהי בנסוע הארון' - שורש תורה שבעל 'פה'

זה ברור לכל בר דעת, כל 'ספר' זה תורה שבכתב, יש לנו ספר שיש בו מנין של שמונים וחמשה אותיות, שזה כמנין פ"ה. כך מבואר בר' צדוק, זה שורש של תורה ש'בעל –פה', פשוט וברור, אם יש ספר כתוב שמנין אותיותיו הוא פ"ה, זאת אומרת שהגדרת הדבר הוא 'פה'.

[יש דוגמא נוספת שמבואר ברבותינו [יסוד הדברים במדרש, מובא בגר"א ועוד]. פרשת האזינו, שירת האזינו, מתחילת שירת האזינו עד הפעם הראשונה שכתוב שם ה', יש ג"כ פ"ה תיבות. 'האזינו' - דבר שבכתב לא שייך בו האזנה, האזנה שייך ביחס של פה לאוזן, שומעים דבר שבעל פה, גם שם רמוז אותה נקודה, אחרי פ"ה אותיות, כתוב שם ה', כלומר זה בבחינת 'האזינו' - האזנה, שמיעה, ספר שבבחינת שמיעה, הוא פ"ה אותיות, זה עוד דוגמא שורשית לאותו דבר].

אבל נחזור לעיקר סוגייתנו, א"כ, תורה שבעל פה, היכן שורשה בתורה שבכתב? בפרשת 'ויהי בנסוע הארון", שהוא פ"ה תיבות, זה נקרא יסוד תורת חנוכה.

שורש תורה שבע"פ, באותיות 'שלא כסדרם'

כשמתגלה א"כ, חכמת התורה של חנוכה, השורש שלה בפרשת 'ויהי בנסוע הארון'. הזכרנו את דברי הגמ' שנחלקו האמוראים, באיזה אופן צריך שיהא פ"ה אותיות, האם צריך שיהיו כסדרם מצורפים, או אפילו יש בהם כדי ללקט. אז אם צריך שיהיה כסדרם, ברור שזה מובן,  זה ספר של מה שכתוב שיש בו שמונים וחמשה אותיות. אבל, מה הסברא של החידוש שאפילו יש בו כדי ללקט? הרי 'ללקט' זה לא דומה לפרשת ויהי בנסוע הארון? פרשת ויהי בנסוע הארון מה היא? פרשה שלימה תיבה אחר תיבה, אבל 'ללקט' מאיפה החידוש שלא נמצא בפרשת ויהי בנסוע הארון, שגם שמונים וחמשה אותיות, יהיה בהם דין של 'ספר'? איפה השורש של זה?

ברור ופשוט, התורה הרי כידוע היתה כתובה כדברי חז"ל "אש שחורה על גבי אש לבנה", תורה שיש בידינו השתא, כדברי חז"ל הידועים עד מאד, [מה שהובא ברמב"ן[9] ועוד], היתה כתובה בהתחלה כולה ברצף אחד, הבריאה נבראה באופן "יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ[10]". נמצא, שמצד מדרגת התורה שמתגלית בידינו, זה הסדר שנמצא בידינו. אבל, מדרגת התורה עצמה, יש בה צירופים אחרים.

התורה שבע"פ, איפה השורש שלה? הגדרה אחת [מדגישים] – לא לפי הסדר שכתוב. לפי הסדר שכתוב מה זה? זה תורה שבכתב. ואיפה השורש של תורה שבע"פ? הוא האותיות שכתובות בתורה, רק בסדר אחר, זה שורש עמוק לתורה שבע"פ. זה נקרא הארת חכמת התורה של חנוכה, של תורה שבע"פ.

לפ"ז העומק עכשיו הוא ברור מאד, ספר תורה שיש בו פ"ה אותיות כסדרם, בוודאי  הוא שורש דק לתושבע"פ בתורה שבכתב, פ"ה אותיות שכתובות, אבל כסדרם. אבל פ"ה אותיות 'ללקט', מאיזה דין יהיה לזה דין של 'ספר'? זה מדין תורה שבע"פ, שסדר האותיות שלה, הוא לא לפי הסדר שקיים השתא בידינו. נמצא שגם אותיות שאינם כסדרם, אלא רק ללקט אותיות, מהליקוט אותיות הזה, מה אפשר לעשות? צירופי אותיות של תורה שבע"פ, זה ספר שצריך להציל אותו מפני הדליקה.

דין זה נאמר לגבי של דליקה[11]. זה ברור ופשוט לכל בר דעת, חנוכה זה דין של 'דליקה', "מצילין אותן מפני הדליקה", כלומר, כשמצילין אותן מפני הדליקה, זה האש דתיקון שהאש דקלקול לא שולטת בו. זה ההגדרה של האור של חנוכה, שהאותיות שמאירות שמכוחו נעשה הנס, הוא אותיות שלא כסדרם, כדי 'ללקט' מהם פ"ה תיבות, זה שורש ההארה של נס חנוכה במדרגת תורה שבע"פ.

לפ"ז מה יוצרת אותה תושבע"פ? היא יוצרת צירופים חדשים לתורה, נס חנוכה יצר צירופים חדשים לתורה. מאיפה השורש שלה? מה שהתורה בתחילה היתה כתובה: "אש שחורה ע"ג אש לבנה".  

עכשיו להבין עמוק, שלב הבא: נאמר הרי בפרשת האזינו, הוזכר, 'האזינו' בנוי במהלך של פ"ה אותיות עד שנכתב בה שם ה', מו שאמרו רבותינו. נאמר הרי "מימינו אש דת למו", אז מבחינת מדרגת תורה שבכתב, איפה נמצא עדין האש? מימינו. חנוכה, איפה מדליקים הרי את ההדלקה? משמאלו. 'שיהיה מסובב במצוות", מזוזה מימין, ולכן מניחים אותו בשמאלו.

מדרגת התורה כשלעצמה "מימינו אש דת למו", אבל מדרגת תורה שבע"פ מה הוא? הוא במדרגה ששייכת לשמאל. איפה השורש של הדבר, שתורה שבכתב שייכת לימין, ותורה של מדרגת חנוכה היא במדרגה שייכת לשמאל? כל שמאל נקרא שמאל, [כבר הוזכר פעמים רבות מאד], אותיות: "שם – א-ל", כאן הוא נעלם, ושם הוא נגלה. ימין – דרום, שם נמצאת המנורה, "הרוצה להחכים ידרים, שמנורה בדרום", זה נקרא בעומק "מימינו אש דת למו" על איזה אש זה קאי? [ביאור אחד –] על אש המנורה, להעלות את נרותיה, היתה שלהבת עולה מאליה, זה מימינו אש דת למו, זו מדרגת המנורה.

לעומת כך הצפון, לא מתגלה בו החכמה, מה מתגלה בפשטות בצפון? העושר, שם האלוקות 'צפון' כמו שאומרים רבותינו, נקרא 'צפון' מלשון - 'אור הצפון לצדיקים לעתיד לבוא'. זה דרום וצפון, ימין ושמאל, הרי יסוד דברי רבותינו - עיקר פנינו להיכן הוא? למזרח. ימין זה דרום, שמאל זה צפון. לפ"ז ברור, בחנוכה כמו שהוזכר בריש הדברים מרבותינו כידוע מאד, מאיר האור הגנוז, אור ה'צפון' לצדקים לעת"ל, אז איזה אור מאיר בחנוכה? אור הצפון, אז באיזה צד מדליקים? בשמאל – בצפון. שם יש את מקום ההארה הנעלמת, המוסתרת, שהיא בבחינת 'שם'. ובחנוכה כאשר מתגלה ההארה של שמאל, בבחינת "שם – א-ל" כמו שהוזכר, זה העומק של מהלך ההארה, שמצרפים דברים שאינם במקומם.

חז"ל הרי אומרים[12] - כל פניות שאתה פונה, לא יהיו אלא לימין. אבל, זה אם הולכים כסדר, אז איך סדר צורת הדברים? "כל פנימיות שאתה פונה, לא יהיו אלא לימין". אבל בנר חנוכה מה מתגלה מהלך? שמתחילים מהשמאל. זה 'לא כסדרו', זה לא הסדר, הסדר הזה זה נקרא לצרף אותיות שאינם נמצאים במקומם. מה שנמצא שם, מצרפים אותו לכאן. זה נקרא 'שמאל' - מלשון 'שם – א-ל'. כלפי הא-ל זה שם, אבל בהגדרה מהו? אני לא משתמש עם מה שכאן, אלא עם מה ששם. פ"ה אותיות כסדרם, הם בבחינת "מימינו אש דת למו", פ"ה אותיות 'ללקט' אותיות, זה בבחינת שמאל 'שם א-ל'.

נתבונן ונבין עמוק, יש לנו תורה שמתגלה מכוחו של משה, בכללות משה ואהרן. רבותינו אומרים [כך כידוע יש ברש"ש ועוד], חנוכה אותיות חנה - כ"ו. חנה [ופנינה], כ"ו – שם הוי"ה. [כידוע יש ארבעה צירופים איך ממלאים אותיות הוי"ה, א' מהצירופים שממלאים זה בי' ובא', ואז עולה בידינו ס"ג גימ' חנה, זה נקרא כ"ו - הוי"ה, מילוי העולה ס"ג, הוא גימט' חנ"ה. זה בהגדרה הכוללת]. בלשון ברורה ופשוטה, פנינה וחנה, לחנה לא היה ילדים. אבל לאחר כל סדר הדברים, מי נולד לה? שמואל. כמובן, איפה מדליקים נר חנוכה [- חנה]? בשמאל, זה מקום ההדלקה.

יתר על כן מבואר שם, כמה עולה חנוכה בגימטריה? פ"ט, זה גימט' של חנוכה, אותיות 'טף' – קטן. בהגדרה השורשית, זה ברור ופשוט: הרי ממה היו מדליקים במנורה, מאיזה שמן? מטיפה ראשונה. זה רמוז שחנוכה מה השורש שלו? 'טף' - טיפה ראשונה. אבל בעומק יותר, אצל כל אדם יש מדרגה של קטנות ויש לו מדרגה של גדלות, כשהוא קטן, הוא בבחינת טף, כשהוא גדל, כסדר גדילתו עד שמגיע לגיל כ', וכו' כל סדר שסידרו רבותינו, משנה באבות וכו', סדר הגדילה.

שמואל כאשר הוא נולד, מה עשתה עמו אימו? היא לקחה אותו, והיכן העלתה אותו? לבית המקדש. זה ברור ופשוט לכל בר דעת, יש 'קטנות', ויש 'גדלות'. אם אנחנו מתייחסים למדרגה הנקראת 'גדלות', איפה מקום הגדלות השלם בעולם? בית המקדש.

אז אם לוקחים את שמואל, ומיד בקטנותו, היכן נותנים אותו? במקום בית המקדש, לוקחת אותו חנה ומעלה אותו למקום בית המקדש, "לה' שאלתיהו", היא מכניסה אותו למקום בית המקדש, ושם הוא קובע את מקומו, אז מה מתגלה בו? מתגלה בו, שגם הקטנות שבו מה היא? גדלות! אימו עשתה לו מעיל קטן, כמו שהזכירו רבותינו, זה לשמור מפני החיצונים שדבקים ב'קטנות', אז היא עשתה לו מעיל קטן, זה בתחילה, אבל לאחמ"כ מה עשתה איתו? 'מעלה' אותו לבית המקדש, היא מעלה אותו מבחינת קטנות לבחינת גדלות. זה בתמצית, נשתדל להרחיב כפי העת והזמן.

זה הגדרה של חנוכה כמו שהוזכר, חנוכה גימט' פ"ט – טף, אבל בחנוכה מה מתגלה? לוקחים טיפה אחת, ומה היא הופכת להיות? אור 'גדול'. 'להעלות' את נרותיה, זו בבחינה שהקטנות היא במדרגת גדלות, ולא קטנות כפשוטו.

אבל נפתח עוד, יתר על כן: כמו שהוזכר, ההארה שמתגלה בחנוכה, היא הארה 'לצרף אותיות שלא כסדרם'. ניתן את הדוגמא הבהירה, הגמ' הידועה במסכת שבת (דף ק"ד), "אתו דרדקי לבי מדרשא", והם התחילו לדרוש אותיות, א' ב' – אלפך בינה, ג' ד' –גמול דלים, וכן ע"ז הסדר, כמו שדורשת שם הגמ'.

שמואל, אימו העלתה אותו לבית המקדש. ומה היה שם הרי כל המעשה? הוא הורה הלכה בפני רבו, ורצו לדון אותו כדין 'מורה הלכה בפני רבו' שחייב מיתה. אז התחננה חנה וכו', אל הנער הזה התפללתי וכו'. מה עומק הדבר שהוא הורה הלכה בפני רבו? אם אנחנו מסדרים את סדר הדברים, סדר הדברים הפשוט מה הוא? יש קטן ויש גדול, הרב הוא מורה את ההוראה, הקטן מקבל את אותה הוראה, כך סדר ברייתו של עולם. "משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים", יש 'סדר' למדרגות איך שהם פועלים, ברור ופשוט.

השורש הפנימי שממנו הורה שמואל הלכה בפני רבו, הוא אותו שורש שהטף מה הוא הפך להיות? גדול! זה דבר ראשון. יש גם שלב הבא, אבל השלב הראשון מה הטף הפך להיות? גדול. אז כמו שרבו מורה הוראה, גם הוא מורה הוראה.

האי, יש כאן עוד נקודה נוספת - הוא מורה הלכה 'בפני רבו', אז מצד כך הגדרת הדבר זה 'שלא כסדרם', זה ה'ליקוט' של האותיות. בעומק, מאיפה הלכה שהוא הורה בפני רבו? רבו הורה הלכה מדין 'אותיות כסדרם', שמואל הורה את ההלכה מהיכן? מ'ליקוט אותיות', שמלקטים את הדבר 'שלא כסדרם'.

מורה הלכה בפני רבו, הרי יש דין שחייב מיתה. אדם שקוברים אותו, כך היה בזמן חז"ל, כמו שמפורש בגמ' במשנה ועוד  כמה  וכמה פעמים, איך היה סדר הדבר בימיהם? היו קוברים אותם היכן שקוברים אותם, לאחר י"ב חודש, היו עושים 'ליקוט עצמות' ומביאים אותם לקברי אבותיהם [כך היה סדר הדברים בזמן רבותינו, היום לא נהגינן כך, כבר נשתברו ע"ז הרבה קולמוסים], אבל זה היה סדר הדבר שמלקטים את העצמות.

הרי תלמיד חכם שמת, מה הדין שלו? נשמה שנפטרה, כנתינתה כך נטילתה, מה נתינתה בשישים ריבוא, אף נטילתה בשישים ריבוא, ת"ח אין לו שיעור.  אז הגדרת הדבר, מהו 'ליקוט עצמות'? כמו מתן תורה, יש 'ליקוט', יש מדרגת 'אדם חי'. כמו שבירת הלוחות, אז יש ליקוט עצמות. נסביר: היה מתן תורה שבה הלוחות היו כתובים, הלוחות היו כתובים כסדרם. נשתברו הלוחות, 'אותיות פורחות באויר', אז מה הגדרת הדבר, עכשיו האותיות לא כתובות כסדרם, אז מאיזה דין עכשיו האותיות מצטרפות? מדין 'ליקוט האותיות'. שבירת הלוחות היא שורש המוות, דברי הגמ' הידועים מאד במסכת עבודה זרה אלמלי נשתברו הלוחות לא היתה בישראל מיתה, כאשר חטאו 'אכן כאדם תמותון'. אז מה מתגלה בחטא העגל? השורש של המוות, המוות יוצר 'ליקוט עצמות'.

עכשיו לפ"ז להבין את סדר הדבר, בעומק, ה'חיים' יוצרים הארה של 'כסדרו', ה'מוות' יוצר מציאות של 'פיזור'. איזה תורה שייכת לחיים, ואיזה תורה לפ"ז שייכת למוות? תורה ששייכת לחיים - תורה כסדרה, תורה ששייכת למוות - תורה של 'ליקוט עצמות'. ספר תורה שבאים להציל אותו מן הדליקה, אם מצילים אותו מדין שזה אותיות כסדרם, אז זה שייך למערכת של החיים. אם מצילים אותו מדין שאפשר ללקט ממנו פ"ה אותיות זה שייך למציאות המוות.

לפ"ז עכשיו מה העומק. שמואל הורה הלכה בפני רבו והתחייב מיתה, בקשה חנה "אל הנער הזה" כלומר הוא לא בא אלא ע"י מה? על ידי תפילת כל 'פה', שמואל מה' שאלתיהו הוא לא נולד כסדר ברייתו של עולם סדר ברייתו של עולם יש אב יש אם, חנה אבל לא יכלה ללדת, מכח מה הוא נולד? מכח תפילה, אז לאיפה הוא שייך? ל"ויהי בנסוע הארון", הוא שייך לפרשה הזו של ויהי בנסוע הארון אבל לאיזה חלק? של ליקוט שלא כסדרה, לפ"ז מה העומק שהוא נתחייב מיתה ולא הרגו אותו?

כשהוא מתחייב מיתה אז חל בו תפיסת המוות, הוא שייך לתפיסת המוות אז הוא משתייך לתפיסת ליקוט עצמות, אבל כשלא הורגים אותו לאיזו תפיסה עכשיו הוא משתייך? ל'פרשה קטנה', 'שמואל –קטן', אבל זה עדין הופך להיות ספר בפני עצמו זה נקרא 'קטנות שבגדלות', מדגישים -  פרשה קטנה הופכת להיות ספר של פ"ה אותיות, אז מה הוא שמואל, מכח מה הוא נולד? "רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע", משם הוא נולד. אז מאיפה נולד שמואל? מה'פה', הוא נולד מפרשת ויהי בנסוע הארון.

"ויהי בנסוע הארון", זה הרי ביטוי כביכול כאשר האדם נפטר "ויהי בנסוע ארון", ואז "ובנוחו יאמר", הופך להיות מקום משכבו. אבל מצד התיקון מהו? זו מדרגתו של שמואל, שמואל כל שורש לידתו, מדגישים –כל שורש לידתו מהיכן הוא היה? משורש ספר, שיש ספר בפני עצמו, שהוא ספר של ויהי בנסוע הארון שהוא ספר בעל פה במדרגת תורה, זה מדרגתו של שמואל.

"משה ואהרן בכהניו, ושמואל - בקוראי שמו" מה זה 'בקוראי שמו'? זה במדרגת הפה שקוראים את שמו. 'טרם יקראו ואני אענה', כלומר זוהי מדרגת ה'פה', שמתגלה מכח תפילתה של חנה "רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע", זו מדרגת הפה, של מדרגת נר חנוכה, של מדרגת שמאל, של מדרגת שמואל, ששורשה בויהי בנסוע הארון, וליקוט האותיות של ויהי בנסוע הארון, זה מדרגת נר חנוכה.

חזרנו על הדברים בקצרה ממש. השלב הבא:

יש תורה שבכתב, תורה שבעל פה, נר חנוכה מדליקו על 'פתח' ביתו. ברור לכל בר דעת, הוזכר פעמים רבות,  מדוע 'פתח' נקרא 'פתח'? מלשון 'פה – תוך', יש כאן את הפה, שהוא המקור להיכנס ל'תוך' הדברים, זה נקרא 'פ-תח': 'פה – תוך'. בבית זה נקרא פתח, באדם איפה מקום הפתח? אם כפי שנתבאר, כל נר חנוכה איפה השורש שלו? תורה שבעל 'פה', שורש לתורה שכתב של פרשת ויהי בנסוע הארון, אז איפה השורש של זה במדרגת אדם? במדרגת ה'פה', אז איפה מקום ההדלקה כאשר מדליקים אותו בבית? צריכים להדליק אותו במקום ה'פה' שבבית, איפה ה'פה' של הבית? ב'פתח' זה מקום הפה של הבית, זה מקום ההדלקה של נר חנוכה. מקום ההדלקה של נר חנוכה הוא באותה מדרגה שהוא שייך לו, כל המציאות של השמאל.

עכשיו לפ"ז עומק נפלא. הרי כידוע מאד, משה ואהרן בכוהניו, ומי חלק עליהם? קרח ועדתו, אומרים חז"ל כידוע, קרח שפיקח היה מה ראה לשטות זו? ראה שיוצא ממנו שמואל, ששקול כמשה ואהרן.

עכשיו לעניננו דידן, הרי היכן של קרח היה? "בית כולו מלא ספרים, האם חייב במזוזה או לא חייב במזוזה"? על כרחך שהוא חייב במזוזה, כולו מלא ספרים.

עכשיו בפרטות לעניינינו דידן, איפה מתבלט בפתח המזוזה? כשיש נר חנוכה בשמאל מתבלט המזוזה שהיא בימין כשקח בא וטוען בית כולו ספרים שיהיה פטור ממזוזה, הוא טען שיהיה פטור ממזוזה, אבל מה יהיה בפתח? מדרגת נר חנוכה ישאר בפתח.

כלומר, קרח כאשר הוא טוען לבוא לחלוק על מציאותו של משה, אז סדר הדברים מצד מה הוא בא לחלוק על מציאותו של משה? מכח מה שעתיד לצאת ממנו שמואל, שהוא במדרגת השמאל, שהוא במדרגת חנוכה -  כ"ו חנה, בשמאל. אז מה עומק כוחו שבא לפתור מהמזוזה מכח מה שנר חנוכה עומד משמאל ,הוא לא צריך את מציאות המזוזה.

אבל בעומק, מה היא המזוזה? כדברי רבותינו כידוע מאד 'מזוזות' אותיות 'זז מוות', אצל מי 'זז – מוות'? אצל שמואל, הרי הוא הורה הוראה בפני רבו, ונתחייב מיתה, הסברנו מה הגדרת הדבר שזז מוות, זה לא רק שהסתלק ממנו המות, אלא התגלה בו הכח של המות, שכאשר אדם מת מתגלה ליקוט עצמות, ונעשה בו מציאות, של שורש אותו דבר שמתגלה בשמואל - ההארה של השמאל, של ה'שם', שמכח כך נעשה צירוף של אותיות, שהם אינם כסדרם.

לפ"ז עכשיו העומק, הרי מה היה עומק טענתו של קרח? קרח הרי טען שלפי סדר ההולדה, צריך לחלק את ה'מישרות' שניתנים. וטען שמשה ואהרן לקחו את הדברים כרצון עצמם, שלא ע"פ הנבואה, כי היה צריך לחלק את הדבר לפי סדר גידולו של הדבר. מה היתה עומק טענתו של קרח?

אתם לשיטתכם, שהכל בנוי באופן של הסדר, אז צריך לתת את זה לפי הסדר. הוא לשיטתו, מדגישים, הוא שייך למדרגת 'שמואל', הוא שייך למדרגת ה'שמאל', [למדרגת דילוג וקיבוץ האותיות], הוא שייך למדרגה של "כל העדה קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו על קהל ה'", אבל אתם לשיטתכם שהולכים לפי הסדר, א"כ את השררות שישנם אתם צריכים לחלק לפי סדר ההולדה, וזה לשיטתכם לא עשיתם כפי הראוי שיהיה.

אבל מ"מ א"כ, מה שמתגלה בפרשת ויהי בנסוע הארון כמו שחודד, היא שורש תורה שבעל פה, היא הפ"ה אותיות שישנם, והיא במדרגת שורש ההארה של חנוכה, תורה שבעל פה.

הגמ' אומרת^[13]: ת''ר "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה", פרשה זו עשה לה הקב''ה סימניות מלמעלה ולמטה, [מה הם הסימניות? נוני"ם - הפוכים] לומר שאין זה מקומה.

מבואר שפרשת "ויהי בנסוע הארון", אין זה מקומה. מה הגדרת הדבר שאינה כתובה במקומה? "ויהי בנסוע הארון", כל עניינה - 'שאין זה מקומה'.

למה אין זה מקומה? אומר רש"י, שאינה ראויה לכאן, דלאו בהליכות מסעות משתעי לעיל מינה, אלא בדגלים היתה ראויה ליכתב בפרשת במדבר סיני [- היכן שהם נושאים את הדגלים].

ברור הדבר, ויהי בנסוע הארון זה שייך לשורש הארת נר חנוכה, כל נר חנוכה מדליקים אותו  שיראוה עוברי דרכים, זה נקרא 'ויהי בנסוע הארון', האור הזה מאיר להיכן? למי ש'הולך בדרך', זה פרשת ויהי בנסוע הארון,כל עניינה – מקום הנסיעה.

ממשיכה הגמ': רבי אומר לא מן השם הוא זה, לא זה הטעם, אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו. זה מה שהזכרנו בהתחלה, שפרשת ויהי בנסוע הארון הופכת להיות ספר בפני עצמו.

כמאן אזלא הא דא''ר שמואל בר נחמן א''ר יונתן, חצבה עמודיה שבעה אלו שבעה ספרי תורה, איך יש שבעה ספרי תורה? הרי לכאורה אין בידינו אלא ה' ספרי תורה? פרשת ויהי בנסוע הארון מחלקת את ספר במדבר לג' ספרים. ד' ספרים בראשית שמות ויקרא ודברים, ועוד ג' ספרים שבמדבר, עלה בידינו ז' ספרים, 'חצבה עמודיה שבעה'.

ממשיכה הגמ': כמאן כר' מאן תנא דפליג עליה דר', רשב''ג הוא, דתניא רשב''ג אומר עתידה פרשה זו שתיעקר מכאן, ותכתב במקומה. הפרשה הזאת נכתבה שלא במקומה, לא כתוב רק שנכתבה שלא במקומה, אלא מה עתיד להיות איתה? "עתידה פרשה זו שתיעקר מכאן, ותכתב במקומה".אז מה הפרשה הזו מגלה? איך מצרפים דברים שאינם מצורפים, זה השורש של אותה ההארה  שמתגלה בפרשה הזו לעתיד לבוא. זה האור של חנוכה, כדברי רבותינו כידוע מאד, שאינו עתיד להתבטל, למה הוא לא עתיד להתבטל? כי מה המהות של האור של חנוכה כמו שנתבאר? הוא לצרף אותיות שלא כסדרם. זה האותיות שיצטרפו ויחדשו את העולם הבא.

כמו שכשהקב"ה ברא את העולם הזה, "יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ" הקב"ה עתיד להחריב את העולם, ולהחזיר אותו. כשיחדש את עולמו זה יהיה מכח צירוף אותיות חדש, איפה הצירוף הזה נעוץ? בעתידה פרשה זו שתעקר ותכתב במקומה.

נמשיך הלאה: ולמה כתבה כאן? כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה, פורענות שנייה מאי היא "ויהי העם כמתאוננים[14]",  מה שנאמר כאן בלשון הפסוק: "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה', וַיִּשְׁמַע ה' וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר-בָּם אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה", אז מה היה לאחר ה'ויהי בנסוע הארון', מה פרץ? אש. ברור שלאיפה זה שייך? לאש של חנוכה. זו פורענות שניה. ומהי פורענות ראשונה?

אומרת הגמ': "ויסעו מהר ה', וא''ר חמא בר' חנינא שסרו מאחרי ה". [יש כאן שיטת רש"י], אבל התוס' על המקום מסבירים, מה הפורענות הראשונה: כדאמר במדרש (ילמדנו) 'ויסעו' שנסעו מהר סיני דרך שלשת ימים, כתינוק היוצא מבית הספר, שבורח לו והולך לו, כך היו בורחים מהר סיני דרך שלשת ימים, לפי שלמדו הרבה תורה בסיני, אמר הקב''ה נסמוך פורענות לפורענות? וכו'.

אז מה היא הפורענות הראשונה?  כתינוק הבורח מבית ספרו, שהם ברחו מהר סיני. אומרים חז"ל למה הם ברחו מהר סיני? תוס' מזכיר כאן את דברי חז"ל בקצרה, שכבר למדו  הרבה תורה בסיני, ויתר על כן מחדדים חז"ל, פחדו שהקב"ה יוסיף להם עוד מצוות.

בפשטות למה בורח מבית ספרו? כבר הוא לא רוצה ללמוד אז הוא הולך. אבל חז"ל במקום אחר מפרשים "לפיכך הרבה להם תורה ומצוות" כשהם בורחים מהר סיני מה קורה? יותר הוא לא ירבה להם כי כבר לא נמצאים שם.

.

פרשת "ויהי בנסוע הארון" הרי כל מה שנתבאר עד השתא, היא שורש הארת חנוכה. ולמה הם הלכו משם, כדי שלא ירבה להם תורה ומצוות,

כדי להפסיק בין פורענות לפורענות, הפורענות השניה כמו שהוזכר- "מִתְאֹנְנִים רַע... וַתִּבְעַר- בָּם אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה". זה אש דקלקול היפך אש דתיקון דחנוכה. לתקן את האש דקלקול זה הארת חנוכה של אש דתיקון.

פרשת ויהי בנסוע הארון מפסיקה בין פורענות ראשונה לשניה, ומה היא פורענות ראשונה? שברחו כתינוק הבורח מבית ספרו, זה לא סתם להפסיק אלא זה לתקן את הפורענות, איך מתוקן פורענות ראשונה?

כל מה שברחו משם כדי לא לקבל יותר מצוות, מה מחדש פרשת "ויהי בנסוע הארון" שהוא שורש תורה שבע"פ, חנוכה? התווסף להם עכשיו מצוות דרבנן.

זה לא רק מפסיק בעלמא ליצור הפסק, אם יש שני דברים רעים מפסיקים ביניהם. אלא ברור שההפסק מה הוא יוצר? שורש דתיקון. איפה השורש דתיקון שהוא יוצר?

הוא יוצר את זה שמה שהם ברחו מהר סיני, שרצו שלא יהא להם את ה"הרבה להם תורה ומצוות" שלא ירבה להם מצוות, אז מה מתגלה? מתגלה שהוא מרבה להם עוד, זה נקרא נר חנוכה.

עכשיו להבין נפלא מאד, הרי כמו שהוזכר בראשית הדברים, נר חנוכה זה לא שבעה נרות, אלא שמונה נרות, זה נקרא "הרבה להם" תוספת של מצוה, לא רק ז' דרבנן, אלא פשטות איפה השורש של ז' דרבנן? בז' קני מנורה, יש שורש לז' דרבנן.

אבל בדקות יותר מה התחדש בחנוכה, לא שהרבה להם עוד מצוה, אלא את המצוה הקיימת, מה הוא עשה? הוא הוסיף עוד נר. הדוגמא הפשוטה והבהירה, כשיש דין של בל תוסיף, מה הדוגמא שאסור בל תוסיף? למשל אם אדם במקום ד' פרשיות עושה חמש. בציצית במקום ד' הוא שם ה'.

אבל שם מה ההוספה? הוא לא מוסיף עוד מצוה, אלא את אותו מצוה הוא מוסיף עליה, לפי זה מה התחדש בתוספת של מצוות דרבנן? התחדש שנעשה תוספת של ז' דרבנן, זה תוספת אחת, וזה תיקון של תינוק הבורח מבית ספרו, אבל יתר על כן מה התגלה? שנעשה תוספת של עוד מצוה.

עכשיו בדקות לאור מה שנתבאר, נתבאר שיש 'כסדר', ויש את הליקוט של הדבר כאשר נעשה צירוף. מה קרה כאשר התינוק ברח מבית ספרו, ההבנה הפשוטה, הוא ברח ורוצים להוסיף אז מה עושים? מחזירים אותו לבית ספרו. אבל בעומק מה התגלה? פרשה זו נכתבה שלא במקומה.

התחדש שנוסף ז' דרבנן, זה תיקון של תינוק הבורח מבית ספרו. אבל יתר על כן מה התגלה שהרבה עליהם עוד מצוה, אלא המצוה הקיימת הוא הוסיף לה עוד נר, זה הריבוי שמתגלה בחנוכה. זה לא רק עוד ריבוי, זה ריבוי שמתגלה במצוה שלא כסדרה, זה גופא עומק ההגדרה של מצות נר חנוכה, שהגדרת הדבר מה הוא? הוא שלא כסדרו, אלא באופן של דילוג.

התינוק 'ברח', מי שבורח הוא לא הולך כסדרו, מי שיוצא ממקום למקום, הולך כסדרו. אבל מי שהולך ממקום למקום מה טבעו? לברוח, הוא הולך שלא כסדרו. ושם מרבים לו מצוה, מרבים לו מצוה שהיא איננה כסדר. זה הגדרת הדבר שמתגלה ההארה של חנוכה.

בעומק זה חנוכה ופורים, מועדים דרבנן, כל יסודם מגיע מצד המהלך של 'שלא כסדו', ב'ליקוט אותיות' כמו שנתבאר, זה שורש הארת נר חנוכה של מצוות דרבנן שמוסיף נר שמיני כמו שהוזכר.

א"כ, אז כפי שהוסבר בס"ד, הארת חנוכה ונר חנוכה, היא מגלה מציאות של דבר שהיא הופכת להיות מציאות של 'שלא כסדרה'.

עכשיו נחדד את הדברים עוד פעם. הרי הוזכר, שהארת נר חנוכה, שורשה ב'ארון' אור- נ', זה בבחינת נ' הפוכה. מה זה נ' הפוכה? 'שלא כסדרו', הדבר מתהפך. דבר שהוא כסדרו, הוא הולך אחד אחרי השני. דבר שהוא שלא כסדרו אז נעשה בו נקוד שינוי, שינוי נובע מנקודת ההתהפכות של הדברים. אפשר להרחיב את הדבר, אבל בלשון כללית מאד זה שורשה של הנ' הכפופה.

אבל בדקות יותר, הרי שורש של שמואל, [שזה הרחבת הדברים שהוזכרה לעיל, שהוא שורש של 'חנה' של שלא כסדרו], הורה הלכה בפני רבו מי השורש שנאמר בו הורה הלכה בפני רבו, ונתחייב מיתה? נדב ואביהו, רבותינו אומרים כמה וכמה טעמים מדוע מתו אחד מהלשונות מדוע מתו נדב ואביהו, בפשוטו של מקרא נאמר "בהקריבם אש זרה" רש"י מביא מיסוד דברי חז"ל שהורו הלכה בפני רבם, "בהקריבם אש זרה", איפה הם רצו להקריב אש זרה? להכניס קטורת, איפה להכניס קטורת? הרי כהן יכול להקטיר קטורת,  רק איפה הוא יכול להקטיר קטורת? רק במזבח הפנימי! הוא לא יכול להכניס קטורת להיכן? לבית קודשי הקודשים, זה יכול רק כהן גדול, ועל זה הם נענשו. ולכן יצא אש מבית קדשי הקדשים כמו שאומרים חז"ל, "שני שלהבי אש", ושרפו אותם.

ברור למהלך פני הדברים, שורש חנוכה ב'ארון', האור- נ', שנמצא בבית קדשי הקודשים, ששם ההקטרה הפנימית. שמואל הוא השורש של ההורה הלכה שלא כסדרם, שזה הארת חנוכה. מאיפה השורש הקדום לכך?

בנדב ואביהו - בהקריבם אש זרה, מה זה נקרא אש 'זרה'? הרי הם לא 'זרים'? אלא מה, ביחס לכהן גדול הוא נקרא זר. [בעומק, כל זר כידוע הוא גימט' של אור, כלומר, האור שלא לפי מדרגתו, הוא נקרא 'זר']. מה היה סדר הדבר? רבותינו אומרים הרי, כמה טעמים מדוע הם מתו: א' מהטעמים מה הם אמרו? מתי ימותו שני זקנים הללו וננהיג אנחנו את הדור. איפה השורש שהם אומרים כך? מאותו שורש שנאמר, "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו", שמואל שקול כמשה ואהרן, אז יש כאן שנים שבאים להחליף את משה ואהרן, שמואל ג"כ שקול כמותם, ונדב ואביהו מתי ימותו שני זקנים הללו וננהיג אנחנו את הדור.

אז ברור ופשוט, שמקבילים אחד לשני, זה מאותו שורש של שמאל, מאותו שורש של נדב ואביהו, זה אותו שורש. [הדברים כמעט מפורשים בדברי רבותינו, שזה תיקון נר חנוכה לתקן את נדב ואביהו].

כמו שהוזכר, נדב ואביהו, זה שורש של כניסה לבית קודשי הקודשים. מאיזה עומק הם רצו להיכנס, הרי הם לא כהנים גדולים? יש סדר של משה ואהרן ובפרטות עכשיו אהרן לאחמ"כ נדב אולי יהיה כהן גדול, אולי אביהו יהיה כהן גדול. מאיפה רוצים להכנס לבית קדשי הקודשים?

משורש הדילוג של הדבר כמו שנתבאר, ואז הם אומרים 'מתי ימותו שני זקנים הללו וננהיג אנחנו את הדור', אז הם רוצים 'לדלג' כבר, על סדר חייהם, ולהיכנס. אז מונח בכניסת נדב ואביהו, סדר של דילוג של כניסה לבית קדשי הקודשים, ומשם הם מתו.

עכשיו נבין ברור, הרי כל הארת נר חנוכה, שורש הנס שנעשה מבית חשמונאים, שמסרו נפשם במלחמה על אף שלא יכלו לעשות כך, "גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים", אז אם רבים ומעטים נלחמים והרבים מנצחים, זה מצד מלחמה כסדרו, אם הגיבורים מנצחים את החלשים זה מצד מחלמה כסדרו מה התגלה במלחמה בחנוכה? שזה נעשה בדרך דילוג, לא בדרך של סדר, זה עומק הניצחון שנתגלה בחנוכה ודאי כפשוטו זה הגדרה של נס, ודאי כפשוטו זה הגדרה של נס אבל איפה השורש הפנימי של ההארה של נס חנוכה?

מה שיש סדר ברייתו של עולם ויש דברים שבאים בדרך דילוג ההארה של נס חנוכה מה היא היתה? היא היתה הארה של דרך דילוג, ואיפה השורש שלה? "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ, וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ", מי נלחם להם בימי החשמונאים? הארון, האור-נ', קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ.

אומר רש"י מדברי חז"ל, כתוב בפסוק "וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ" מי הוא משנאיך? אלו שונאי ישראל, שזה קאי על הקב"ה.  אומר רש"י: שכל השונא את ישראל שונא את מי שאמר והיה העולם, שנאמר "ומשנאיך נשאו ראש"[15] ומי הם, על עמך יערימו סוד.

אז מה כתוב כאן? כאילו הם שונאים את הקב"ה. מה עומק נקודת הדבר? זה מדרגת שער הנ', שער הנ' נקרא נוצץ בורא בנברא. על הניצוץ הזה נאמר ש"כל השונא את ישראל, שונא את מי שאמר והיה העולם". הגדרות ברורות בדברי רבותינו, מחשבנים את הדבר, ונכנסים שלב הבא יותר לעומק.

הבריאה בנויה במהלך של סדר בחכמה יבנה בית וכו', זה סדר כל בריאתו של עולם. איפה שורש מערכת הדילוג שקיימת בבריאה? יסוד מוסד בדברי רבותינו, איפה שורש הדילוג?

המעבר בין מהלך של בורא למהלך של נברא, לא שייך בו סדר. הסדר הוא בתוך תפיסת הנברא, הרי בבורא ית"ש ידעינן שהוא קיים, אבל אין לנו שום סברא והגיון במהותו ח"ו, אז השינוי בזה שקודם שנברא העולם היה הוא ושמו לבדו, היה הוא ושמו אחד, ועכשיו נתחדש מציאות של נברא, יש סדר מעבר מבורא לנברא? לא. זה נקרא בלשון רבותינו תפיסת דילוג.

בתוך מערכת הנברא עצמו, ודאי יש את כל סדר ההשתלשלות שלב אחרי שלב זה כל מערכת הבריאה שיש בה מציאות של סדר, שגם בה פעמים מאיר אור הדילוג אבל היא בר סדר. משא"כ המעבר מתפיסת המאציל לנאצל, מתפיסת בורא לנברא זו מערכת של דילוג.

לפי זה עכשיו ברור מאד, איפה שורש של הארת נר חנוכה, ששורשה במערכת שנקראת דילוג שאיננה באה כסדרה?

בשורש הבריאה בתחילתה, שיש את המעבר בין המאציל לנאצל, בין הבורא לנברא, התפיסה הזו היא באה במערכת של דילוג. המערכת הזו נקראת שיש ממוצע ביניהם שהוא גם בורא וגם נברא,   שהוא שער הנ' דקדושה, על זה נאמר מה שהוזכר ש"כל השונא את ישראל, שונא את מי שאמר והיה העולם". אבל עוד פעם א"כ, השורש הפנימי של הארת נס חנוכה [ולפי זה נר חנוכה] את מה הוא מאיר? הוא מאיר את שער הנ' 'עשה לה סימנים', ואיזה סימנים? סימנים שהם נ', אבל מה אותה מדרגת הנ'?

זה נקודת המעבר בין מאציל לנאצל בין בורא לנברא שם שורש מדרגת הדילוג של הארת נר חנוכה.

זה ההבדל בין הארת החכמה שבמנורה, להארת שורש נר חנוכה שבארון, מדרגת נר חנוכה מצד המנורה הרוצה להחכים ידרים כל החכמה באיזה אופן הוא? באופן של סדר, זה כל הגדרת חכמה. חכמה מה כל הגדרתו? שלב אחרי שלב סדרו של הדבר זה מדרגת 'חכמה'.

אבל הארון כידוע עד מאד דברי הגמ', מקום הארון אינו מן המידה[16]. כלומר אין בו את מערכת הסדרים שאנחנו מכירים, הוא לא נמצא במערכת הסדרים שאנחנו מכירים אלא באיזה אופן הוא נמצא? זה נמצא באופן של מערכת של דילוג, זה שורש האור שמתגלה בארון.

לפי זה עכשיו להבין נפלא מאד מה היה הנס של נר חנוכה שהיה צריך לדלוק יום אחד ודלק שמונה ימים?

ביאורים רבים נאמרו בדבר. עכשיו מהלך נוסף לעניננו דידן, תמיד סדר הדבר הוא באופן כזה: הקב"ה ברא נבראים, שורש הנבראים זה נקרא בעלי נפ"ש, דברי רבותינו כידוע מאד, נפ"ש ר"ת: נר שמן ופתילה. באיזה אופן הוא דולק? יש את הנר שהוא הכלי, יש את השמן, יש את הפתילה ששואבת, ואז הנר עולה. אבל, זה 'סדר' הדברים, כך מדליקים נרות, כך זה פועל. אבל הנר חנוכה שדלק בנס של חנוכה הוא לא דלק מצד מהלך של סדר, זה הרי כל מהלך הדברים שנתבאר. אז מכח מה הוא דלק?  מכח 'דילוג', אם הוא מדלג, אז הוא לא בהכרח מכלה את השמן, זה נקרא הנס שהוא לא נתכלה השמן.

אם הוא פועל כסדרו אז יש נר, יש שמן ויש פתילה, והפתילה שואבת את השמן ומכלה את השמן, והוא דולק - כפי שיעור השמן, כך שיעור הדלקה שלו.

אבל בנס חנוכה שהשמן דלק יותר ממה שהוא ראוי לדלוק, הגדרת הדבר: הנר לא דלק מעצמו, אלא מכח מה הוא דלק? מדילוג. [יש לזה גם שורש במנורה עצמה הרי זה מה שנאמר "בהעלותך את הנרות - שתהא שלהבת עולה מאליה", מה הכוונה 'עולה מאליה'? הרי הוא הדליק אותה. פשטות, הוא הדליק אותה כ"כ טוב, שכבר עכשיו השמן והפתילה דולקים כראוי וממילא היא עולה עכשיו מאליה. זה כפשוטו, מה שנאמר בדברי חז"ל.

אבל בעומק מצד השורש הפנימי זה קאי על נר חנוכה, ושם השורש 'שתהא עולה מאליה' מה ההגדרה? היא עולה מאליה בלי לכלות את השמן.

השורש של ההארה הזו במנורה מהיכן הוא? מה'ארון' שהיא עולה מאליה. הרי זה ההבדל בין מדרגת האור העליון למדרגת הנר, אור דולק מצד עצמו נר מכלה את השמן, כבר הוזכר, מה הנס שלא התכלה השמן?

זה עלה ממדרגת נר למדרגת אור, זה האור שמתגלה בנר חנוכה, שהוא לא בנוי במהלך של נר. נעשה דילוג ממדרגת הנר למדרגת האור, ממדרגת נברא למדרגת בורא יש דילוג, משם דולק כל אותה הארה.

כביכול קודם נברא העולם היה הוא אחד ושמו אחד, בלשון רבותינו הידוע זה היה 'אור אין סוף', אור אין סוף יכול להתכלות? ברור שלא. זה האור שדלק בנר חנוכה, ממילא הוא לא מכלה את השמן. הוא יוצא מתפיסת הסדר של הנברא, ומדלג לאור הבורא, והלכנו צעד אחד עוד יותר קדימה בעומק, כשהוא דילג לאור הבורא, אז מה עכשיו מה הוא מאיר בו? אור המאציל כביכול, אור המאציל הוא אור שאין לו סוף, 'אור שאין לו סוף' אז ממילא הוא דלוק עכשיו כסדר.

[הזכרנו כאן ב' שלבים. או עצם הדילוג שמדלג על השמן, ויתר על כן כניסה לאין סוף משם מאיר עומק נקודת ההארה].

וא"כ במעמקי האור של נר חנוכה, האור שמאיר בנר חנוכה, כמו שנתבאר, שורשו בפרשת "ויהי בנסוע הארון". הארון הוא 'נוסע' ממקום למקום, "ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל", כאשר הוא נח במקומו. ומה ההגדרה בעומק? הרי מקום ארון כמו שהוזכר, אינו מן המידה. אז היכן שהוא נמצא, הוא לא תופס מקום. אם הוא לא תופס מקום, אז הוא יכול לנסוע ממקום למקום?

דבר שתופס מקום, אז נעתק מהמקום הזה והולך למקום אחר, ברור, יש לו את מקומו ויש לו מהיכן שהוא נוסע להיכן שהוא נוסע, זה ההגדרה כפשוטה. אבל 'מקום ארון אינו מן המידה', הוא לא תופס את אותו מקום. אז בעומק, הוא גם לא 'נוסע' ממקום למקום. עד כמה שהוא תופס מקום, אז יש בו מציאות שהוא נוסע ממקום למקום. עד כמה שהוא איננו תופס מקום, אז הוא לא נוסע ממקום למקום. ודאי כפשוטו "ויהי בנסוע הארון", אומרים חז"ל מה שנאמר כאן בפסוק: "ארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה", להם - לצרכם, היה נוסע לפניהם דרך שלושת ימים לתור להם מנוחה, להם – לצרכם, היה מיישר את הגבעות מכלה את המזיקים. אבל מדין הארון עצמו, כיון שכאשר הוא נמצא במקומו שלו, אז 'מקום ארון אינו מן המידה', אם מקום ארון אינו מן המידה, אז גם כאשר הוא נוסע ממקום למקום, הוא נמצא באותו מקום עצמו.

זה עומק ההארה של מדרגת נר חנוכה, מדרגת הארת נר חנוכה, הרי היו מדליקים מנורה בבית המקדש, היכן שהיו מדליקים, זה מקום בית המקדש, היכן מקומו בקודש פנימה. אבל נר חנוכה היכן מדליקים אותו? כל אחד מדליק אותו בפתח ביתו, איפה? כ"א איפה שביתו שלו, בכל העולם כולו, הוא מדליק את אותו נר חנוכה. אז מה מתגלה בנר חנוכה? אדם נמצא ביום ראשון בבית הזה, איפה הוא מדליק? בבית הזה. הוא נסע ביום השני לבית אחר איפה הוא מדליק? בבית השני אז איפה המקום? "ויהי בנסוע – ובנוחה", היכן שמקום מנוחתו איפה שוהא קבע את מקומו, שם מקום הדלקתו.

אבל אם שורש הארת הנר חנוכה כמו שנתבאר, הוא בארון, והארון 'מקום הארון אינו מן המידה', אז כשהארון נוסע ממקום למקום, אין לזה שם של נסיעה גמורה, אלא זה נקרא אותו מקום, אז כל הנרות חנוכה שמדליקים, איפה מדליקים אותם מדין הארון? באותו מקום עצמו. זה מקום ההדלקה שנמצא בנר חנוכה.

להבין עמוק, זה עוד טעם למה מדליקים בפתח, הזכרנו לעיל, ועכשיו מחדדים עוד דקות. אם מדליקים אותו בתוך הבית, הבית הוא מקום קבוע.

באותו מקום עצמו זה מקום ההדלקה שנמצא בנר חנוכה להבין עמוק זה עוד טעם למה מדליקים נר חנוכה בפתח פתח הבית הוא מקום קבוע אבל מה הגדרתו של פתח? ם כל מקומו מה הוא? או להיכנס או לצאת, הוא לא מקום קבוע להיות באותו מקום, זה כל ההגדה של 'פתח'. בית הגדרתו מהו הוא מקום קביעות, פתח מה ההגדרה שלו? כניסה ויציאה במקום של אינו של קביעות.

כפשוטו מצד שמדליקים לעוברי דרכים שהם אינם קבועים, זה גופא ההגדרה לפי מה שהוזכר לעיל. אבל בעומק יותר לפי מה שנתחדד השתא, אז מה עומק הדבר שמדליקים אותו בפתח? באותו מקום שנראה כפתח, כלומר שנראה ששם המקום הפחות קבוע שיתכן כי שם נכנסים ויוצאים, נר חנוכה מדליקו על פתח ביתו, אבל, מאיר בו האור של הארון. וכמו שהארון 'ויהי בנסוע הארון', אינו נוסע כפשוטו כי זה אותו מקום, אז גם מקום ההדלקה של נר חנוכה בעומק מה הוא?  אותו מקום עצמו.  

זה נקרא שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות. אומר רש"י כידוע מדברי חז"ל שהיה אהרן מיצר שהנשיאים הביאו את קורבנם והוא לא זכה להיות שותף עמהם, מה אמר לו הקב"ה? שלך גדולה משלהם, שההדלקה שלך היא לך ולדורות.

דברי רמב"ן הידועים, לכאו' בית המקדש חרב, ולא מדליקים, אומר הרמב"ן תמיד מדליקים, איפה מדליקים? בחנוכיה. בעומק, מה הגדרת הדבר? יש מדרגת זמן יש מדרגת מקום ויש מדרגת נפש.

מצד נפש מי הדליק בבית המקדש? כהן, נאמר באהרן, אבל הדלקה לא צריכה כהן גדול, כל כהן יכול להדליק, אפשר גם בזר באופן שהמנורה היא בחוץ אבל לפי זה מה ההגדרה ההדלקה במי היא כשרה?

ע"י נר חנוכה בפועל, כל אחד יכול להדליק. מדרגת זמן נר שנדלק בבית המקש, רק באותו זמן, מה אומר רש"י, שלך גדולה משלהם ההדלקה תהיה לדורות בכל זמן תהיה הדלקה. בכל זמן. עוד פעם, גם בבית המקדש רבותינו שהיא כשרה בזר רק יש בעיה חיצונית שהזר לא יכול להיכנס פנימה. אבל בפועל מתגלה בנר חנוכה מתגלה שכל אחד יכול להדליק.[אשה מעיקר הדין חייבת, רק שהיא יוצאת בהדלקת בעלה, אבל היא חייבת בהדלקת נר חנוכה].

בזמן נר חנוכה מודלק לדורות, לפי זה במקום ג"כ כפשוטו אבל בעומק יותר ממה שנתבאר השתא,  שורש הדלקת נר חנוכה הוא לא מדין של מנורה, אלא מדין ארון אינו מן המידה כמה נרות חנוכה אנו מדליקין? כידוע מאד, יש מעיקר הדין סגי בשמונה נרות, כל אחד נר אחד, יש מהדרין ומהדרין מן המהדרין רש"י תוס' וכו', ולמעשה מדליקים למנהג בני אשכנז, מדליקים ל"ו נרות ועם השמש מ"ד, כמובן מ"ד זה שורש המילה 'מידה', מקום של 'מידות', מה העומק שמדליקים מ"ד נרות?

מדליקים הרי זכר לנס, שמה שהיה ראוי לדלוק יום אחד, דלק שמונה ימים, הוא דלק מעבר לכך. מדליקים מ"ד נרות שהם המידה אבל רמוז בזה הנס שזה דלק מעבר למה שזה היה אמור לדלוק.

אז מה עומק הגדרת הנס? שזה דולק מעבר למידה. הרי במנורה כאשר שמו את הנרות, מה נאמר? "תן לו כמידתו", יש את מידה כמה נותנים את השיעור של הנר, כאשר מדליקים מ"ד – נרות, לזכר הנס, אז מה הוא הנס? שמה שנראה מ"ד, שזה ה'מידה', זה בוקע את מדרגת המידה, זה 'מקום ארון אינו מן המידה', זה עומק ההארה של מדרגת הארון. במדרגת הארון מה מתגלה? "ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל" דורשת הגמ'[17] הרי כידוע מה זה "רבבות אלפי ישראל"? 'רבבות' - כ' פעמים אלף, 'אלפי' - ב' פעמים אלף, כמה הוא? כ"ב אלפים. מה עומק הדבר כ"ב אלפים? כניגד כ"ב אותיות.

"ובנוחה יאמר" מה נח שם? מגיד שאין השכינה שורה בישראל פחותים משתי אלפים  ושתי רבבות. זה נאמר ביחס לארון שהוא מדרגת השראת השכינה.

הארון נמצא הרי לוחות ושברי לוחות נחים בארון זה הרי כל מהלך הדברים שנתבארו לעיל, מדין שברי לוחות שמונחים בארון, אז מה היא הכתיבה? "אותיות פורחות באויר". 

"ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל", לפי זה, מה זה 'ויהי בנסוע הארון', ומה זה 'בנוחה'?

'ויהי בנסוע הארון' - האותיות נוסעות ממקום למקום, לא שהארון נוסע כפשוטו, הרי זה באותו מקום, [אז מה הגדרנו בהתחלה? מה הוא הנסיעה ממקום מקום, לצורך לתור להם מנוח], עכשיו בעומק, מה הוא הנסיעה של הארון?

עתידה פרשה זו שתעקר ממקומה, זה נקרא "ויהי בנסוע הארון" - האותיות נוסעות ממקומם. 'ממקומם', כלומר: 'מסדרם', לא מקום בפועל, שהרי מקום ארון אינו מן המידה, אז מה היא הנסיעה של הארון? האור נ' נוסע.

ובעומק, הגדרת הדבר היא כך: אותיות יש להם סדר, מה קורה כאשר האותיות נוסעות? משתנה הסדר שלהם, ואז יש להם סדר חדש. זה נקרא ויהי בנסוע, וזה נקרא ובנוחה.

ויהי בנסוע, ומה נח? נעשה צירוף חדש לאותיות זה כמעט מפורש ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל כ"ב אלפי"ן שהם כ"ב אותיות זה חדש שמתגלה, זה האור של חנוכה כמו שנתבאר. האור של חנוכה הוא דילוג, אבל יתר על כן חידדנו מצד כך, זה מעלה ממדרגת מקום ומדרגת הארון מקום הארון אינו מן המידה. אז מה הנסיעה ששייך שם? זה הנסיעה של האותיות עצמם שנוסעים מהסדר שלהם זה נקרא 'מקומם' בערכין, והאותיות נוסעות מסדרם, ואז מצטרף צירוף חדש לאותיות ואז כאשר הצירוף הזה נעשה צירוף של קבע, מה הוא הופך להיו? 'ובנוחה יאמר' זה דרגת מסעותיהם של בני ישראל.

לפי זה מה הוא בעומק מדרגת הנס של חנוכה?

מלשון וינס ויצא החוצה ואז נס להתנוסס להתרומם, אז האותיות הללו יוצאים ממקומם, זה עיקר הנס ואז האותיות פרוחות באויר עולים למעלה לשורשם וחוזרים ומצטרפים בצירוף חדש זה מדרגת הנס של נר חנוכה שמדליקים שמן.

הרוצה להחכים ידרים – מנורה בדרום אנחנו מדליקים שמן בנר חנוכה, אנחנו מדליקים שמן של נס. מה הוא שמן של נס? חכמה של נס, חכמה של נס הוא צירוף חדש. זה הדלקת נר חנוכה. נר חנוכה  מאיר צירוף חדש של התורה, וכמו שהוזכר, 'עתיד לחדש את עולמו', בנר חנוכה מתגלה הצירוף של האותיות של נר חנוכה.

לפי זה להבין נפלא מאד, כל מצוה ומצוה האדם מקיים את המצוה, כפי שיעורה של מה שצריך להדליק.

בנר חנוכה הרי יש דין מיוחד, אז ודאי כפשוטו סגי בנר לכל אחד, אבל מדין מהדרין כמו שמבואר שם בסוגיא לחלק מהראשונים, נר איש וביתו לפי מספר בני ביתו הוא מדליק, אם היה דין שכל אחד מבני ביתו ידליק בעצמו תינח, כי כל אחד מצווה להדליק, אז כל אחד ידליק לעצמו. כמו שאומר הרמב"ם ראש הבית מדליק לפי כל אחד מהבית אז מה הגדרת הדבר?

כל אחד לפי הצירופים שיש לו בבית, לפי הנפשות שיש לו, ככה הוא מדליק. כ"א יש לו צירופים אחרים, נר חנוכה, יוצר צירופים חשים בתורה שהם השורש של הצירופים לעתיד לבוא.

זה נקרא נס של נר חנוכה כמו שנתבאר. הדברים מסתדרים באופנים שונים הם נסים יוצאים מהמקום, וחוזרים ומצטרפים זה "ובנוחה יאמר". זה "ויהי בנסוע הארון" נסע אותיות 'נס',  נס – ע', השבעים פנים לתורה, מכח מה נעשה שבעים פנים לתורה? כי האותיות הם ברי צירופים שונים, זה נקרא נס חנוכה.

מכח כך, יון בגימ' גלגל כך הרחיב הרב אבולפיה גלגול אותיות דקדושה, מה מתגלה בגלגול האותיות דקדושה?

אפשר לצרף ולחבר את האותיות בכל האפשרויות שיש זה הארת חנוכה. [הדברים כמעט מפורשים להדיא בדבריו. לא כל המהלך שאמרנו, אבל העומק הפנימי מונח בכל דבריו], יון בגימ' 'גלגל', אז מתגלה שאפשר לגלגל ולצרף את כל האותיות באופנים שונים, זה עומק ההכחשה שהכחישו החשמונאים את יונים, ועי"כ הם גילו את הגלגל דקדושה, מגלים את כל אופני צירופי האותיות, זה עומק פרשת ויהי בנסוע הארון, שיש בה פ"ה אותיות - תורה שבעל פה, כדי 'ללקט' אותיות, זהו שורש האור דתורה דלעתיד לבוא.