_בלבבי-ד - הקדמה

לכל דבר ודבר יש את הכלל, ויש את הפרטים הנולדים ממנו. גם בענייני עבודת השי"ת כך הוא, שיש את כללי העבודה ויש את פרטיה.

והנה בתחילת דרכו של האדם בעניינים אלו של עבודת השי"ת, אי אפשר לו להבין מעצמו מה הם הכללים ומה הם הפרטים, וקרוב לודאי שיהפוך את הכלל לפרט ואת הפרט לכלל.

אשר על כן, בכדי לתת תמונה של כלל תחילה, כתב הרמח"ל בתחילת ספרו מס"י את הכלל הגדול, ובירר שתכלית כל הנבראים להדבק בקונם. וכאשר האדם מבין את הדברים לאשורם, אזי על כל ענין וענין הוא מביט במבט של "דבקות", כלומר: כיצד הוא מהווה שביל ודרך להשגת הדבקות הנכספת.

ובאמת, יכול אדם להסתכל במבט של פרד - נפרדות - ואז הוא רואה "ריבוי" עצום של עצות נפלאות ונכבדות בעבודת השי"ת, אך נחסר ממנו הכלל הגדול שהוא תכלית הכל. אולם האמת כדברי הזוה"ק הנודעים, שכל התוה"ק כולה אינה אלא תרי"ג עטין - עצות - כיצד יזכה האדם לדבקות השלמה.

והנה כאשר זוכה האדם, והלך מחשבתו נבנה בצורה זו, זהו כבר שורש של גאולה, ועתה עבודתו להאיר את אור גאולה זו -  אור הדבקות - בכל הפרטים.

על הלומד בספר זה לדעת, שמתוך מבט זה נאמרו [ונכתבו] הדברים, ואזי ילך בטח.

***

לאחר שבחלקי הספר הקודמים נתבארו דרכי העבודה ושלביה, עתה, בחלק זה, ניתן דגש לבירור נושאים בהתבוננות הנפש בשעת ההשקט עם עצמה ועם קונה, בנין הרצון, ועוד כמה וכמה ענינים.

נשוב ונדגיש, שהדברים המבוארים בספר זה, יסודם ושורשם בעומק פנימיות החכמה, אלא שהעתקנו את לשון החכמה מלשון של עולמות ללשון של נפש, ואין כאן אלא בירור הדק היטב של הדברים.

אשר על כן, הגישה לעניינים אלו צריכה להיות בצורה של "עיון", ולא בצורה של התעוררות גרידא, אלא שע"י עומק העיון ובירור הדברים מתעוררת הנפש מאליה. יתר על כן, המקבל את הדברים מצד מידת התמימות הפשוטה שבנפשו, זוכה לדבקות, כדכתיב: "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" - מי שהוא תמים, הריהו עם השי"ת!

***

ואלה מוסיף על הראשונות, להודות ולהוקיר את העורך המופלא, הרב צבי יוסף שכטר, שיגע על הקלטות מרישא ועד גמירא, מתוך מסירות נפלאה ורצון עז שיצאו הדברים בשלמות עד כמה שיד אנוש מגעת, ויגיעתו הגדולה הולידה פרי מובחר - בבהירות וברירות בתוכן הספר וסידרו.

ולסיום נישא תפילה מעומק הלב שלא תצא תקלה מתחת ידינו ויתקבלו הדברים על לב המעיינים, ויהיו כל כלל-ישראל דבוקים בקונם כל הימים.