- להאזנה דע את מידותיך הדרכה מעשית אש כבוד 013 עפר דאש דאש פריצת המידות ותיקונן
013 Higher Honor – The Root of Change
- להאזנה דע את מידותיך הדרכה מעשית אש כבוד 013 עפר דאש דאש פריצת המידות ותיקונן
דע את מידותיך הדרכה מעשית אש כבוד 013 עפר דאש דאש פריצת המידות ותיקונן
- 859 צפיות
- הדפס
- שלח דף במייל
אש דאש – תשוקה לחוות כבוד עליונה יותר
האש עולה, ו"אש דאש" הוא תשוקה לעלות עוד ועוד.
אש דאש דכבוד היינו תשוקה לחוות עוד כבוד ועוד כבוד. אולם אין זה תשוקה לקבל עוד כמות של כבוד אלא תשוקה לחוות כבוד איכותי יותר, יש תשוקה בנפש לחוות סוגי עליונים של כבוד, ודלא כמי שפשוט רוצה לקבל כבוד בכל מיני אופנים. וזהו אש דאש של מדת הכבוד.
בתוך אש דאש של כבוד יש את הפרטות של חלקי עפר, מים, רוח, ואש, שבתוך האש דאש.
עפר דאש דאש – לחפש עוד ועוד כבוד מסוימת
עפר דאש דאש היינו שהאדם יש לו גבולים מסויימים איך שהוא רוצה כבוד, ויש לו מדרגה מדוייקת של כבוד שהוא רוצה. הוא ירצה עוד ועוד כבוד של אותו כבוד שהוא רוצה, אבל רק הכבוד מסויימת שהוא רוצה, מחמת שיש לו גבולים והוא לא ירצה לעבור על אותו גבול שיש לו בכבוד.
לדוג' יש בנ"א שרוצים שאחרים יכבדו להם, אבל הם ירצו רק סוגים מסויימים של כבוד. לאו דוקא שהם רוצים כבוד ע"י אנשים מכובדים, רק הם רוצים כבוד באופן מסוים ודייקא בהדרך שבו הם רוצים. הם לא ירדפו אחר כל אפשרות של כבוד, ורק רוצים הכבוד העליון ביותר, וזהו הגבול שיש להם עד היכן הם רודפים כדי לקבל כבוד. אולם יש עוד יותר עומק בזה.
כח הכבוד הוא תשוקה לפרוץ גבולים (כמבואר בפרק ז גבי רוח דמים דאש של כבוד) כיון שהכבוד הוא גילוי של עולם עליון בעולם תחתון. (ועל כן כבוד במהותו הוא מדה שרוצה לפרוץ גבולים, מחמת שהוא מדה שבא מלעילא ששוברת הגבולים של עולם התחתון ממנו). אש דאש הוא תשוקה לעלות עוד ועוד ובדרך כך האדם שובר גבולים. הטבע של אש לעלייה תמידית הוא שורש מדת גאוה ואילו הטבע של אש לפרוץ גבולים הוא שורש מדת הכבוד, ולכן הכח לפרוץ גבולים אינו ענף מגאוה אלא תכונה של חיפוש כבוד.
ולכן אש דאש שהוא טבע האש לפרוץ גבולים היא היא המהות הפנימית של כבוד. והעפר דאש דאש מגביל האש האש עם תכונת העפר שהוא מדת גבול, ומטיל גבול על תשוקה הזו של פריצת גבולים. אולם זה לא יכול לעכב לגמרי תכונת האש דאש שרוצה לפרוץ גבולים. (בעזר ה', כשאנו מגיעים לסוגית "רוח" ו"אש" שבאש דאש של כבוד, שמה ילמדו על סוג של אש דאש שפורצת לגמרי, מחמת שבחלקים הללו אין דבר לייצבו ולהגבילו).
מעפר דאש דאש בפרט, יכולים אנו ללמוד הרבה על טבע המידות ואיך שכל המידות נעשים מידות רעות רק כשהם עוברים מעבר המדה הנכונה שלהם.
ג' שורשים למידות הרעות
תכונת פריצת גבולים הוא הוא השורש לביקוש הכבוד ובפרט בכבוד הבא מאש דאש. אולם בעפר דאש דאש, יש גבול מסויימת מצד העפר על האש דאש ואינו פורצת לגמרי, ואף על פי כן האש חושק לפרוץ כל גבול.
לפי"ז נעבוד לשלב הבא. לכל אדם יש מדות רעות שנשארים עמו לכל חייו. מהו השורש לכל מדות רעות? יש כמה חלקים בדבר.
שורש אחד למידות רעות המה ה"מלכי אדום", וזהו השורש הקדומה ביותר, מדברי המדרש על המלכי אדום שמלכו קודם בריאת העולם, ומלכים אלו המה שורשי הרע, כמבואר בספה"ק. כשעלה במחשבה לברוא ישראל קודם שנברא העולם, כבר היה המלכי אדום, וכל נשמת ישראל קיבל מידות רעות אלו באופן שונה. חלק מעבודת האדם בהאי עלמא הוא לעקור המידות רעות שנעשו חלק מבנין הנפש שלו, שבאו ממלכי אדום. ולכן כל אדם יש לו עבודה יחודי עם עצמו בתיקון המידות שלו, מחמת שכל א' קיבל חלקים רעים באופן שונה.
בנוסף לזה יש ג"כ את הרע שבאדם שבא מהעץ הדעת. כל נשמה היה חלק בנשמת אדם הראשון, וכשאדם אכל מעץ הדעץ טו"ר שהיה תערובות ט"ור אז התפשטו המדות רעות שבכל הנפש עוד, וזה יצר עוד מציאות מורכת בנפש של כל אדם. ולכן כל נפש שנתגלגלה בכמה גלגולים יש לו שני שורשים אלה של מדות רעות – החלק הרע שיורש ממלכי אדום קודם הבריאה, והרע שנתפשטה בנפשו מחטא אדה"ר עם העץ הדעת.
ובנוסף להנ"ל יש את הרע שהאדם קיבל מכל העבירות שעעבר בכל הגלגולים שלו, עד השתא.
וא"כ יש ג' חלקים לכל המדות רעות שבכל אדם.
תיקון המידות בשורשם
לפי"ז נבין. לכל נפש יש גבול על מדותיו הרעות בשורשם. אולם האדם יכול או להגדיל או להפחית אותו גבול – ולשנות אותו. על אף שאלו הם שני כוחות הפכיים, שניהם מושרשים באותו דבר, הא דיכולים לשנות מדה רעה. מהו הכח השורשי לשנות כל מדה? זהו הכבוד של אש דאש, הפורצת גבולים. מידות הוא מלשון מדידה, מחמת שכל מדה מוגבל במידות מסויימות.
מהו הכח לפרוץ אותם גבולים? אופן אחד הוא ע"י כח המדמה, שהוא ג"כ מושרש במילה "מדה", והמדמה יכול להרחיב גבולי המידה, וזהו אופן אחד להעביר על גבולי המידה. ויש עוד כח לפרוץ גבולים, והוא נובע מהמידות בעצמם – והוא מדת הכבוד, ובפרט הכבוד הנובע מאש דאש. המדמה אינו נובע מהמידות בעצמם, ואילו הכבוד (אש דאש) כן נובע ממידות בעצמם, וזהו כח שיכול לפרוץ גבולי המידות ומקורה הוא מתוך המידות בעצמם. יכולים אנו לראות ממדת הכבוד יש מדה ששוברת גבוליו – או ע"י הרחבת הגבול של המידה, או ע"י המעטה של הגבול המונח על המידה.
לפי"ז נבין ששורש עבודתנו לתקן מידתנו אינם לעבוד ישר על המידות. וזהו משום שהמידות אינם סתם מידות אלק הקב"ה ברא אותם באופן שיכולים לשנות את המידות, וכח הכבוד (אש דאש) הוא הוא השורש לשינוי הזה. וא"כ שורש עבודת המידות הוא הכח שבו אנו עוסקים השתא, הכח של אש דאש, והוא הכח שיכול לשנות מידות.
עכשיו יכולים להבין דבר שורשי ויסודי בכל העבודה הפנימית שלנו.
הכח להרחיב הגבול של כל מדה התחיל עם חטא אדם הראשון. לאחר שאכל מעץ הדעת אדמ אמר, "אכלתי ואוכל עוד." כלומר, הוא המשיך לרצות להעביר על כל הגבולים. כל נפש בכל גלגול ג"כ יש לא את אותו תשוקה של "אכלתי ואוכל עוד". קודם הבראיה היה לנו רק את המידות שנתערבו בו הרע של מלכי אדום, ולאחר חטא אדה"ר היה עוד נקודה של רע שנכנס בנפש, התשוקה לפרוץ גבולים. מאד עד השתא, כל נפש בכל גלגול ג"כ ראה הרבה רע שנתוספו עליו.
אמנם בכל אופן כל מדה יכול להשתנות. כדי לתקן שום מדה במהותו הפנימית, האדם צריך להגיע לשורש של הנפש. רוב בנ"א אינם יכולם לעבוד על שורש מידותיהם אפי' בחיים הראשונה של הנפש שלהם. אבל באמת יש ג' שלבים לחלקי הרע שבנפש, כדביארנו השתא, וכל א' צריך לעבוד על כולם – על המידות רעות שנמצא בהנפש בשורשו (מקודם הבריאה), ועל המידות רעות שנכנס בנפשו מאז חטא אדה"ר, ועל המידות רעות שנתוספו על נפשו מכל הגלגולים שלו.
ולכן עבודת תיקון המידות הוא עבודה גדולה, ויותר על כן, מושגים אלו אינם ידועים לרוב. מה שאנו מדברים כאן הוא המהות של כל המדות רעות. כשאדם אינו ברור מה ההבדל בין המדות רעות של נפשו בשורשו בין המידות רעות שקיבל מחטא אדה"ר, הוא לא יכול להיות ברור מהו עבודתו בתיקון המידות שלו. כמובן שאם האדם יש לו רק תפיסה חיצונית אז הוא לא אכפית לו מהבדל זו. אבל יש הבדל עצום בין השני סוגים אלו של מדות רעות שביארנו. יש את המידה רעה בעצמה, ויש את הרחבת המדה הרעה שנתוסף על הנפש לאחר חטא אדה"ר. אם אדם מסיר רק את חלק הרחבה של המדה הרעה, הוא עדיין לא יצליח להסיר המדה רעה בעצמה במהותו.
אנו עוסקים כאן במושג ששייכת להשורשים של כל עבודתנו, ועל אף שאלו הם דברים עמוקים ודקים, צריכים ללמוד הדברים עכ"פ באופן של השכלה ומוחין, כדי שעכ"פ יהיה לנו יותר הבנה בעבודתנו לתקן המידות, עכ"פ פעם אחת בחיינו.
ההבלד בין עבודה על מדה רעה בשורשו בין העבודה לתקן ההרחבת הרע של המדה הרעה הוא כדלהן.
תיקון כל המידות רעות ע"י אש דאש דכבוד
יש כמה אופנים לתאר מהו עבודת תיקון המידות. במהלך אחד, עבודתנו מתחלק לאתכפיא ואתהפכא. במהלך שני, שני מושגים אלו נחלק לג' שלבים שהם הכנעה, הבדלה, והמתקה. ובמהלך שלישי, ג' שלבים אלו במקביל לשלב ה"כבישה" ושלב ה"תיקון" של המידות, וזהו לשון ר' ישראל סלנטר, וזהו המהלך שבו אנו עוסקים השתא.
הכח "לכבוש" מדה רעה הוא לשלוט המידה ולהגביל אותו שלא יפרוץ כל גבוליו, אמנם המהות המדה רעה נשארת במקומה עדיין ונמצא שמה בכח, רק שנמצא תחת רשותו של האדם והוא יכול לשלוט עליו שלא תהי' בעיא. אמנם השלב העמוק ביותר הוא "לתקן" המדה, להפוף אותו ממדה רעה למדה טובה.
רבי ישראל סלנטר אמר שבימי הנעורים של האדם יש ב' כוחות אלה בנפש, הכח לכבוש מידות והכח לתקן מידות, אמנם בעת זקנה אז אין העבודה לכבוש מדות רעות אלא העבודה הוא לתקן מדות רעות, ומשום שבימי צעירותו של האדם יש יותר כח והאדם יכול לשלוט על עצמו יותר אז, ויש לו יותר זמן ואפשרות לכבוד המידות רעות. כמובן שזהו אמת רק למי שעובד על עצמו לגלות את אותו כח, של כבישת המידות. אבל באופן יחסית, כשיש לאדם יותר כח יש לו יותר שליטה עצמית על מידותיו, ובעת זקנותו האדם יש פחות שליטה על מידותיו, ואותם מידות שהיה שולט עליו בצעירותו עכשיו יפרוץ חוצה בזקנותו ואינו יכול לשלוט עליהם עכשיו.
מה הסיבה להתפרצות פתאומית הזה? המדה היה נשארת שמה כל הזמן כמו שהיא, רק היה נשלט ומוגבל תחת שליטתו, ועכשיו בזקנותו כשאין לו כ"כ שליטה על עצמו אז מדה הרעה פורצת חוצה בכל תוקפו. אמנם מי שבר הגיע לשלב התיקון על מידותיו הוא כבר תיקן המידה בשורשו, והפך אותו מרע לטוב, וכשבאים ימי זקנה, המדה נשארת מתוקן כמו שהיא. ולכן תיקון המידות בימי זקנה נעשה הרבה כ"כ קשה (למי שהגיע לשלב הזה בזקנותו), מחמת שנצרך הכח לתקן המידות ולהמתיקן, וזה הרבה קשה יותר מעבודת הכבישה של המידות.
הקושי עם תיקון המידות
כדי להבין זאת ביתר עומק – ובהדגשה שנקודה זו היא אחד מהנקודות העמוקות ביותר בעבודת המידות – כבר הזכרנו שיש ב' סוגי מידות שצריכים לתקן. יש עבודה פנימית לתקן מדה רעה בשורשו, ויש גם עוד עבודה בנפרד לעבוד על החלקי הרע הנוספים שנתוספו על הנפש מחטא אדה"ר. אלו הם שני עבודות שונות לגמרי.
הרבה קל יותר לפרוש מן הרע הנוסף של הנפש מחטא אדה"ר, מחמת שהרע הזו לא היה במבנה השורשי של האדם וכן הקושי להסיר אותו הוא הרבה פחות מחלק הרע הראשון שהוזכר, שהוא משורשי הבריאה, שהרע הזה לעולם היה חלק בנפשו של האדם כבר ממבנה השורשי שלו, ולכן קשה יותר לעוקרו. המדה הרעה בעצמו שהיה מקושר עם שורש נפשו כבר משורשי הבריאה הוא חלק מעבודה היחודית של האדם בהאי עלמא, כל אדם מקבל מידות רעות מסויימות לתקן, וזהו ה"משא" שהוא קיבל, שהפך להיות חלק ממנו.
אולם באמת זהו רק יחסית, כיון שאדם שהגיע למקומות יותר עמוקים מגלד המידות שבנפשו אז הוא נמצא ברובד של הנפש שבו אפי' המידות רעות השורשית שלו אינם חלק ממהותו ואינם מקושרים עמו. אבל כיון שאנו נמצאים בעולם המידות, המידות הרעות השרשיות של האדם נתפס אצל האדם כחלק מעצם מהותו, ולכן מאד מאד קשה להסיר מידות רעות אלו.
ועל כן, יתכן מאד שהאדם עסוק הרבה בתיקון המידות אבל אינו מודע להמושגים שאנו מדברים בו בפרק הזה, וכתוצאה מחוסר ידיעה זה הוא אינו מכיר מבנה הנפש כראוי, ואז מה נעשה? הוא ירצה לעבוד לתקן רק הרע שנתוסף על נפשו אבל אינו עובד על המדה הרעה השורשית שלו ואז חסר לו עיקר העבודה הפנימית בתיקון המידות.
הצורה הפנימית של חיים ומלאותו חובות הפנימית בהאי עלמא הוא למצוא המידה הרעה השורשית של הנפש הפרטית, שהוא המהות הפנימית של המדה הרעה בעצמו (שקיבל ממלכי אדום) ולא חלקי הרע שנותפסו עליו (שקיבל מחטא אדה"ר ומכל הגלגולים שלו), וזהו עוקר חובת באדם בהאי עלמא לשנות מידותיו, שבו האדם צריך הרבה עמל. מי שאינו עוסק בחלק זה של עצמו באמת אינו עובד עם המהות הפנימית של מידותיו הרעות, והוא עובד רק עם חלקי הרע שנתוספו עליו אח"כ, וחלקים הללו אינם עבודתו הפנימית העיקרית.
שורש שינוי המידות – הכבוד העליונה
לפי"ז נבין הלאה. הכח לשנות כל מידה רעה (שהוא הכח לפרוץ גבול) כולל חלקי הרע הנוספים שנתוספו על הנפש, כדביארנו לעיל שיש ג' חלקי מידות רעות – המבנה השורשי של כל נפש, והרע שבא על הנפש מחטא עץ הדעת, והרע שבא על הנפש מכל הגלגולים של האדם הזה) וביארנו שחלקים הללו כולם יכולים לכבוש ע"י הכח לשבור גבולים, והוא הכבוד הנובע מאש דאש. הכח לשנות ולשבר גבולים יכול או להרחיב או להפחית הגבול.
כאן מונח עומק החיים.
באגרות הרמח"ל מבואר שתכלית כל הבריאה וחובת כל אדם בחייו הוא להכיר אמיתת הוית הבורא. הכח באדם לשנות מידותיו באמת הוא ע"י כח הכבוד. הכבוד הוא כח שיורד לעולמות העליונים לעולמות התחתונים. ולכן הכבוד יכול לשנות דברים בעולם התחתון, מחמת שהוא בא מעולם עליון. דוגמא לדבר, חז"ל אומרים שהיצה"ר מתגבר בכל יום להמיתו ולולא הקב"ה עוזאו לא היה יכול לו. כיצד באמת הקב"ה עוזר לאדם להתגבר על היצה"ר? בפשטות זהו סייעתא דשמיא, וזה אמת, אבל איך הסייעתא דשמיא פועלת? אחד מהדרכים היסודיים להבין את הוא ע"י גילוי הכבוד שבנפש. הכבוד בא מעולם העליון והוא הכח שמשנה את מציאותו של האדם בהאי עולם התחתון.
וזהו ג"כ העומק בכיבוד אב ואם. כשאדם מכבד את אביו, זה יכול לשנות מדרגת הבן, וזה מאפשר כל החינוך של הרב על בנו להוליד תוצאות חיוביות על בנו. אם הבן אינו מכבד אביו אז חינוך האב על בנו לא יכול להשפיע כל מילואו על בנו, והבן אינו יכול לקבל חינוך האב עליו. לפעמים האב צריך לענוש בנו כדי שהבן יכול לכבד אביו עי"ז ולקבל אביו כהמורה דרך שלו, וע"י כבוד זה אז חינוך האב על בנו יכול להשפיע חיובית על בנו. זהו ג"כ העומק בכבוד רבו. הרב מלמד תורה להתלמיד ועי"ז מביאו לחיי עוה"ב. וע"י שהתלמיד מכבד את רבו, אז רבו מביאו לעוה"ב, וזה נקרא כבוד. תלמידי חכמים נקראים כבוד. על ידי שהאדם מכבד את המדרגה שנמצא מעל גביו, או אביו או רבו, האדם מקבל כח מעולם עליון שעכשיו מתגלה אצלו. וכאן מונח עומק הכח לשנות מידותיו של האדם.
השורש לתיקון המידות
אם מבינים מה שנתבאר השתא, זה מביא מהפיכה גדולה בכל המבט של האדם איך עובדים על המידות. בדרך כלל כשבנ"א רוצים לעבוד על מידותיהם, הם רוצים לעקור כעסם, או לעקור תאוותם או גאוותם, וכו'. אם אתה מכיר שום בן אדם שמשתדל לעשות דבר זה, אתם יודעים שבנ"א כאלו כמעט לא מצליחים לעקור מדה רעה וכמשעט שאינם יכולים אפי' ללחום עם המדה הרעה. זה משום שאנחנו לא יכולים להפוך מדה רעה אם אינם מקבלים כח מהעולם עליון לזה. אולי אנחנו יכולים ללחום או לכבוש מדה רעה באופן כזה, מחמת שכולנו יכולים להגיע למדה מסויימת של שליטה עצמית, וגם זה צריך סייעתא דשמיא. אבל אנחנו לא יכולים לתקן או להפוך מדה רעה בשלימות אם לא מקבלים כח לשנות מדה. הכח לשנות את עצמו אינו בא מהשתדלות עקבית לתקן את עצמו ,כטיפין טיפין של מים על הסלע. שינוי אמיתי וקביעותי בא רק מקבלת כח של עולם עליון.
הרמב"ם מתאר כל המידות כ"דעות", ומשום שהפנימיות של כל המידות הוא דיעות. וכל דיעה הוא גילוי של הכבוד של שכל דקדושה שבאדם שיורדת אל הלב, משום שהשכל דקדושה הוא שכל התורה, והתורה נקראת כבוד. וגם הגימטריא של "לב" הוא "כבוד".
הכח לשנות פנימיות המידות אינו רק ע"י "מוח שליט על לבא", שהוא המלחמה של כבישת המידות רעות, על אף שגם זה נצרכת. אבל השלב האחרון של כבישת מדות ריעות הוא שלב התיקון, ובלשון אחרת שלב ההמתקה, שהוא שייכת רק ע"י שהוא מקבל כח מעולם העליון ויש בזה הכח לשנות עולם התחתון. הכח לשנות מהות הפנימית של האדם מתוך עצמו הוא, ע"י גילוי של הכבוד עליונה, שכל הקדושה של התורה.
לימוד חכמת המידות לעומת עקירת המידות רעות בפועל
לפי"ז יכולים אנו להבין העומק הנורא שמונח בעבודה הפנימית של תיקון המידות. כשרואים רוב מאמרי חז"ל ודברי הספה"ק בעניני המידות, רואים שרובן של הדברים אינם עוסקים איך לעקור בפועל את המידות, רק שדבריהם עוסקים בעיקר בהגדרות מהותיות של כל המידות, ועל פי ההבנה הזה האדם יכול לעבוד על מידותיו. הם בתחילה למדו ההגדרה של מדה מסויימת ומשם ישבו הדבר על לבם ועל ידי היו יכולים להפוך ולתקן המידה. לא תמיד היה הדבר כן, אבל זה היה המהלך ברוב דבריהם.
יכולים לראות זאת ברור בספר נתיבות עולם של המהר"ל, שיש בו הגדרה לכל מדה ומדה, והמטרה של מהלך הזו הוא תחילה ללמוד הגדרה שכלית של המידה ואח"כ להשיב ידיעות אלו אל הלב. אבל גם בספרים אחרים של רבותינו כגון ספר מסילת ישרים על אף שזאת לא נגלה לעין הכל, גם זה הוא הדבר. המסילת ישרים מגדיר הגדרה פנימית לכל המידות, וכשאדם לומד זאת היטב, הוא יכול לשנות מידותיו. רבי ירוחם לבוביץ ועוד גדולים אמרו שהספר מסילית ישרים כולל כל סודות פנימיות התורה של הרמח"ל. וא"כ ספר מסילת ישרים הוא באמת ספר על חכמה מסויימת, חכמה עמוקה, וכשלומדים חכמה זה, האדם יכול לשנות מידותיו עי"ז.
כח הכבוד העליונה לשנות כל המידות
כאן אנו מבארים שהעומק בכל כח השינוי נמצא בהכבוד הבא מ"אש דאש", שהוא הכח לשבור גבולים. כשמשתמשים בכח הזה לקלקול, האדם רודף לקבל כבוד בתמידיות מאנשים מכובדים. אבל אם משתמשים בכח הזו לקדושה, האדם משתמש בו לתקן מידות רעות שלו, מחמת שכל הכח לשנות מידותיו הוא ע"י גילוי הכח שבא מעולם עליון בתוך המציאות דעולם התחתון. אנחנו לא יכולים לשנות מידותינו עם שום כח שנמצא בהאי עולם תחתון שבה אנו נמצאים. כל שינוי יכול לעשות רק ע"י כח הבא מלעילא. מצד עצמנו וכוחותינו, אנחנו לא יכולים להשתנות. רק כשמקבלים כח מלעילא אז אנחנו יכולים להשתנות. הכח לשנות המידות שלנו א"כ אינו שייך ע"י המידות בעצמם מצד עצמם, ורק ע"י הכבוד של האש דאש כמו שנתבאר השתא.
לפי"ז אנחנו יכולים להבין, שכדי לשנות המידות שלנו, תחילה צריכים לפתוח נפשנו להבין מהו המושג של כבוד. כשאדם נמצא בחיצוניות, הוא מנסה להגיע לחובתו בעולמו ע"י שהוא פשוט לומד גמרא והלכה. אבל כשיש לאדם מבט פנימי לאחר שהוא לומד דברי חז"ל ורבותינו על ענינים אלו, אז הוא מודע שהנקודה המרכזית של החיים הוא, להכיר גילוי כבודו ית' בעולם. (ובעומק, יש את עצמותו ית' שהוא למעלה מכבודו ית'.)
המושג של כבוד הקב"ה הוא עצם המהות הפנימית של תיקון המידות ועבודה פנימית. במדרגה העליונה ביותר, האדם מכיר כבוד הקב"ה בעולם ובמדרגת נפשו הפרטית הוא מבין שהכבוד העליונה הזה יכול לשנות כל מידותיו לטובה. ולכן הדרך בעבודה פנימית אינו ע"י שהאדם פשוט מכיר כל המידות כמו שהם, אלא ע"י הכרת ולימוד ההגדרה של שורש המידות, והוא - להכיר הכבוד העליונה שיורדת מעולם עליון לעולם תחתון.
ככל שהאדם מתחבר להתפיסה של גילוי כבודו ית' בעולם וככל שהוא מתחבר לכבוד העליונה ככח השורשי שיש בו היכולת לשנות אל מידותיו בשורשם, הוא מקבל כח עמוק שיכול לשנות כל מידותיו במדרגה עמוקה מאד. ככל שהאדם מקבל גדלות מוחין ושכלו נתרחבה, אז הוא נעשה מודע עוד ועוד מהו כבוד עליונה ומה מטרתה של כח זו בחייו, אז הוא יכול לשלוט יותר על רגשי הלב, וכמו שהוזכר לעיל שהגמטריא של לב הוא כבוד.
לסיכום
לרוב בנ"א, דברים אלו בפרק זה יהיו חידה סתומה, והם יתמהו, מה ההבדל בין העבודה להכיר כבוד עליונה יותר בין העבודה לשנות המידות, ומה השייכות בין שני מושגים אלו? אמנם לזה יש לפנות להפסוק "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו".הדם התמצית בכל הבריאה הוא הכבוד שהוא תולדת הבריאה, ולכן כל דבר בבריאה יכול להשנות רק מהכבוד התוצאת ממנו.
ממבט חיצוני, אנו רואים רק הרבה מידות שליליות שאנו צריכים לשנות אותם, ואין אנו רואים איך המושג של כבוד יש בו את המפתח לשנות כל המידות. אמנם כשמבינים יותר את עומק צורת חיינו, של כל הנקרא בשמי ולכבוד בראתיו, א"כ אנו יכולים להבין שכל הבריאה הזה צריך להוליד כבוד, ולכן נשמת הבריאה בעצמה נקרא "כבוד". ולכן רק הכבוד העליונה יכול לשנות שום דבר, מחמת שכל דבר בבריאה תכליתו לגלות כבוד עליונה של כבודו ית' על הבריאה, והכבוד העליונה הזו הוא הכח המניע את כל הבריאה, ולכן הכבוד הוא הכח שיכול לשנות הכל.
לסיכום, כדי ללחום ולכבוש מידות רעות באופן פשוט, יכולים לעשות זאת ע"י עבודה ישר עם המידות בעצמם. אבל אם רוצים להפוך או לתקן או להמתיק המידות רעות, דבר זה יכול לעשות רק ע"י הכח בנפש שנקרא כבוד עליונה. דיברנו הצד הבלתי-מתוקן של כח זה כשאדם משתמש בו באופן של אש דאש, שהתחלנו לדבר בפרק הזה, שמוגבלת בצד מסוים ע"י העפר של האש דאש. אבל כשמשמשים בו באופן של קדושה, זהו הכח לשנות כל המידות, כיון שהוא המהות הפנימית בכל המידות, והוא הסיבה השורשית איך המידות יתוקנו.
שו"ת
שים לב: הגרסאות נערכו באופן מלא נמצאות רק בספרי המודפס