- להאזנה פסח 070 ארבעה בנים תם תשפב
פסח 070 ארבעה בנים תם תשפב
- 1166 צפיות
- הדפס
- שלח דף במייל
שני ההבחנות במהות התם
"תם מה הוא אומר, מה זאת, ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים". זוהי שאלת התם, מה זאת, שאלה סתומה. והתשובה: בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים. כבר הוזכרו דברי הירושלמי והילקוט – ורש"י על אתר בפרשת בא – ששאלת מה זאת נקראת שאלת הטיפש. כמו שהסבירו כבר רבותינו בפסיקתא ובראשונים ועוד, שהתם הוא ממוצע בין חכם לרשע; הוא בוודאי אינו רשע, אבל הוא שונה בתכלית השינוי מן החכם ששואל "מה העדות והחוקים והמשפטים", כלומר הוא עומד ומברר את הדברים לחלקיהם, ג' חלקים כמו שהוזכר לעיל בהרחבה, עדות חוקים ומשפטים. מה שא"כ התם, שהוא שואל שאלת טיפש – לדברי הירושלמי; מה זאת, שאלה כללית וסתומה.
אבל בלשון הש"ס דידן והמכילתא זוהי שאלת התם. לא במובן בהכרח של הטיפש אלא בהבחנה נוספת. כך יש בכמה וכמה מדברי רבותינו, בבעל השערי אורה ועוד – תם זהו יעקב אבינו, איש תם יושב אוהלים. בהרחבה יותר, הוזכר יסוד הדברים כנגד ארבעה בנים דיברה תורה, אחד חכם אחד רשע אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול, אחד חכם זה יצחק ואחד רשע זה עשיו, ואחד תם זה יעקב. אחד שאינו יודע לשאול – זה ישמעאל. גם כאן א"כ מבואר בדברי רבותינו שתם זה קאי על יעקב אבינו, איש תם יושב אהלים. בבעל השערי אורה מבואר שמה שיעקב אבינו נקרא איש תם, זה עדיין לא המדרגה השלמה, זה היה בתחילת ימיו שהוא עדיין לא הגיע לשלמותו. והשלמות היא מדרגת תמים, מה שנאמר אצל אברהם אבינו "התהלך לפני והיה תמים". גם זה עצמו סתירה בדברי רבותינו – מה למעלה ממה: תם למעלה מתמים, תמים למעלה מתם; ובעומק זה תם-תמים-ותם.
מ"מ א"כ שאלתו של התם היא שאלתו של יעקב אבינו איש תם. יש כאן פנים תחתונות לשאלת התם ופנים עליונות לשאלת התם. בדברי הירושלמי שהוזכר- שהוא קורא לו טיפש – התשובה היא איננה כמו התשובה המבוארת בקרא "מה זאת" – כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים, [אלא] את זה הוא מביא לגבי שאלת החכם; והוא הופך את הדברים, שתשובת השאלה של התם: "אף אתה אמור לו אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן שאין עוברין מחבורה לחבורה". זוהי תשובת הירושלמי לפי השאלה שהשאלה היא של טיפש. אבל בנוסח דידן שנקרא תם, אז התשובה היא: "בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים". מהי מהותו של "בחוזק יד מבית עבדים"?
מהות ה'חוזק יד' שהיתה ביציאת מצרים
ראשית, ג' לשונות נאמר בפרק י"ג שם, יחס של חוזק יד. בכללות בהרחבה, יש ג' לשונות שנאמרו בגאולת מצרים – יד חזקה, יד הגדולה ויד רמה; שלושתם נאמרו ביחס של גאולת ישראל ממצרים. ובפרטות, יד חזקה נאמרה בפרשה דידן ביחס לג' עניינים. נאמר בלשון הפסוק בחוזק יד הוציא ה' אתכם משם לא יאכל חמץ. האיסור שלא לאכול חמץ נאמר מצד מה שבני ישראל יצאו בחוזק יד. דבר שני נאמר שם בקרא ב' פעמים בשני לשונות – והיו לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך, או: ולזכרון, שני לשונות במקרא. כי בחוזק יד הוציא ה' אתכם ממצרים, וא"כ, הלשון של חוזק יד נאמר בג' מהלכים ביחס לגאולת בני ישראל ממצרים: הוא נאמר ראשית במה שהוזכר ביחס דידן ל"מה זאת" – שאלת התם, כי בחוזק יד הוציא ה' אתכם ממצרים מבית עבדים. [ו]הוא נאמר ביחס לכך ש"לא יאכל חמץ". והוא נאמר ביחס למצות תפילין "וקשרתם לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך", אלו הם הג' יחסויות שנאמר "בחוזק יד". מהו חוזק יד?
אז כפשוטו, כח של תוקף וחוזק, כמו שמבאר הרבינו בחיי ועוד ראשונים, האור החיים על אתר: יד ימין ויד שמאל, יד ימין היא היד הגדולה, היד שמאל היא היד החזקה שהיא כח של תוקף ודין. וכנגד כח הדין שהיה במצרים, צמצום די מצרים מיצר-ים, כח הדין שהיה במצרים – כולו דין כולו צמצום, מצרים היא "מיצר" – כנגד כך הקב"ה הוציא את בני ישראל ממצרים ביד חזקה, דין לעומת דין. יש מהלך של רחמים לעומת דין, רחמים זה תיקון לעומת דין דקלקול, ויש מהלך של דין דתיקון לעומת דין דקלקול. זהו א"כ העומק של בחוזק יד הוציא ה' אותנו ממצרים מבית עבדים, כאשר הוא נעשה בתוקף ובחוזק – אז הדבר נעשה מהר. ואומר המהר"ל, שלכן נאמר בקרא שהוזכר שהקב"ה הוציא את בני ישראל ממצרים ביד חזקה ולכן "ולא יאכל חמץ", מה השייכות ש"לא יאכל חמץ" ביחס לכך שהקב"ה הוציא ביד חזקה? מבאר המהר"ל: חומץ עניינו – עיסה שנשתהתה יותר מח"י רגעים בלא שעסקו בה. לעומת כך אם עסקו בה [או] פחות מח"י רגעים, היא איננה מחמצת. נמצא שחוזק יד – מבאר המהר"ל – עניינו מהירות ותוקף! זה גופא שורש האיסור לאכול חמץ בפסח, הוא מחמת שמהות הגאולה היתה באופן של מהירות. מדגישים: מהות הגאולה היתה באופן של מהירות. זהו החוזק יד. ולכן צורת היציאה היתה הרי באופן של לא הספיק בצקם להחמיץ, לכן לא יאכל חמץ. נמצא שעומק כך שאנו איננו אוכלים חמץ, זהו מחמת מהות הגאולה שהיתה באופן של חיפזון ומהירות. וזהו עומק דין שאיסור אכילת חמץ הוא מחמת שתוקף הגאולה היה באופן של בחוזק יד.
ה'חוזק יד' – משורש החפזון שבגאולת מצרים
לפי"ז ברור בעומק, הרי כידוע דברי חז"ל – גלות מצרים היתה צריכה להיות ארבע מאות שנה מזמן לידתו של יצחק, אלא שהקב"ה דילג על הקץ והיו בגלות ר"י שנה ונגאלו. עומק הדבר, שהגאולה היתה קודם הזמן באופן של דילוג, זה שני הבחנות: הבחנה אחת כפשוטו דילוג, הבחנה נוספת לעניינא דידן: היא גופא, הקב"ה מיהר את הגאולה – מדגישים, מיהר את הגאולה – ולכן הם יצאו קודם הת' שנה לאחר ר"י שנה. נמצא שלא רק אותו הלילה עצמו היה באופן של בחיפזון שלא הספיק בצקם להחמיץ, אלא יותר על כן: כל זמן הגאולה היה באופן של מהירות שבמקום להיות ת' שנה אז הם היו רק ר"י שנה – הרי שהמהות של הגאולה הזו היא באופן של מהירות, זה שורש הדבר שהגאולת מצרים היא ביד חזקה.
והעולה, שיד חזקה במהות גאולת עם ישראל ממצרים היא איננה פרט צדדי בגאולה אלא היא מהות עצמית בזמן של הגאולה ובצורת הגאולה, ולפי"ז במהות הגאולה שבנ"י יצאו ממצרים – הם יצאו במדרגה של חיפזון; זה שורש גאולתם של ישראל שיוצאים ממדרגת מצרים.
יוסף – שורש הגאולה באופן של חפזון
ובעומק, יוסף ירד למצרים ראשון ואחריו יורדים יעקב ובניו ירדו מצרים. שורש הדבר של וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום, מחמת שיוסף ביסודו לא היה בכור, אבל מכח קלקול של ראובן בפחז כמים אל תותר אז חללת יצועי וכו' – עברה הבכורה מראובן ליוסף. פחז כמים, פחז: אותו שורש של חיפזון, מהירות, צירוף אותיות שוות שמהותן שווה – חיפזון-פחז, עניינו של מהירות. זהו א"כ השורש שיוסף יורד למצרים, מחמת שוישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום, הריב היה על כתונת פסים, כלומר – ריממו וגדלו על שאר אחיו באופן שהוא הופך להיות בכור; זהו שורש גלות מצרים, שבנ"י ירדו למצרים. וכשם שזה סיבת שורש הירידה למצרים, זה גם סיבת הגאולה של מצרים. יוסף לא היה ביסודו בכור, אבל מצד שורש צירוף יעקב ורחל – מדגישים, לא לאה ורחל אלא יעקב ורחל – נתחדש שיוסף הוא בכור. הוא שורש הגלות והוא שורש הגאולה, עצמות יוסף שלקחו עמהם בצאתם ממצרים. ובדרך רמז, הם היו בארץ מצרים ר"י שנה, ראשי תיבות: רחל יעקב. זה שורש הגאולה שהיתה מכוחו של יעקב בצירוף של רחל, שהולד העיקרי הוא יוסף; אלה תולדות יעקב יוסף. זה שורש הגאולה במדרגה של חיפזון במדרגה של מהירות.
יוסף התגלה אצלו המהירות, ויריצוהו מן הבור, כאשר הוא עלה לגדולה, שזה שורש הגאולה של ישראל. כבר הוזכר הרבה שיש שני גאולת ישראל במצרים: יש יציאה ממצרים שהיתה בבוקר של יום ט"ו, ויש גאולה בתוך מצרים, אנכי יוצא בתוך ארץ מצרים, שזה היה בליל ט"ו בחצות. יעקב יצא ממצרים, אנכי ארד עמך ואנכי אעלה וכו', זה הושרש ליציאה ממצרים. יוסף הוא שורש לגאולה בתוך מצרים, ויריצוהו מן הבור כשהוא עולה להיות משנה למלך, וכל זה היה באופן של חיפזון, כמו שדרשו חז"ל: כיון שמגיע השעה – הדבר אינו מתעכב כלל.
וא"כ בעומק, כוחו של יעקב אבינו שמתגלה בעיקר אצל יוסף הוא השורש של החיפזון, מתקלקל הבכורה של ראובן פחז כמים ובמקום זה מתקדש יוסף שורש של חיפזון דקדושה, ויריצוהו מן הבור, נעשה שורש של מציאות עליה. העליה הזו של יוסף היא שורש הגלות ושורש הגאולה, כמו שנתחדד, של יציאת בני ישראל ממצרים באופן של חיפזון.
שאלת התם מדין 'יעקב איש תם' ושאלת התם מדין יוסף
אשר על כן, זה עומק המדרגה שנקראת תם אצל יעקב אבינו. הזכרנו בתחילת הדברים, האם תם היא מדרגה שלמה של יעקב או שהיא חיסרון אצל יעקב, כלומר עדיין איננו בשלמותו – תם-תמים, התהלך לפני והיה תמים זוהי המדרגה השלמה. נתבונן ונבין נפלא: אלה תולדות יעקב יוסף, עיקר תולדתו של יעקב היא יוסף. אז יש את המדרגה של יעקב שהוא בבחינת תם, איש תם יושב אוהלים. ויש את המדרגה של יוסף שעיקרה היא אות ברית קודש, כידוע בענין אשת פוטיפר, שעל אות ברית קודש נאמר הלשון שהוזכר לעיל שנאמר אצל אברהם אבינו "התהלך לפני והיה תמים", והיה תמים נאמר ביחס לברית המילה, שכל זמן שהוא ערל הוא אינו תמים ואינו שלם, וכאשר הוא נעשה מהול הוא שלם. נמצא שיחס של תם זה שם תואר של יעקב אבינו, יחס של תמים זה יחס לאות ברית קודש שנאמר ביחס לאברהם, אבל ביחס למידת הברית שהיא שייכת ליוסף.
זהו שאלת התם ששואל, הזכרנו בראשית הדברים שתי ביאורים מהו בחינת תם: דברי הירושלמי שהתם הוא הטיפש, ממוצע בין חכם לרשע. אבל לדברי רבותינו באופן אחר: תם זה יעקב אבינו, איש תם. בוודאי ששניהם [חז"ל] אמת, איפה השורש? שאלת התם יש בה הבחנה של שאלה מדין יעקב איש תם ויש בה שאלה מדין יוסף. מצד יוסף אז התם הוא חיסרון ועדיין אינו שלם, אבל כאשר הריצוהו את יוסף מן הבור, בתחילה יוסף יורד למצרים בן 17 שנה, נער, וכאשר מזכירים את יוסף שיבוא לפתור את חלום פרעה, הוא אומר [שר המשקים] והנה שם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים, אומר רש"י: נער – שוטה. כלומר, זה הכח שמתגלה בקטנות של יוסף שהוא היה בקטנות במצרים; אז מה שאצל יעקב מתגלה מדרגת תם – מדין יוסף ה"תם" הופך להיות שוטה. זה עומק שני הביאורים מהו שאלת התם "מה זאת".
יעקב ויוסף, תם ותמים, תם מדרגה עליונה או טיפש כדברי הירושלמי – זהו עומק שני המהלכים של שאלת התם כמו שנתבאר. עכשיו לפי"ז נבין: זוהי השאלה וזוהי התשובה. מהי התשובה? שני תשובות שהתבארו בדברי חז"ל שהוזכרו: בדברי הירושלמי נאמר שהתשובה "אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ואין עוברין מחבורה לחבורה". בלשון דידן של המכילתא התשובה היא: "בחוזק יד הוציא ה' אתכם ממצרים מבית עבדים". נתבונן להבין את ההקבלה של התשובות: בדברי הירושלמי כמו שהוזכר, שאלת התם יסודה היא בטיפש, שהיא מדרגת יוסף בקטנותו במצרים, נער אתנו עבד, טיפש, זוהי מדרגת יוסף במדרגה השלמה, תולדות יעקב יוסף, הקטנות של יעקב היא יוסף, זה נער טיפש, קטנותו של יעקב. מצד כך התשובה "כהלכות הפסח אין מפטירין לאחר הפסח אפיקומן לא לעבור מחבורה לחבורה" – נתבונן ונבין:
ביאור התשובה לשאלת התם מצד יוסף
צורת הירידה למצרים היה בה שני מהלכים. היה בה מהלך אחד שיוסף יורד לעצמו למצרים, אבל היה מהלך נוסף "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה איש וביתו" "יעקב ובניו ירדו מצרים", "בשבעים נפש ירדו אבותינו למצרים", צורת הירידה למצרים מדין יעקב היתה באופן של חבורה, צירוף של כל המשפחה, שה לבית אבות, זה צורת הירידה שיורדים למצרים, יעקב ובניו ירדו מצרימה. אבל לעומת זאת יוסף ירד למצרים לעצמו, היא גופא וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום, ומכח כך הם התנכלו אליו למצרים והוא ירד למצרים באופן שהוא פרש מן החבורה, הפרישוהו מן החבורה. זהו עומק של המהלכים של הירידה למצרים משני פנים. מדין שאלת יוסף שהוא שואל "מה זאת" בבחינת זאת עולה מן המדבר, מי זאת עולה מן המדבר מתרפקת על דודה, אופן של העליה – זה "מי זאת", באופן של העליה ממצרים. ירידה למצרים ויציאה למצרים, הירידה למצרים מדין יוסף היתה באופן של פורש מן החבורה ומן אחיו. ולפי"ז שאלת התם "מה זאת" צורת היציאה, מי זאת עולה מן המדבר מתרפקת על דודה, מה שמשיבים לו [לירושלמי] אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ולא עוברים מחבורה לחבורה, כלומר: שיסוד הפסח הוא לגלות את החבורה, זהו עומק התיקון של ירידת יוסף למצרים, של וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום, הוא נתגרש מן הבית כמו שאומרים רבותינו, שכמו שיצא פסולת מאברהם – ישמעאל – ונתגרש מן הבית, זה שורש ה"שאינו יודע לשאול"; והיה פסולת שיצא מיצחק שהוא עשיו הרשע כמו שהוזכר; כך היה סלקא דעתך חס ושלום שגם יש פסולת מיעקב שיוצא ממנו יוסף, שזה התם-טיפש. על זה אומרים: אין עוברים מחבורה לחבורה, תיקון דיוסף הוא לחזור ולהיות יחד באופן שיהיה דברי שלום ואמת מצורפים יחד! זהו תשובת שאלת הירושלמי לטיפש, אין עוברים מחבורה לחבורה; זה תמצית ה"אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן", סיפא של כל הלילה של גאולת מצרים – לא להיבדל, אלא שה לבית אבות שה לבית, לחזור ולצרף את כולם. זוהי התשובה לשאלת התם לפי דברי הירושלמי, טיפש-יוסף שהובדל מן החבורה, הוא צריך לחזור ולהצטרף לחבורה, אין עוברין מחבורה לחבורה.
ביאור התשובה לשאלת התם מצד יעקב
אבל לשאלת יעקב אבינו מדין יעקב איש תם, בהדגשה: יעקב עצמו שהוא איש תם, אז זהו התם במדרגה העליונה של התם ולא במדרגה התחתונה של התם. אצלו התשובה היא: "כי בחוזק יד הוציא ה' ממצרים מבית עבדים", זוהי תשובה עליונה לשאלת המה זאת. והתשובה הזו כפי שנבאר ונחדד, דברי המהר"ל שהוזכרו – חוזק יד הוא שורש הגאולה ממצרים באופן של מהירות וחיפזון שלא אוכלים חמץ, וזמן השיעור של הדבר הוא במדרגה של ח"י ולא במדרגה של מת. מעבר לח"י רגעים, זה יוצא מחי ומתחיל אצלו תהליך של מיתה. עוד יוסף חי ומושל הוא בכל ארץ מצרים, סימן זה היה מסור בידו שאם אינו מת אחד מבניו אז הוא בן עולם הבא בבחינת מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. זהו כוחו של יעקב אבינו. יעקב אבינו לא מת, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים – כלומר: זה תמיד נשאר במדרגה של ח"י רגעים שהדבר לא מחמיץ. פחז כמים אל תותר זה היה בראובן דקלקול, אבל יעקב אבינו כוחי וראשית אוני שלא ראה קרי מימיו כלומר, זרע יורה כחץ, זה הפחז של יעקב אבינו דתיקון שיורד כחץ, אבל לא ראה קרי מימיו הכל במדרגה של קדושה שבעומק מציאות של פחז דקלקול של חיפזון דקלקול, זה כוחו של יעקב אבינו.
כח הזריזות המתגלה במדרגת 'יעקב איש תם'
אנכי ארד עמך ואנכי אעלה עמך גם עלה, כאן הבטיח הקב"ה ליעקב אבינו, ובעומק ההבטחה הזו ליעקב אבינו היא ההבטחה של כי בחוזק יד הקב"ה יוציא אותנו ממצרים מבית עבדים, הוא יוציא את בני ישראל במדרגה העליונה של תם, באופן של זריזות. נתבונן ונבין את העומק מהו השורש של תם שמתגלה בו כח הזריזות: טבע הדבר הוא שכאשר האדם עומד רחוק מהמטרה שאליה הוא רוצה להגיע, אז הוא צועד לאיטו לאט, אנכי אתנהלה לאיטי לרגל הילדים והמלאכה עד אשר אבוא שעירה, הוא הולך לאט; אבל כאשר האדם כבר מתקרב למקום שאליו הוא צריך להגיע, אז הוא מריץ את עצמו, כפשוטו כמובן זה מעורר את הרצון והחשק להגיע אל סופו אז הוא מריץ את עצמו בסוף. ואיפה השורש של מציאות הזריזות שמתגלה? יש זריזות ששייכת מדין ההתחלה, היא זריזות ששייכת לאברהם אבינו – וישכם אברהם בבוקר כדברי הגמרא זריזותיה דאברהם קמ"ל. זה מהלך אחד של זריזות. אבל יש זריזות ששייכת ליעקב, שזה שאלת התם ותשובת התם, בחוזק יד, תם מלשון שלם, שלם כלומר – הוא תמיד תפיסתו היא מדרגת השלמות ומכח כך הוא רץ אל השלמות, מדגישים: הוא רץ אל השלמות. זוהי מדרגת יעקב אבינו.
מי שהשלמות רחוקה ממנו, אז הוא לא רץ אל השלמות! אבל מי שהשלמות קרובה אליו, הוא רואה את השלמות כדבר קרוב אליו – זה נקרא איש תם. יש מי שתופס את עצמו כשלם, שלם דקלקול כמובן, זה עשיו "עשוי וגמור". אבל יעקב אבינו איש תם, כלומר: איש שלם הוא רואה את השלמות קרובה אליו, הוא קרוב אליו ית"ש שהוא השלם בכל מיני שלמויות. וזהו בבחינת נלכה ונרדפה לדעת את ה', הוא קרוב אליו ית"ש ולכן הוא רץ! זוהי זריזות שמתגלה מכח יעקב אבינו שהוא איש תם, זה עומק הזריזות שמתגלה בגאולת בני ישראל ממצרים, שהקב"ה דילג על הקץ והם יצאו קודם הזמן.
שורש הזריזות שבעשיית המצה
זוהי שאלת מה זאת, כלומר: לפי"ז השאלה היא, מה זאת עולה מן המדבר, מאיפה נעשה שורש העלייה קודם הזמן? זה שאלת התם, [ש]הרי עדיין אין כאן זמן של גאולה. והתשובה היא, כי בחוזק יד הוציא ה' ממצרים מבית עבדים, הקב"ה הוציא את בני ישראל קודם הזמן, זה הדין של עשיית מצה שצריכה להיעשות בזריזות. אבל מאיזה דין היא צריכה להיעשות בזריזות? מצות אין בהן דין של וישכם אברהם אבינו בבוקר. מדגישים, זריזותיה דאברהם קמ"ל. – כי עיקר זמן עשיית מצות, מצות מצוה – מחצות ואילך! בהדגשה: ערב פסח מחצות ואילך זהו עיקר הזמן של מצות מצוה. וגם את המים שעושים מהם את המצות. מים שלנו, לנו-לילה, כלומר זה לא באופן של זריזות אלא באופן שמשהים אותם, אבל הזריזות שמתגלה שמה היא מחצות ואילך שאז מתגלה זמן הקרבת הפסח, שקודם לכן מקריבים את התמיד[1], כל הקורבנות כולם זולת פסח כלומר מחצות ואילך כבר מתגלה הזריזות להגיע לסוף, זה נקרא מצות מצוה, זה כוחו של יעקב אבינו, כי לא הספיק בצקם להחמיץ, בחוזק יד הוציא ה' אתכם מזה לא יאכל חמץ.
גדלות המוחין שבתפילין – שורש הרגליים של גדול שמהלכים מהר
השלמות הזו של המדרגה זה נקרא תפילין, זה גדלות המוחין. כאשר האדם הולך, אז אם הוא קטן צעדיו איטיים והוא הולך לאט, ועד שהוא יגיע למקום שאליו הוא צריך להגיע יקח יותר זמן. אבל גדול ברגליו הוא הולך מהר יותר ועי"כ הוא מגיע אל התכלית יותר. ושורש הגדלות שמתגלה ברגליים זה גדלות המוחין שזה מדרגה של תפילין כידוע, בזכות תפילין נגאלו אבותינו ממצרים, כך מבואר ברוקח והוא מביא לכך כמה רמזים וגימטריות שנאמרו בגלות-גאולת מצרים שעולים "תפילין". אבל בעומק, זה נקרא ג' רגלים, מהו ג' רגלים? ג' רגלים זה שמקבלים רגלים של גדול ולא רגליים של קטן. לולא הג' רגלים יש רגליים של קטן, אז סדר הדבר הוא שהולכים לאט, ואז צריך לקחת ארבע מאות שנה כל ג' רגלים שורש יציאת מצרים "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאם את העם ממצרים תעבדון האלוקים על ההר הזה", לקבל את התורה על כל סדר של יציאת מצרים, אבל היה צריך לילך באופן איטי. אבל ג' רגלים זה רגליים של גדלות מכח גדלות המוחין מתגלה תרגילנו בתורתך, אז מתגלה רגליים בגדלות שהולכים מהר – זה מדרגה של תפילין שיש בהם גדלות המוחין, מח שנמצא בראש זה מוחין דלב כידוע, אלו הן מדרגת התפילין גדלות דמוחין, קטן פטור מן התפילין גדול חייב בתפילין, וכל מהותם ויסודם של התפילין אינו אלא גדלות המוחין – זה גדלות למוחין באופן כזה שע"י כן הדבר נעשה בזריזות. ובעומק מהו גדלות המוחין? איזהו חכם הרואה את הנולד סוף מעשה במחשבה תחילה, מי שהוא קטן אז הוא רואה את התהליך שבו הוא נמצא, מי שהוא גדול הוא רואה את הסוף שאליו הוא עתיד להגיע. זהו חכם רואה את הנולד, והוא חש קרוב לסוף, סוף מעשה במחשבה תחילה חכם הרואה את הנולד, אז הוא חש קרוב לסוף; זה גדלות של יעקב איש תם יושב אוהלים – מה השייכות בין תם ליושב אוהלים? לפי מה שנתבאר עד השתא זה מחודד מאוד: תם זה תפיסת השלמות מכח יושב אוהלים, חכם הרואה את הנולד סוף מעשה במחשבה תחילה – זה מדרגתו של יעקב אבינו, מי זאת.
שלימות הגאולה דלעתיד שמתגלה בתשובת התם
מה זאת, בחוזק יד, כח הזריזות שמתגלה זה עומק השאלה של התם ועומק התשובה של התם מכח המדרגה העליונה של יעקב שלמעלה ממדרגתו של יוסף כמו שנתחדד. מכח מדרגתו של יעקב אז מתגלה ההארה של הסיפא, ועל ידי כן קרובים להגיע לנקודת ההתחלה. זהו מטבע הברכה אשר גאלנו וגאל את אבותינו, אבל אנחנו לא מסתפקים להודות על העבר אלא אנחנו מבקשים שכן ג"כ יהיה הגאולה הקרובה במהרה בימינו ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים, כלומר: במטבע הגאולה של ליל פסח אנו כבר רואים את הגאולה העתידה שתהיה במהרה בימינו. זה הגדלות של המוחין של איש תם יושב אוהלים שמתגלה בעומק גאולת מצרים, סיפא של כל הגליות כולן אחרית הימים ביאת משיח שלמות ההארה של הגאולה. זהו שאלת ותשובת התם שמונח כאן, תם-שלם, מונח כאן תשובה שמעמידה את השלמות לא רק של גלות מצרים וגאולת מצרים, אלא את השלמות של כל הגלויות כולן שמגיעה עד מקום האחרית השלם במהרה בימינו.
"זכו אחישנה"– גאולה במהירות יחד עם בהירות
השלמות ההארה שמתגלה בתשובת התם, בחוזק יד, מתגלה כח הזריזות. זה ההארה של לעתיד ב"זכו אחישנה לא זכו בעתה", אז הדבר הולך לאט; זכו אחישנה – הוא מגיע באופן של מהירות. אבל מצד קטנות המוחין אז המהירות יוצרת בלבול, אבל מצד גדלות המוחין לא בחיפזון תצאו, אז זה לא מתגלה חיפזון שיש צד של קלקול פחז כמים אל תותר שזה שורש הקלקול שהיה בראובן ומתגלה התיקון במצרים אבל ביסוד של חיפזון שיכול להביא לידי מציאות של קלקול, אלא מתגלה לא בחיפזון תצאו אבל מתגלה האחישנה – זה המהירות של הגדלות המוחין עם הבהירות של גדלות המוחין בלי אופן של בלבול. לא כראובן שבלבל יצועי אביו עם מיטת בלהה מלשון בלבול, אלא הגאולה העתידה תהיה באופן של בהירות המוחין, שלמות הארת המוחין ויחד עם זה נעשה התנועה השלמה שאיננה מבלבלת את מציאות המוחין, זהו השינוי העצום בין גלות וגאולת מצרים לבין הגאולה העתידה. וזהו התם באופן של שלם, כי אם הוא מתגלה באופן של מהירות אז הוא יכול ליצור בלבול, בלבל יצועי אביו, פחז כמים שורש דקלקול של אות ברית קודש מעין מעשה שהיה ביוסף באשת פוטיפר; אבל מכח האור השלם של הגאולה העתידה אז יתגלה היורה כחץ בבהירות המוחין, הטיפה שיוצאת לתם היא מעין איך שהיא מתגלה למעלה בגדלות המוחין – זה הגאולה העתידה של זכו אחישנה, אחישנה בשלמותה היא הגילוי השלם של מדרגת יעקב אבינו איש תם, איש שלם, הוא קרוב לשלמות מתנועע לשלמות במהירות ובבהירות, זה האור שגנוז בימי הפסח כשורש הגאולה העתידה. שנזכה במהרה בימינו לאכול מן הזבחים ומן הפסחים.
שים לב: הגרסאות נערכו באופן מלא נמצאות רק בספרי המודפס