חנוכה 079 שער ה-נון דקדושה תשפב

חנוכה: 'בני בינה ימי שמונה'. כידוע המנורה בבית המקדש היתה בת שבעה קנים, ז' נרות. לעומת זאת בחנוכה 'ימי שמונה', ההדלקה היא ח' נרות, וזהו בני בינה; ז' כל אחד כולל בתוכו את כל אחד מהז' – ז' פעמים ז' [שווה] נ"ט, ובחנוכה מתגלה הבני בינה בבחינת בינה של: נ' שערי בינה נבראו בעולם.

המנורה הראשונה שעשה משה עליה נאמר 'כולם ניתנו למשה חסר אחת', ותחסרהו מעט מאלוקים, אבל בחנוכה מתגלה שער הנ' של הבינה – נ' שערי בינה, מתגלה כל השערים, אבל עיקר השער המתגלה הוא שער הנ'. וזו הסיבה שמדליקים את החנוכייה על פתח ביתו – ב'שער'! זהו נ' שערי בינה, מקום ההדלקה הוא בשער כי מדרגת ההארה הוא שערי בינה. ואיזה שערים? כל השערים, כולל שער הנ', ובעיקר שער הנ'.

ידוע מדברי רבותינו שהאור של חנוכה הוא בבחינת אור הגנוז, ובמקביל שער הנ' הוא אור הגנוז לצדיקים לעתיד לבוא. ועליו נאמר לשון הפסוק "נתיב[1] לא ידעו בית ולא שזבתו עין איה", כלומר: אור הגנוז עליו נאמר שעין אם לא שזבתו, לא ראתה אותו. אבל בחנוכה כשמדליקים נר של חנוכה, אז מה שבכל השנה האור הוא גנוז ולא שזבתו העין – אך בחנוכה "עין איה", היא כן רואה את הדבר. זה נקרא בני בינה: בן שבבינה. בינה כידוע יש בה אותיות 'בן' בקרבה, וב' האותיות הנוספות הן י' וה'; י' באיש וה' באשה, כידוע; זהו בני בינה – הבנים הנולדים מן הבינה. ומתגלה השורש של המולידים, הי' והה' הם המולידים. הכח שמצרף את הי' ואת הה' זהו כידוע האות א', שזה בבחינת 'איה' – מה שנאמר "לא שזבתו עין איה", איה אותיות א' י' ה', נעשה צירוף של הי' והה', אנחנו מכפילים את הי' בה' ועולה 50, זהו שער החמישים, ומהו הכח המצרף אותו? הכח המצרפו הוא בבחינת גילוי של הא'. זה עומק הראייה של נר חנוכה. מה שכל השנה כולה לא שזבתו עין איה, בחנוכה מכח הא' – מצטרף הי' והה' – [ואז מתגלה כנ"ל].

ברכת הדלקת נר חנוכה, שזוהי מצוה ככל המצוות ושמברכים עליה 'להדליק נר חנוכה' [ויש אומרים "של חנוכה"], זה פעולת המצוה, כמו שמברכים להניח תפילין וכן על זה הדרך, כך מברכים על ההדלקה. הברכה השניה 'שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה', זה ברכת הנס. הברכה השלישית היא – ביום הראשון – מברכים 'שהחיינו'. אבל מי שאינו מדליק ואין לו את פעולת ההדלקה, מה הוא עושה? על כך אומרת הגמרא בשבת שהוא מברך ביום הראשון שתי ברכות: מברך שהחיינו ככל האנשים, ומברך ג"כ 'שעשה ניסים' על הראייה בלבד. אז יש כאן ברכה מיוחדת על הראייה בלבד ג"כ: שעשה ניסים לאבותינו. 'נס ופלא' – ניסים ונפלאות; נס בגימטריא פלא בלי הא'! המילה פלא היא א' במילואה – א' ל' פ' זה פלא; אז הנס כשלעצמו הוא מההארת הפלא, רק בלי הא' אלא רק הפ' והל'; אבל כאשר יש הארה שלמה – שזה ה'איה', לא רק הי' והה' אלא [גם] הא' שמצרפת את הי' והה', ואז זה לא רק במדרגת נס אלא זה במדרגת פלא; וכלשון אחרת שהוזכר במקביל קודם לכן, שנ' שערי בינה נבראו בעולם, מ"ט שערים מקבלים הארת הנס, והשער הנ' מהיכן הוא יונק? מהא' – זה נס ופלא.

נמצא שחנוכה שיש בידנו השתא הוא ההארה בבחינת נס, אבל חנוכה שלעתיד לבוא הוא בבחינת פלא, וזהו "נתיב לא ידעו עין לא שזבתו עין איה", כמו שהוזכר.

עומק מהות ההארה א"כ היא הארה של שער הנ'. רבותינו מלמדים אותנו, מהו שער הנ'? שער הנ' של הקדושה בהגדרה הכוללת רבותינו מגדירים אותו כאלוקות, זהו שער הנ' דקדושה. שער הנ' עניינו הוא כמו שהוזכר, איש ואשה, ומהו הכח שמצרף את האיש והאשה? הנ' שערי בינה, שער הנ' הוא כח ה?? (דקה 6:04) של זכר ונקבה. מקום חיבורם וזיווגם של זכר ונקבה, מקום ברית קודש מקום קבלתה בנקבה – הכח המצרף הוא נקרא שער הנ' דקדושה. אצל רבותינו זה נקרא בשבעה שמות, אחד נקרא 'דרך', אחד 'נתיב', משעול, אורח, מעגל; אז הר בבחינת דרך הוא נקרא שביל, הנקבה נקראת נתיב, אבל ההגדרה הכוללת היא: נר חנוכה למי מדליקים אותו? [השומעים: איש ביתו. הרב:] איש וביתו זה מי שמדליק, אך למי מדליקים? לצורך מי ההדלקה? להולכי רגל – למי שהולך בדרך, למענם מפרסמים את הנס. זמן ההדלקה הוא 'משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק', אז למי עיקר ההדלקה שמדליקים. לא למי שגר בבית! אמנם אדם שגר בעלייה אז הוא יוצא ידי חובה אפילו אם יש רק בית ממול, אבל זו לא עיקר התקנה, אמנם יוצאים כאן ידי חובה אך עיקר התקנה היא – למי שהולך בדרך, זה נקרא ההארה של חנוכה, שהיא מאירה את הדרך! אחד מהשמות של הדרך – שביל, עוד אחד מהשמות – נתיב, ובעומק: שער הנ' כמו שאומרים רבותינו הוא מחבר את מדרגת שביל עם מדרגת הנתיב, הכח הזה שמצרף אותם יחד הוא נקרא שער הנ' דקדושה. ובהגדרה רחוקה יותר, הוא מצרף את האיש ואת האשה, אבל יתר על כן: הוא מצרף את האב ואת האם, לא רק מדין איש ואשה, אלא ביחס להולדה – בני בינה – ביחס לכך שהם מולידים. לכן המצוה היא 'נר איש וביתו', כלומר: מה עושה נר חנוכה, שער הנ' מה הוא מצרף? את האיש ואת האשה; מהי הגדרת המצוה 'נא איש וביתו'? כולל את אשתו, אבל הוא לא כולל רק את אשתו, הרי כמה נרות מעיקר הדין האדם מדליק בכל יום? נר אחד בכל יום; אמנם יש מחלוקת בין רש"י לתוס' בענין המהדרין האם הוא מדליק בכל יום כפי הימים או כפי בני ביתו, אבל לעיקר הדין שהוא מדליק רק נר אחד – כנגד מי הוא מדליק אותו? יוצאים בזה אשתו ובניו! זה לא רק שהם יוצאים במצוה, ההגדרה הכוללת היא שהם יוצאים מחמת שזהו חיוב על הבית ואם בבית יש הדלקה אז כולם יוצאים בה, ולכן אפילו אם הוא לא בבית אלא אשתו הדליקה מ"מ גם הוא יוצא, וכן על זה הדרך, אבל בעומק הדלקת נר חנוכה מה הוא עושה? הוא מצרף את האיש עם ביתו, כלומר עם אשתו ועם בניו, אותו הנר יוצאים בו כולם. והמהדרין מן המהדרין הוא מחלק את זה לפי מספר נפשות ולפי מספר הימים, אבל מעיקר הדין מה פועל הנר בעומק? לא שסגי בנר אחד לכולם, אלא מה זה פועל? זה מצרף את כולם יחד! נר חנוכה צירף את כל הנפשות של כל בני הבית יחד. הוא מצרף את מדרגת הנפשות. וכידוע מדברי רבותינו, נפש ראשי תיבות: נר, פתילה, שמן – כל חלקי מה שנצרך: הנר זה הכלי עצמו, הפתילה זה מה ששמים שבו מבעירים, ובשמן מדליקים; זוהי מדרגת נר חנוכה שמצרף את כולם יחד וזהו נר איש וביתו, הוא מצרף את הנפשות יחד, זה עומק המדרגה הנקראת שער הנון שמתגלה בנר חנוכה. ועי כן נעשה בהם צירוף, אז מצרפים את האב ואת האם, אב ואם בגימטריא: מ"ד –וכידוע יש שני מהלכים שורשיים בנרות חנוכה, כמה נרות אנחנו מדליקים? מעיקר הדין סגי בנר אחד בכל יום, ועלה בידינו ח' נרות; אבל אם מדליקים בסדר מוסיף והולך [או פוחת והולך, תלוי לפי ב"ש או ב"ה] – כמה מקבלים? ל"ו נרות. ואם מדליקים לפי מספר בני ביתו [שזה כמובן משתנה וא"א לדון בזה], ואם מדליק גם שמש בכל יום, אז עולה בידינו: מ"ד נרות! וזה גימטריא אב ואם, מ"ד.

ומה מונח בגימטריא הזו? מה מצרף את האב והאם? לא מדין הל"ו, מדין הל"ו זה רק מדין ביתו, אהל, גימטריא ל"ו; מצות נר חנוכה איש וביתו החיוב הוא בבית. אבל מ"מ אם הוא מדליק ג"כ עם השמש, ויוצא מ"ד נרות שזה גימטריא אב ואם, אז מה השמש גורם? צירוף של אב ואם! האות ברית קודש שמצרף זכר ונקבה זה נקרא בלשון "שמש". זה הגדרת שער הנון.

מתי זמן הדלקת הנר. משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק. אז כפשוטו, מדוע זהו זמן ההדלקה? מדין בינה, הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה – אז מתי הוא זמן ההדלקה? בין היום לבין הלילה! זה זמן ההדלקה. אמנם השאלה היא אז למה שלא ידליק בזמן שהשכוי קורא, בעלות השחר? וכבר הוזכר שבעומק חנוכה הוא הממוצע בין היום ובין הלילה בשקיעת החמה, פורים הממוצע בין היום ללילה הוא בעלות השחר, שניהם עומדים בנקודת הממוצע ואלא שיש שני ממוצעים בין היום ללילה ובין הלילה ליום: חנכה עומד בין היום ללילה בסוד משיח בן יוסף, עולה ע' למעלה מן הע', לא שזבתו עין איה, וסוד משיח בן דוד זהו איילת השחר בבחינת ממוצע בין הלילה ליום. אלו סוגיות רחבות רק הזכרנו בקצרה את שני המהלכים מהו חנוכה ומהו פורים והיחס של הממוצע של הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה. א"כ זה סיבת ההדלקה בחיצוניות מדין מדרגת שכוי, שמבחין בין יום ללילה ואז מדליקים.

אבל ההבחנה העמוקה יותר וכפי שכבר הוזכר כמה פעמים – להאיר את החמה בלילה, משתשקע החמה מדליקים נר, זה לא שמחדשים נר אלא מה עושים? ממשיכים את הארת החמה שהיא נקראת חמה ונקראת שמש, זה מכח הארת השמש! הארת השמש ממשיך את הארת השמש ללילה שהוא במדרגת נר. ביום הרי "שרגא בטיהרא מאי אהני ליה", שהרי יש שמש, וממילא אין צריך את הנר; הדין שאסור להשתמש לאורו [אמנם?] אסור להשתמש, אבל מה העומק שאסור להשתמש? זה מדין שרגא בטיהרא מאי אהני ליה: אם אני לא משתמש בו אז אני מגלה שיש אור יתר גדול. וכפי שכידוע הזכירו בספרי חסידות שאור השמש גבוה מאור הנרות עצמו, כי אור השמש שורשו בשמש, ואור הנרות שייך למדרגת לילה.

נחזור א"כ: אז האור שמאיר בחנוכה מכח מדרגת השמש הוא אור משער הנון. הוא בבחינת מקור חיבור זכר ונקבה, מקום חיבור זכר ונקבה מכח השמש שהיא מדרגת נפש, ובמדרגת נרות של חנוכה השמש הוא זה שמחבר את כל הנרות כולם. השמש מצטרף לכולם. מדגישים: כאשר אנו משתמשים באור השמש, בעומק אנחנו לא משתמשים רק באור השמש אלא במה אנחנו משתמשים? בכל הנרות כולם! אסור להשתמש לאורם, אבל השמש מותר להשתמש בו. עכשיו, מה שמאיר לו זה לא רק השמש אלא מה מאיר לו בפועל? כולם! אז למעשה הוא משתמש בכל הנרות כולם. מכח השמש נעשה אחדות בין כל הנרות והתשמיש של כל הנרות כולם [מותר], כלומר: הוא משתמש, אותה לשון של 'שמש', משתמש, הוא הופך את כולם להארת שמש. מדגישים: הוא הופך את כולם למדרגת שמש! זה עומק ההארה המאיר מכח מדרגת שמש, זה הכח שמצרף את האב ואת האם וכפי שהוסבר.

לפי זה נבין: כמו שהזכרנו נפש זה ראשי תיבות נר שמש פתילה, והנה ידועים עד מאוד דברי הרמ"א בברכת אשר יצר בחתימה של מפליא לעשות, שזהו: חיבור נשמה וגוף. נר ה' נשמת ה' חופש כל חדרי בטן, אז נפש זה ראשי תיבות נפש פתילה שמן – נר זה הכלי, פתילה זו פתילה, שמן זה השמן, אבל עדיין אין כאן אור!? אז מה נעשה במדרגת הנר – נפש רוח. הנפש שהוא בבחינת מה שהוזכר נר שמן פתילה, הוא נפש; אבל מהו הרוח של הדבר? הוא האש, האור שמאיר ודולק. זה מדרגת נר, כידוע ראשי תיבות נפש רוח ונשמה; ובפרטות השתא – נפש רוח, הוא מצרף את הנר שמן פתילה יחד עם האור, והצירוף הזה "נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן" – הוא מדרגת מפליא לעשות, חיבור בין רוחניות לגשמיות. זהו החידוש המיוחד שמתגלה בהדלקה, שמתגלה אש שהוא היסוד הגבוה, אבל יתר על כן – לא רק אש אלא אש מאירה, אור הוא רוחני בעצם, אין לך דבר יותר רוחני ממציאות של אור, ואם כן האור שמצטרף למדרגת הנר הוא נקרא מפליא לעשות.

ולפי"ז, מהו נס של חנוכה שמתגלה? שורש עצם הדבר. מדגישים, שורש עצם הדבר שהנר מצטרף למציאות של הארה – זה גופא נקרא מדרגת הנר של חנוכה. ודאי שאפשר להדליק כל השנה נרות, אפשר להדליק נר שבת ונר הבדלה, יש נר של ליל בדיקת חמץ, אבל עצם המדרגה הנקראת נר שמצטרף האור הרוחני למציאות הגשמית – זה נקרא נס חנוכה. וכל הנרות כולן שישנם בעולם השורש שלהם הוא הארת נר חנוכה, משם שורש כל הנרות כולם שישנם.

עכשיו נעמיק יותר להעמיק את הדברים ע"פ מה שחודד: ההארה שמתגלה בנר חנוכה היא הארה של הצירוף של האב והאם, היא הארת מדרגת השמש, היא לא רק הארה במדרגת נס, אלא היא במדרגת פלא – שזה עומק שער הנון שהתבאר שהוא במדרגת פלא. נחדד: מדרגת הארה תמיד הגדרתה היא, הארה לצורך שיתראה הדבר. יתראה הדבר וע"י כן משתמשים בזה. וכפי שהוזכר כבר ששורש החטא הראשון הוא מה ש'ותרא האשה ותקח מפריו ותאכל', הראייה מה היא פעלה? עשייה. אסור להשתמש לאורו, הוא לא פועל לצורך עשייה אלא הארה לשם הארה, זוהי המדרגה הנקראת הארה. עכשיו, כביכול קודם שנברא העולם מה שהיה זהו רק אורו יתברך שמו, מה נעשה עם אורו? השתלשל והשתלשל כל מציאות הנבראים כולם עד לעולם המעשה שבו אנחנו נמצאים, שכולו עשייה וכולו תשמיש ומעשה, כל מה שאנחנו עושים בעולם. מה מגלה נר חנוכה שנאמר בו שאסור להשתמש לאורו? הוא מגלה את אותו האור שלפני שנברא העולם, ובלשון פשוטה ובהירה: לפני שהתחיל מציאות של השתלשלות של הבריאה, אז הנר שמתגלה הוא מגלה את האור הראשון. כל הבריאה כולה היא בבחינת תכלית של "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים", מאיפה הדירה בתחתונים? ההגדרה השורשית היא בבית המקדש, ובהרחבה יותר: כל בית ובית הוא מעין בית המקדש. אז מה שתמיד מתגלה בבית המקדש ששם יש את הדלקת המנורה, בחנוכה מה מתגלה? שהתכלית של דירה בתחתונים היא לא רק בבית המקדש אלא היכן הדירה בתחתונים? בכל דירה! בכל בית. זה נקרא מצות נר חנוכה איש וביתו. הבית הוא מקם ההשתלשלות האחרונה של מציאות הבריאה, זה מה שמשתלשל ונעשה מציאות של בית.

בנר חנוכה מה מאירים? לא רק במדרגת 'בחכמה יבנה בית' וכו', שזהו ההבחנה הפשוטה, נר בבחינת כמו שאומר החובות הלבבות כידוע – ששכל האדם הוא כנר בתוך גפו שאתו הוא הולך ובונה את כל מה שנמצא בתוכו, וזה מה שהוזכר בלשון הפסוק 'נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן', איך הוא חופש כל חדרי בטן? אומר החובות הלבבות, זה אור השכל שהוא חופש כל חדרי בטן והוא בוקע לכל גופו של האדם כנר שמכניסים אותו לחורים ולסדקים, שזה נר שמתגלה כפשוטו בליל בדיקת חמץ, שייכנס לחורים ולסדקים ולכן אסור אבוקה. כאן מדליקים מציאות של נר, אבל מאיזה הבחנה מדליקים זאת, שורש הבית מהיכן הוא מתחיל? בחכמה יבנה בית, כל הרגיל בנר הוויין ליה בנים תלמידי חכמים, זוהי ההבחנה הפשוטה של נר חנוכה. אבל בעומק יותר מהי ההארה של נר חנוכה? מדין מ"ט שערי בינה נאמר כל יסוד הדין כל הרגיל בנר הווין ליה בנים ת"ח, אבל מדין שער הנון של הבינה – מדגישים: שער הנון של הבינה – אז עומק הארת נר חנוכה הוא לא מדין בחכמה יבנה בית וכו', אלא מהי ההארה של נר חנוכה? הוא מהאור הראשון שלפני כן, מאורו האין סוף של הבורא יתברך שהוא כביכול האור האין סוף שקדם למציאות כל הנבראים כולם. זוהי ההארה של נר חנוכה. נר חנוכה מברר את שורש ההארה של לפני מציאות שהתחילה הדבר. אבל איפה היא מבררת אותו? עכשיו חוזרים ומחשבנים את הדבר: היא לא מאירה את האור כמו קודם שנברא בעולם, חזרנו למצב הראשוני, איפה היא מאירה אותו? בתוך הבית! היא מדליקה אותו בתוך כל בית ובית, הוא מאירה את האור – איך האור אין סוף משתלשל ממנו הכל. ואם משתלשל ממנו הכל אז לכאורה עכשיו זה כבר 'השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם', מה מתגלה עכשיו בנר חנוכה? לה' הארץ ומלואה – אור שהיה לפני שנברא העולם מתגלה למטה בשלמותו בהדלקה. זה עומק אין לך 'מפליא לעשות' יותר מזה!

כל גוף ונשמה זה פרט של מפליא לעשות, זה חיבור של רוחניות וגוף כפרט; כל נר כפשוטו ג"כ אתו דבר, נא ה' נשמת אדם  - שיש את החומר ויש את האור שדולק בתוכו מאיר מכוחו ועי"כ נעשה מציאות הדבר. אבל נר חנוכה בעומקו מהו? הוא שורש כל המפליא לעשות, ומהו המפליא לעשות הגמור בבריאה? ההגדרה הפשוטה הברורה והידועה: אור (כמדומני, דקה 21:23) אינסוף ששורה בתוך מציאות הנבראים בשלמותו – זה המפליא לעשות הגמור ביותר שיש בבריאה! וזה המקום שממנו מדליקים את הכח, זהו מדרגת הדבר. זה נקרא שער הנון כידוע, יש נון פשוטה ויש נון מתעקמת, הנון פשוטה היא בצורה של קו אחד ארוך, ובדרך רמז כבר הוזכר – נון בגימטריא נ' ו' נ' עולה בגימטריא 'קו', זה צורה של נון פשוטה. "צופים אמרו מ נ צ פ ך –שכחו וחזרו ויסדו", במי חזרו ויסדום? צופים. זה ברור ופשוט הדבר ביחס למה שאנו עוסקים עכשיו, ביחס לנקודה של חנוכה, צופים – כל נר חנוכה מהי הגדרתו? לצפות, צופה הייתי, הוא רואה את הדבר! יתר על כן, כל צופה נקרא מלשון צף ועולה; מה קורה הרי כאשר מדליקים נר? הפתילה צפה ויתר על כן היא מעלה את השמן ועי"כ הוא מתגלה. זוהי הארת נר חנוכה בבחינת צופים. [והרב מסכים למאזין שאומר שזה גם מלשון אור הגנוז, צ פ נ].

א"כ, מכח מדרגת הנר הדבר צף ועולה, כאשר הוא טמון ואיננו נראה; כאשר הוא צף ועולה – צופים בו. זה הגדרת מי שצופה. מהי הגדרתו של מי שצופה? הוא לוקח את הדבר הצפון והוא מציף אותו ורואה אותו, זה נקרא צופה! בהגדרה החיצונית המילה צופה הכוונה שאדם נמצא על גבי מקום גבוה והוא צופה, אבל בעומק: הוא מעלה את הדבר על אף שהוא נסתר, ומגלה אותו! זה נקרא שמעלה אותו מצפון לצופה. א"כ, "צופים אמרו מ נ צ פ ך" – צופים אמרו איזו נון ?? בהגדרה הכוללת אותיות סופיות נון סופית שהיא בבחינת נון פשוטה, זה צופים אמרו; אז מכח צופים והארת נר חנוכה, מדרגת צופים אמרו – הוא מעלה את אותו הנון למדרגת הקו. מי מדרגת הקו? המשכה של אורו יתברך שמו שאין לו סוף, זה נמשך במדרגה במציאות של נר חנוכה.

כידוע, נון בבחינת דג, "נוני דימי", שעליהם נאמר עולי עין – למעלה מן העין. מה שהזכרנו. נתיב לא ידעו עין ולא שזבתו עין איה – כלומר, מתהפך מהעין לא', זה איה, אז מה שיש מדרגת עין שהוא שבע, עין שהוא 70, וזה דג – 7, אבל כשעולה העין למעלה מן העין ומאיר להם למעלה מן השבעים, למעלה מן העין – מאיר המדרגה העליונה של צופים אמרום בבחינת נון. זה האור שלמעלה ממקום הראייה, וזה האור שמאיר במדרגת הבריאה של גילוי של נר חנוכה.

גילוי של נר חנוכה א"כ מאיר את האור אינסוף שמתגלה למטה, זה השורש שנאמר לראותם בלבד ואסור להשתמש לאורו. זה הברכה שמברכים שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, לפי זה הגדרת הדבר היא, שמי שרואה מה הוא מברך? מברך את האור בשורש, ומי שיש לו בית הוא מדליק בתוך הבית ומברך – זה איך האור מתגלה בתוך הבית. מי שרק רואה את האור אבל אין לו את המצוה להדליק בתוך הבית - כמובן סוף כל סוף הוא רואה את האור הדולק בבית אבל זה מדין הרואה כשלעצמו איזה אור הוא רואה? הוא ראוה את האור אינסוף. מי שמדליק בפועל בבית, את מה הוא מדליק? איך האור אינסוף מתגלה כמו קודם שנברא העולם, איך הוא מאיר בתוך מציאות הבי; זה שער הנון! כאן אמרו רבותינו שבהגדרה הכוללת שער הנון נקרא אלוקות, זה אור אינסוף שמתגלה בתוך מציאות הבריאה בלי שום נקודת שינוי, זה עומק ההארה של מדרגת שער הנון.

לפי זה, מצות נר חנוכה להניחה על פתח ביתו – מבחוץ, אבל בשעת הסכנה הא אינו מניחו בחוץ אלא מניחו על שולחנו. כלומר, יש את הנידון אם במקום להניח אותו בחוץ הוא מניח אותו בפנים, איפה הוא מניחו בפנים – על שולחנו. הדר בעליה מניחו בעליה (לאו דוקא בשעת סכנה), זה עוד אופן של מניחו בפנים. כלומר, עומק ההגדרה של הדבר: במקדש מקום ההדלקה הוא בפנים, שנאמר והדליקו נרות בחצרות קדשך, כידוע השאלה היא שמקום ההדלקה זה לא בחצר. או ש'חצרות' זה לאו דוקא אלא הכוונה שכל מקום ביהמ"ק נקרא בכללות חצר, בבחינת חצר המלך; או שכפי שאומר החת"ס שבבית המקדש היה בו טומאה והיה בו פסולת וכדו' שלא היה ראוי להדליק אז בפנים, לכן הדליקו במקום החצר. אבל ההגדרה היסודית היא, בבית המקדש הדליקו בפנים ונר חנוכה מדליקו בחוץ; נר חנוכה שמדליקו בחוץ כלומר יש כאן סוג חדש של הארה. מי שהיה בשעת הסכנה או דר בעליה, איפה הוא מדליק? בפנים. אז איפה שרש שהוא מדליק בפנים? באותו השורש של בית המקדש שהדליקו בפנים. מצות נר חנוכה חידשה מהלך נוסף: מדליקו בחוץ, מהו מדליקו בחוץ? למי הוא מדליק בחוץ? לעוברי דרכים, וביחס דידן: איפה הם הולכים? הוא מאיר את מציאות הדרך.

עכשיו נתבונן ונבין עמוק, רק נחזור שוב: יש הדלקה בפנים גמורה שהוא מדליק אותה כמו בבית המקדש, ובשעת הסכנה מניחו על שולחנו; יש מנורה בדרום ושולחן בצפון, בבית אין לו את ההבחנה בין דרום לצפון אמנם... היה דר בעליה, הוא כן מדליקו למי שבחוץ, אלא שמדליק בעליה בתוך הבית. וההדלקה הגמורה היא שמדליק על פתח ביתו. הגדרנו זאת כשלוש שלבים: בפנים לגמרי על שולחנו מעין ביהמ"ק / ממוצע בין פנים לחוץ, הוא מדליק בפנים אבל לצורך החוץ, וזה מדליקו בחלון ביתו / והגמור בחוץ, שמדליק על פתח ביתו מבחוץ. מהו מניחו על פתח ביתו מבחוץ? הזכרנו, שהוא מאיר את האור אינסוף, שהוא בבחינת למעלה מן העין נונא דימי, בבחינת קו אור אינסוף שנמשך. אבל לאיפה הוא נמשך? כידוע עד מאוד בדברי רבותינו, האור אינסוף היה ממלא את הכל, ומה עשה הקב"ה? סילק את אורו ועשה מקום פנוי, שזה מקום החלל. כל חוי הוא ממקום החלל. אומר האריז"ל: חולה בגימטריא מ"ט, מה חסר לו? הארת שער הנון, כך מפורש באריז"ל. זה מקום החלל. כאשר הקב"ה מאיר את האור שהוא קו הוא מאיר אותו, מה קורה עם אותו הקו שהוא מאיר? הוא מתפשט מתוך האור אינסוף לתוך הנבראים אור. ומה תכליתו? לחזור בחזרה להאיר עד אור אינסוף מהצד השני; יש חלל, היה אור אינסוף ונעשה חלל בתוכו – חולה כמו שהוזכר – חוזר הקו ומאיר, שהוא שער הנון, ואז איפה הוא צריך לבקוע? בחזרה עד למטה, לחזור בחזרה את נקודת הדבר.

כל חולה נקרא חולה מלשון חלל, מחול, חלל, הוא נמצא בחלל [מנקודת הקלקול], חוזר ומאיר עכשיו הקו – מאיפה מקום ההארה שהוא צריך עכשיו להאיר אותו? צריך להאיר אותו עד למטה בחזרה. זה נקרא הארת נר חנוכה. נר חנוכה זה לא רק שהוא מאיר אותו לבחוץ, אלא לאיפה הוא מאיר אותו? הוא מאיר אותו עד סוף הדבר שיבקע בחזרה עד המקום התחתון ביותר. זה ההבדל בין שאר כל הנרות שמדליקים כל השנה לבין נר חנוכה. הזכרנו את ההגדרה לעיל ואמרנו שנבאר אותה, וכעת מחדדים: אמרנו שכל הנרות כולם שמדליקים כל השנה כולה השורש שלהם הוא בנר חנוכה, מה ההבדל בין שאר הנרות לנר חנוכה? שאר כל הנרות מושכים עוד אור משורשו אבל הם לא בוקעים בחזרה להאיר אותו בחזרה לאור אינסוף, אלא כל נר ונר מאיר עד איפה שהוא מאיר. בהגדרה הפשוטה, מגיע זמן שמתכלה הנר, ובטל, אבל מה היה הנס בנר חנוכה? בעומק, היה ראוי לדלוק יום אחד ודלק שמונה ימים, אנו עוד לא מתעסקים כאן ב'שמונה' אלא רק בענין שהוא דולק מעבר לשיעור שהוא צריך לדלוק, כלומר: זה אור שנמשך ולא מפסיק. זה שורש ההארה שצריכה להגיע עד סופה. בעומק, זה דלק שמונה ימים, כלומר: הוא בוקע את כל מערכת השבע והולך למערכת השמונה, הוא בוקע את כל מציאות החלל, ולהיכן הוא מגיע? בחזרה לאור אינסוף. זה נקרא הארת נר חנוכה.

נר חנוכה שורשו הוא באור אינסוף ולאיפה הוא מאיר לבסוף? הוא חוזר ובוקע בחזרה את האור אינסוף מהצד השני. כל מהלך הדברים שהזכרנו עד עכשיו מהו היה? מאיפה השורש של ההארה. עכשיו אנו חוזרים ומסבירים, שער הנון – בגימטריא קו – הוא קו שמתחיל מלמעלה עד למטה, הוא בוקע את הכל וחוזר. זה ההארה שנקראת בדברי רבותינו הארה דלעתיד לבוא. היום כל אור שיש מהו? הוא מתפשט אבל הוא מגיע עד מקום שהוא מגיע ושם נעצר, אין לו המשך; נר חנוכה הגדרת הדבר היא שהיה ראוי לדלוק יום אחד ודלק שמונה ימים – הוא מאיר עכשיו אור שאין לו סוף. זוהי עומק מדרגת הנר חנוכה. בהקבלה זה היינו הך: כשהאור הזה נמצא בפנים והוא לא יכול לבקוע החוצה זה גופא שיש לו מציאות של הגבלה, אבל אור שמדליקים אותו על פתח ביתו – אז הוא יוצא לחוץ, אם הוא יוצא לחוץ הוא יכול להתפשט ולהתפשט ואין לו סוף. זה עומק ההדלקה שמדליקו על פתח ביתו מבחוץ.

[שאלו למה אי אפשר פחות מג' טפחים. הרב:] אתם שואלים מצוין. לכתחילה חייבים למעלה משלושה טפחים ועד עשרה טפחים. אבל בעומק, שני מקומות יש היכן מדליקים וכפי שאמרנו, יש מה שמדליקו בפנים ויש שבחוץ. ובפרטות, מדליקו בפנים זה משורש ההארה של מנורה של ביהמ"ק. שם זה מקום שער השמים, כבר הוזכר פעמים הרבה שהארון – אור נון -  משם כל הארת נר חנוכה. עכשיו בפרטות לענין דידן, האור נון איפה שורשו? בארון. אבל הארון מהו? מקום בית קודש הקודשים, נמשך למנורה. מדליקו בפנים בשעת הסכנה, כלומר, זה עדיין נשאר במדרגה של פנים. היה דר בעליה מדליקו בחלון ביתו, מה הכוונה לפי"ז בחלון ביתו? אור אינסוף בוקע ונכנס לתוך הבריאה, הבקיעה הזו נקראת בלשון רבותינו 'חלון'. זה נקרא היה דר בעליה. היה דר בעליה הגדרתו מהו? הוא מדליק אותו לפי שורש ההארה המתפשטת ממנו ית"ש, הוא ית"ש כביכול פתח חלון והחלון הזה מכוחו מאיר האור. זהו בבחינת משגיח מן החלומות מציץ מן החרכים, זה האור שבוקע ויוצא. אך שוב ההגדרה: האור שיוצא ממנו ית"ש זה כמין חלון שבוקע ויוצא לחוץ, זה מצד שורש ההארה.

אבל מה ההבדל בין חלון לפתח? פתח כל הגדרתו היא שיש מקום לצאת לחוץ, חלון זה מקום לראות, לקבל הארה, דיברנו על כך פעם בארוכה – שתי המטרות של חלון הם להכניס אור מבחוץ ולראות מה שנמצא מבפנים לחוץ, זה מה שנקרא השורש של האור העליון, זה מה שנקרא בדקות היה דר בעליה. שורש האר העליון הוא מתפשט דרך חלון. אבל מדליקו על פתח ביתו מבחוץ, פתח כל הגדרתו מהו? יציאה לחוץ, הוא מדליקו כדי להוציא אותו למטה, לאיפה? מדליק אותו למקום הדרך. מה ההגדרה של דרך? דרך זה מקום שיוצא ממקום אחד ומגיע למקום אחר על מנת להעביר דבר מכאן לכאן. מה שמאיר לעוברי דרכים, הזכרנו חיבור של שביל עם נתיב- זה ההארה של נר חנוכה, הוא מאיר את הדרך עצמה. כשמאירים את הדרך זה לא רק שהוא מאיר רק למי שעבר עכשיו בדרך, אז אותו אדם שעבר כרגע רואה נר חנוכה ועל ידו נתקיים בו מצות פרסומי ניסא, לא, אלא הגדרת הדבר מהו? הוא מאיר את עצם הדרך הצופה. מדגישים, זה גופא ההגדרה: משתשקע חמה זה לא כשיש עוברי דרכים, אלא עד מתי זמן ההדלקה? עד שתכלה! רגל מן השוק. מה עומק ההגדרה של תכלה רגל? שהוא מאיר את הדרך עד שבני אדם יגיעו לסוף הדרך, זה עומק ההגדרה של תכלה רגל מן השוק, הוא מאיר את זה עד מקום סוף הדרך. ודאי שבפשטות כשאין אנשים אז אין יותר למי להאיר, אבל ההגדרה העמוקה מהו עד שתכלה רגל מן השוק? הוא לא מאיר אותו לאותו הרגע שהוא עובר כאן, אלא הוא מאיר אותו מנקודת יציאתו – יצא אדם לפועלו ולעבודתו עדי ערב – ולהיכן הוא חוזר? הוא חוזר לביתו, אז הוא מאיר לו את כל הדרך. לדוגמא בעלמא (רחוק אמנם): מבואות האפלים. כאשר מאירים את המבואות האפלים, מה המטרה? לא שכדי שמי שיעבור כאן יהיה לו אור, אלא שהוא יוכל ללכת מכאן לשם ולעבור את כל הדרך, אחרת מה הועילו חכמים בתקנתם! להאיר את המבואות האפלים התכלית היא להאיר את כל מציאות הדרך.

לפי"ז אנו חוזרים ומגדירים עוד פעם: נר חנוכה בבחינת השמש, בבחינת שער הנון, בבחינת חיבור של שביל ונתיב. אז מה הגדרתו? הוא מאיר את כל הדרך כולה. ואז הוא מאיר לו את זה עד שיגיע לסופו האחרון, זה החידוש של נר חנוכה! נר חנוכה בוקע ומאיר את כל ההארה כולה של כל הדרך. עכשיו מה ששאלתם [בענין ג' טפחים]: ברור שההארה היתה צריכה להיות עד לתתה, עד לג' טפחים, ועכשיו הרי גדר הדבר הוא שלא מאירים את הדבר עד תחתיתו הגמור, איפה עומק נקודת ההגדרה? נר חנוכה, כבר הוזכר פעמים רבות, השורש במדרגת נפש האדם, שכאשר האדם נמצא עובר במעי אמו כלשון הגמ' במסכת נדה – נר דלוק על ראשו. ובא מלאך ומלמדו כל התורה כולה. נר דלוק על ראשו של עובר, העובר נמצא במקום הרגליים, זהו מקומו במעי האמא. אז נר דלוק על ראשו, זה נקרא הארה של נר חנוכה. מי שהולך בדרך להיכן הוא הולך? הוא הולך במדרגת הרגליים. וזה גופא העומק של נקודת ההארה שחלה בנר חנוכה במדרגת הארת עובר. אבל, מי שהולך בדרך יש לו עוד שלב מסוים בדרך, מה יש לו בדרך? יש מקום של עבודה זרה, אז איזו עבודה זרה יש בדרך? אצל אברהם אבינו כאשר הוא הכניס אורחים נאמר "רחצו והישענו תחת העץ", וכמו שאומרת הגמ' הוא אמר להם זאת משום שמשתחווים לאבק רגליהם. כמו שמסביר המהר"ל ועוד, מהו אבק שברגליהם? הכוונה שהם תולים את השגתם בסיבת דרכיהם שהם הולכים ממקום למקום; כאשר האדם טורח בפרנסה איך הוא טורח? הולך ממקום למקום, זה הרי נקרא סוחר, סחור סחור, הולך ממקום למקום וזה דרך פרנסתו. משתחווים לאבק רגליהם זה שורש העבודה זרה שהם תולים את כל ממונם בהשגת הדרך.

לפי"ז במקביל למה שהוזכר השתא: מהו מדרגת הדבר להאיר את הדרך? יש שתי דרכים, יש דרך שבני אדם הולכים בה כשפוטו, ויש דרך ה'. והודעת להם את הדרך, דרכו של ה' יתברך. מהו עומק ההארה שמאירים את הדרך ע"י נר חנוכה? הרי למי מאירים את זה, בשביל אלו שעד שתכלה רגל מן השוק, ומה הכוונה? רגלי דתרמודאי, וכמו שמזכיר רש"י: אותם סוחרים שלוקחים עצים ומוכרים אותם ע"מ שיהיה לבני אדם להסיק בלילה לצורך תשמישם. אז מי האנשים שעליהם נאמר הסוף שמגיעים לביתם [-עד שתכלה]? ה אותם אלה שנמצאים קודם החשכה ושעוסקים בפרנסתם והולכים בדרך ע"מ להאיר, לתת לאחרים את העצים שיאירו, אבל הם עצמם מדוע הם מוכרים את העצים לפי פשוטם של דברים? לפרנסתם. זה נקרא עבודה זרה שנמצאת בדרכים. כאשר מאירי עכשיו את אותה הארה, אז מאירים אותה לאלו שנמצאים בדרכים, אבל מה הכוונה – לא רק סתם למי שהולך בדרך, אלא עד שתכלה רגל דתרמודאי הכוונה היא לאותם אלו שמסתובבים בדרך לצורך סיבת פרנסתם, וזה נקרא משתחווים לאבק שברגליהם.

עכשיו נסביר את הדברים: שער הנון כמו שהוזכר נקרא אלוקות. כנגדו אומרים רבותינו להדיא – עומד ע"ז וכפירה. דבר והיפוכו, ברור ופשוט. הדוגמא השורשית והבהירה היא מה שאמרו היוונים כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל, כמו שאומר רש"י מהמדרש, שזה שורש חטא העגל 'אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים'. עכשיו נסביר את הדברים נפלא מאוד: מתי הם אמרו אלה אלוהיך וכו'? הם לא אמרו את זה במצרים ולא בארץ ישראל, איפה הם אמרו את זה? בדרך! זה מקום הדבר ששם הם אומרים אלה אלוהיך ישראל. כשאומרים היוונים לישראל כתבו לכם על קרן השור אין לכם חלק באלוקי ישראל, מה הם אומרים? הם באים לבטאות את נקודת הדרך, בהדגשה, ששם העבודה זרה. בדקות זה דבר היפוכו, אבל בעומק כבר הוזכר כמה פעמים ששאר כל הגלויות כולן היה מארץ ישראל לחו"ל, אך לעומת זאת גלות יוון מה היתה? היתה באותו המקום. כאן יש נקודה שהגלות של יוון היא כנגד הדרך: הם לא מוציאים אותם לדרך, אלא זה גלות בתוך א"י שמגלים פנים חדשות למציאות של גלות הדרך.

נחזור: הגדרת הדבר, מציאות הדרך יש בה מציאות של ע"ז, וכשמדליקים את הנר חנוכה מאירים אותו לעבודה זרה. ונבין, עבודה זרה יש בו שני חלקים, יש את העבודה זרה עצמה ובמדרגת מה זה נקרא יום אידם, והמשנה במסכת ע"ז אומרת 'ג' ימים קודם יום אידם אין נושאין ונותנין איתם', ומדוע? מפני שאם העכו"ם ירוויח באותו מו"מ, הוא יילך ויודה להם. ילך ו'יודה'! חג החנוכה כידוע הוא מלשון הודאה, להודות ולהלל. הודאה כנגד הודאה, כנגד מה הוא עומד? כנגד שלושה ימים קודם אידיהם לא נושאים ונותנים אתם, שזה הסחורה של סיבת האבק דרכים שנתבאר, שהוא לא ילך ויודה לעכו"ם. את החלק הזה של ההודאה הגמורה – עדיין לא נתגלה מציאותו בשלמותו במדרגת חנוכה של השלושה ימים קודם אידיהם. זה הסיבה שהוזכר במדרגת מקום ששלושה טפחים לא ראוי להדליק בו את הנר חנוכה, מדוע? כי יש בשלושה ימים שקודם אידיהם שעדיין לא התבטלה הע"ז בשלמות. ודאי שמונח בנר חנוכה שורש ההארה דלעתיד לבוא וכמו שהוזכר שהוא הולך ובוקע, ויש כאן עדיין חלק מסוים שלא מאיר. ברור ופשוט, אם הוא היה מאיר בשלמותו אז היתה גאולה שלמה כבר השתא, ברור ופשוט. אבל, מה שעדיין לא מאיר – הכח של ההודאה בלהודות ולהלל מצד נקודת הקדושה, עדיין לא מאיר בשלמותו.

שורש חנוכה כידוע הוא שהם מצאו פך שמן במדרגת 'וידע בכף ירך יעקב וירא כי לא יכול לו' וכו', ואומר רש"י – שם הודה לו על הברכות. שזה השורש של נס חנוכה, בבחינת הפך שמן. כף ירך יעקב, מקום הרגליים, דובר זאת בארוכה מדברי רבותינו וכבר הוזכר, אנחנו רק מזכירים בקצרה.

אז מה הנקודה הנוספת שקשורה שם לחלק שנגאל שם? מה שהודה לו על הברכות, זה החלק שנכנס לחנוכה, שמה ששרו של עשיו הודה לו הברכות. הרי כאשר נפגשו יעקב ועשיו, מה אומר לו יעקב? אנכי אנתהלה לאיטי (כמדומני – העורך) לרגל המלאכה ולרגל הילדים עד אשר אבוא אל אדוני שעירה, כלומר: ואז נאמר שעשיו הלך להר שעיר, יעקב הלך לדרכו; זה הדרך שעליה אנחנו מדברים עכשיו! אבל הדרך הזו כאשר יעקב אבינו שולח לעשיו [המתנות] ושם רווח בין עדר לעדר, באיזה אופן? שלושה ימים, זה כל המרחב של הדבר. וכעת נבין יותר בעומק: הרי יש דין של לבוד, שכל פחות משלוש כלבוד דמי. איפה שיש חלל של שלוש אז הדברים כבר אינם מצטרפים. זה הדין של השלוש טפחים האלה שאנחנו לא מדליקים בהם לתתה, כי עדיין החלל לא יהיה בשלמותו. אבל איזה חלק של החלל לא יהיה בשלמותו? אותו חלק של השלושה ימים קודם אידיהם, איד מלשון קלקול; השלושה ימים האלה הם הכח של להודות, שהוא הולך להודות לע"ז, השלושה ימים האלה עדיין אינם מאירים בשלמותם, חסר עדיין הלהודות ולהלל בשלמותו, זה נחסר עדיין מאותה הארה, ההארה הזו של הקו עדיין לא בקעה לגמרי את אותו הדבר שהוא יחזור כמציאות הדבר.

נחדד: מהו גדר של להודות? כאשר הדבר נעשה והוא הושלם, אז חל מציאות של הודאה. מתי האדם מודה על דבר? כל דבר שנמצא באיזה תהליך שבו הוא לא זמן מקום ההודאה, מתי זמן ההודאה? כאשר הוא נמצא בשלמותו. לדוגמא: שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף. כאשר האדם עושה פעולה כנגד שכר, מתי הוא מקבל את התשלום? בסוף. אם הוא עושה דבר כמתנת חינם במקום השכר, אז מה המקבל צריך לתת לו? הודאה! אז כמו ששכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, ג"כ ההודאה מתי מגיעה? מגיעה בסופו של דבר, אז האדם מודה על הדבר. כמובן שכמו שאדם יכול לשכור פועל ולשלם לו באמצע היום, והוא יכול לשכור קבלן ולשלם לו באמצע – אז גם אפשר להודות באמצע. אבל ההגדרה השורשית של שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, וגם מציאות ההודאה אינה אלא לבסוף. מה חסר עכשיו לפי זה בעומק ההודאה שעדיין לא מאיר בשלמותו? לא מאיר השלמות של הדבר עד כדי כך שנחרת הדבר שהדבר יבוא ויודה. בלשון יותר ברורה ופשוטה: האור מאיר בשלמותו, אבל הוא עדיין לא בוקע להכרית את כל מציאות הרע עד נקודת תכליתו, כי אם זה כן היה – אז הגאולה השלמה כבר היתה. אין עדיין את ההארה השלמה הזו שבוקעת מהדבר, אז עדיין מה שנשאר כלפי ההארה הזו חסר עדיין של השלושה ימים קודם אידיהם – כאן נעשה אותו דבר. הרי השלמות של ההארה הזו היא מאירה מכח הארת פורים, הרי בפורים מה גזרה אסתר? צומו עלי שלושה ימים לילה ויום ואף אני ונערותי אצום כן. השורש של הדבר כידוע בדברי רבותינו, ילד שואב מזונו במעיו שלושה ימים, כנגד נר ה' [נשמת אדם] חופש כל חדרי בטן, זה מצד נקודת התיקון, מה מתגלה ב?? (קרבו) של כלב? (דקה 46:08) – שלושה ימים. מה עומק הדבר במעיו שלושה ימים? הוא שוהה שלושה ימים ואז הוא אינו מודה למי שקיבל ממנו, כי רק לאחר שלושה ימים מגיעה נקודת הדבר שהוא צריך לבקש. זה עומק נפלא, חסר לו את נקודת הלהודות, כי היא שלושה ימים קודם אז הוא מודה, ואם עבר כבר שלושה ימים – הוא לא מודה. כאן עומק נקודת החסרון בכלב. כשאסתר באה וגוזרת גזרה צומו עלי שלושה ימים לילה ויום, הגדרת הדבר: היא באה לברר את אותה הארה של עדיין שלושה ימים הללו שנחסר, עדיין החלל לא האיר בשלמותו מכח נקודת הלהודות. זה עומק נקודת הדבר שמתגלה בנר חנוכה.

ברור ופשוט הדבר, המילה הוד – ה ו ד, החסרנו את הי' בה' – עלה בידינו הנון. זה בחינת שער הנון שעדיין לא התגלה בשלמותו. וכשיאיר האור של שער הנון בשלמות, אז יאיר אור ההודאה בשלמותו, ואז אותם שלושה ימים שמודים לעכו"ם – יתבטל! יהיה את אותו מהלך, לעולם כל דבר מתחיל שלושה ימים קודם, לדוגמא: שבת קודש שממתי מתחילה? רביעי חמישי ושישי קודם השבת. ומתי היא מסתלקת? ראשון שני ושלישי. ומה העומק שמתגלה? מתגלה נפש רוח ונשמה, וגם בהסתלקות קודם מסתלקת הנשמה ולאחר מכן הרוח ולאחר מכן הנפש, זה סדר הדבר. ולפי"ז עכשיו לענין דידן בפרט בענין הארת נר חנוכה, נר חנוכה מאיר בו עומק ההארה של הנר בבחינת נפש רוח נשמה כמו שנתבאר, המפליא לעשות, אבל את מה הוא בא להאיר? הוא בא להאיר את מקום החלל כמו שהוזכר, זה שורש מציאות חולה, מ"ט. התיקון שלו שער הנון חוזר ומאיר את עומק החלל, הוא מאיר לצרף את האור אינסוף שלמעלה עם האור אינסוף שלמטה, עם כח קו המחברם מתחילה ועד הסוף, זה חוט המשולש לא במהרה ינתק. כנגדו עומד עדיין הנקודה שלא הוכרתה שלמותה, שלושה ימים קודם אידיהם שלא נושאים ונותנים עמהם שמא ילך ויודה לעכו"ם – זה השלושה כנגד ההארה העצמית של מהות הנר! שעדיין היא לא בקעה אותו בשלמותו וכפי שחודד. אבל מהי עצמות הארת הנר? יש שפע שמנשך מהבורא ונשאר בתוך הנבראים, ויש שפע שיוצא מהבורא ומתגלה בנבראים וחוזר בחזרה אליו ית"ש, זה כח חוט המשולש שמתגלה במדרגת נר חנוכה.

שאלה: הבקיעה חייבת להיות ע"י נס ופלא? הרב: נגדיר זאת בלשון ברורה. נס שייך גם בתוך הבריאה, הארת אור אינסוף היא לא נס אלא היא פלא, היא הארה מהא' לתוך הבריאה. ממילא מתוך בריאה שיחזור בחזרה האור אליו ית"ש – זה עוד פעם הופך להיות מציאות של פלא. או בלשון ברורה אחרת: מתחילה זה לא פלא אלא א', מה שמושפע מהא' שבהתחלה [אלופו של עולם], למטה זה יורד והופך להיות פל, וחוזר בחזרה זה פלא – פל וחוזר לא'. מתחילתו א' וסופו פלא, מה שנמצא באמצע הוא נס, שייך שיהיה נס בתוך מערכת הנבראים. ודאי שהשורש של האור הוא ממנו ית"ש, ברור, אבל שאלת על מערכת של נס בתוך הנבראים, הא' והפלא הוא הראשית והאחרית, זה נס ופלא שחוזר בחזרה לשורש ההארה הראשונה.

א"כ כמו שחודד, זה בבחינת הג', מה שיוצא מהבורא ועובר דרך מציאות הנבראים וחוזר בחזרה לאור אינסוף – זה נקרא שער הנון. זה הנון בבחינת קו שמחבר מראשית ועד אחרית, הכל מתחבר בבת אחת, זה עומק הנס והפלא כמו שחודד במעמקי מציאות ההארה של נר חנוכה. לפי"ז, כח הפלא, כח שער הנון של בני בינה ימי שמונה שחל במדרגת הנס של נר חנוכה – הוא לא מאיר רק את הבית, זה ברור ופשוט, הרי כאשר האור הזה מתפשט לחוץ – ניתן את הדוגמא הבהירה והפשוטה: כאשר היו מקדשים את החודש, באיזה אופן היו מקדשים אותו? היו משיאים משאות על ההרים כדי שיראו ג"כ למרחוק שהתקדש החודש. כלומר, קידוש החודש בהגדרה הברורה, החודש – הלבנה מתכסית – מקדשים את החודש ע"י גילוי, שמאירים את אותו הנר. כלשון הגמ' שם שהיתה כל הגולה כולה כמדורת אש. וזה כדוגמא. ולענין דידן, כאשר מדליקים נר חנוכה על פתח ביתו מבחוץ, לא מאירים רק לעוברים ושבים, אלא מאירים את כל הדרך כולה ממדרגת הנר. אדם הולך בחנוכה במקום שדרים שומרי תורה ומצוות, אז מה התפיסה שהוא תופס? הכל מלא נרות! כלומר, עומק ההארה שמאירה היא שכל הרחוב כולו הופך להיות מציאות של אור, זה ההארה שמאירה בנר חנוכה. לא מאירה רק למי שעובר כמו שהוזכר, אלא היא מאירה את כל העולם כולו במדרגת הנר.

אבל ביתר עומק: עיקר זמן ההדלקה הוא משתשקע החמה ועד שתכלה רגל מן השוק. מקום ההדלקה הוא בפתח ביתו, מדרגת נפש שמדליק נר איש וביתו כמו שהוזכר. אבל הרי זמני ההדלקה שישנם, הרי העולם בשעותיו שיש הם משתנים; הזמן משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק משתנה משעה לשעה בכל מדינה ומדינה לפי ערכה שלה. ומצד ההבחנה הזו, אז כל הלילה כולו מואר כולו במדרגת נר חנוכה, ואז בעומק: מתי שמדליקים נר חנוכה בצד האחד של העולם, אז בצד השני השמש כבר זרחה. אז זה לא רק חיבור משתשקע החמה ועד שתכלה רגל מן השוק. - הזכרנו בראשית הדברים, מדין חנוכה מהי ההארה? מיום ללילה. מדין פורים – מלילה ליום. אבל כאשר מדליקים בכל העולם כולו יחד, אז מהי ההדלקה של נר חנוכה? מאירים אתו את כל הגלגל כולו בחזרה, הוא מאיר מיום ללילה ומלילה ליום. השורש של זה כמובן היה בביהמ"ק, ששם נר מערבי היה דולק מערב עד ערב ומחבר יום ללילה ולילה ליום. נר המערבי מהו? הוא שורש לכל הנרות כולם, בו התנוצץ כבר ההארה של שער הנון. אבל ביהמ"ק רק בו מדליקים, אבל כשמדליקים בחוץ כלומר לא רק בביהמ"ק, מה זה גורם? שמחברים את היום והלילה כמו בביהמ"ק, אבל יותר על כן: גם את הלילה והיום. ואז מה? זה סוד נר מערבי, כידוע מערב נקרא מערב כמו שאומרים רבותינו מלשון תערובת, שהכל חוזר ומתערב מתוכו. נר מערבי מאיר בו השורש של שער הנון שהוא חוזר ומערב, חוזר ומצרף את מדרגת זכר עם מדרגת נקבה, את מדרגת אב עם מדרגת אם, זה שער הנון של הדלקה בנר חנוכה שמכוחו הוא מערב את כולם גם יחד.

נחזור ונאמר: כמו שהוזכר, מדרגת נר חנוכה עולה ע' למעלה מן הע' בבחינת מה שנאמר בלשון הפסוק נתיב לא ידעו עין לא שזבתו עין איה. במדרגת נר חנוכה שיש דין לראותה, ויתר על כן הרואה מברך שעשה ניסים לאבותינו – אז מה שתמיד נאמר לא שזבתו עין איה, כאן יש את ההארה שהעין כן רואה את הדבר. ומה ההארה שהעין רואה את הדבר? בחייהם אינם רואים, אבל במיתתם רואים; הרי כל נס חנוכה ממה הוא נעשה? מכח מסירות נפשם של החשמונאים שמסרו נפשם על קדושת ה' ונלחמו מכח כך האיר האור של נר חנוכה. מי יכול לראות לפי"ז את ההארה של שער הנון של נר חנוכה? מי שמוסר את הנפש על קדושת ה', אז הוא במדרגתם במיתתם – הוא זה שיכול לראות את ההארה של נר חנוכה, שאז מאיר לו הנר דלוק על ראשו. כמו שאומרת הגמ' במסכת שבת כידוע, שכשאר אמרו נעשה ונשמע אז ירדו מלאכים ונתנו להם כתרים, וכשחטאו בעגל – שורש חטא יוון של כתבו לכם על קרן השור – ועתיד הקב"ה להחזיר אותם, שנאמר בשמחת עולם על ראשם. ומבואר בגמ' שמהי שמחת עולם על ראשם? זה הכתרים שלעתיד לבוא.

יש לאדם נפש רוח נשמה חיה ויחידה, מהו האור שמאיר בחנוכה? את הארת היחידה בנפש שהיא שער הנון דקדושה. מהו יחידה שבנפש? מדרגת נפש רוח נשמה חיה ויחידה, נפש זה המעשה בפועל, יש את הרוח של ההתעוררות שהאדם עושה, או בלשון אחרת – כח הדיבור של ?? (56:11), יש את כח הנשמה שהוא בבחינת מצוות צריכות כוונה, יש את כח החיה שהוא דבוק במחשבת התורה בשעה שהוא עושה את הדבר, ויש את כח היחידה. מהו כח היחידה שבנפש? אומר הרש"ש, זה כח השמחה. כידוע האריז"ל לא השיג את כל השגותיו אלא מכח השמחה, מכח היחידה שנקראת רצון, ויפק רצון מאת ה' – כשהוא עושה את הדבר מרצון שלם, אז הוא שמח בדבר. גם יש בליקוטי מוהר"ן בתורת ?? שזה בבחינת היחידה, והוא מביא את הגמ' במסכת שבת שהזכרנו שמחת עולם וכו', ומפורש בגמ' שכתר הוא שמחה. לפי"ז מהו יחידה שבנפש? הוא במדרגת השמחה. עכשיו בהקבלה לעניין דידן, שזה בבחינת נר חנוכה: איזה נר מאיר בנר חנוכה? לא מאיר רק נשמה רוח שזה ר"ת נר, אלא מאיר האור האינסוף כמו שנתבאר. איזה חלק בנפש יכול לקבל את הארת האור אינסוף? רק יחידה שבנפש. זה הנר שדולק על ראשו של עובר שהוזכר נר דלוק על ראשו, שזה בבחינת שמחת עולם על ראשם, ככתר שנמצא על הראש. הנר של נר חנוכה הוא הנר שעתיד הקב"ה – כמו שהזכרנו את דברי המג' במסכת שבת – כשאמרו נעשה ונשמע ירדו מלאכים והביאו להם ב' כתרים. היה נעשה ונשמע. חטאו בחטא העגל – כתבו לכם בקרן השור אין לכם חלק באלוקי ישראל – נסתלקו אותם כתרים. גברו חשמונאים ונצחו, עתיד הקב"ה להחזיר את אותם הכתרים, שנאמר ושמחת עולם על ראשם. נר דלוק על ראשו, זה הארת נר חנוכה של נר דלוק על ראשו של שמחת עולם על ראשם. מתן תורה ביום החמישים, זה השער הנון שמאיר בחנוכה במדרגת שער הנון; שער החמישים שמאיר בחנוכה הוא במדרגת יחידה שבנפש, נר דלוק על ראשם, בבחינת שמחת עולם על ראשם. עתיד הקב"ה להחזיר את אותם כתרים. כידוע, כתר מדרגת יחידה שבנפש איפה הוא שורה? הוא שורה בבית, זה הדלקה של נר חנוכה. מדליקו נא איש וביתו, מדין ביתו זהו מדין מציאות של הארת היחידה. בעומק מאיר בהרחבה יותר חיה ויחידה, אז עיקר הפתילה ממה עושים אותה? מבלאי בגדים, ככה הרי היו עושים במקדש; מכח כך עושים את הפתילה. איפה מדליקים? בבית, שזה בבחינת מקום היחידה. כשזה במדרגת נפש – נר דלוק על ראשו – זה בבחינת שמחת עולם על ראשם, במדרגת מקום מתגלה היחידה במקום הבית, ובמדרגת זמן איפה מתגלה היחידה? זה הארת חנוכה. זה ההיקף על עולם שנה נפש, מכח הארת שער הנון דקדושה. בנר חנוכה מתגלה בני בינה, הוא למעלה מאביו ואמו בבחינת בנים שעולים למעלה מאביהם משורש נקודת החיבור שמחבר את האב והאם שזה שורש היחוד של האב והאם שמכח חופה, בבחינת בית, חוזר ומצרפם גם יחד, אור השכינה ששורה על ?? (59:40) שהוא שורש שער הנון שנתבאר- זה פנימיות הארת שער הנון. וכמו שהזכרנו, הארת שער הנון של חנוכה הוא מכח הארת הנון של משיח בן יוסף עולה ע', בבחינת לא שזבתו עין איה, פורים מדין משיח בן דוד שצירופם גם יחד – לילה ויום ויום ולילה כמו שנתבאר שזה בבחינת חנוכה ובחינת פורים, ובחנוכה מתגלה שמאירים ביחד בכל העולם מיום ללילה ומלילה ליום, אבל מ"מ פנימיות הארת נר חנוכה – שער הנון של קדושה – מחזיר הקב"ה את הכתרים בשמחת עולם על ראשם, עומק הארת יחידה שבנפש.